בנפש דוד רנז

ליליא חד ומתעסקי באורייתא עד לא אתפליג ליליא. אדהכי קרא גברא. בריכו ברכתא וכו'. עי' בניצוצי אורות שפירש וז"ל פי' הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. פי' בין חלק לילה הסמוך ליום ובין חלק השייך ללילה וזה אמצעית הלילה כי חלק ראשון שייך ליום שלפניו ולפיכך אנו אומרים בין יום תחלה ואחר כך ובין לילה. (אחי' כאן מפורש כדברי האר"י זצ"ל שיכול לברך הנותן לשכוי בינה. בלילה. הפך מש"כ מר"ן בש"ע א"ח סוף סימן מ"ז. ונתפשט המנהג כהאר"י ז"ל מאי"ן) ע"ש

רל"ו. הא שאומרים במוש"ב או"א החל עליו את ששת ימי המעשה הבאים עלינו לשלום וכו'. פירש הרד"א וז"ל ויש מפרשים שהוא מלשון התחלה כמו החלותי תת לפניך. ויש מפרשים שהוא מלשון יחולו על ראש יואב. וכן בדברי חז"ל יו"ט שחל להיות בשבת וזהו הנכון עש"ב. ור"ל כמו שמסיים הבאים לקראתנו לשלום דהיינו יחולו עלינו ששת ימי המעשה לשלום וכו'

רל"ז. איתא בזוהר פרשת צו דף ל"ה ע"א פתח ר' אלעזר ואמר ואשים דברי בפיך וכו'. מכאן אוליפנא דישראל אקרון בשמא דציון דכתיב ולאמר לציון עמי אתה. וחמינא דכ"י אקרי בשמא דציון דכתיב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכו' ע"כ. והנה צריך להתבונן מהא דתקנו לנו בחתימת רצה לומר המחזיר שכינתו לציון. דמשמע דציון לחוד ושכינה לחוד. וצריך לומר דהתם קאי כפשטה דהיינו עיר דוד שהיא ציון עיר דוד. או דקאי להחזיר שכינה לישראל דאקרו ציון כמ"ש בזוהר ולאמר לציון עמי אתה שהם ישראל כמ"ש בזוהר מתחלה

רל"ח. ראיתי בהריטב"א בפירושו על ההגדה בפסוק ובמופתים זה הדם. וכו'. וז"ל ובמדרשו של ר"ש שהיו נעשים מים כאש שורף. ומתמלא כל העיר עשן מהם שנאמר דם ואש ותמרות עשן עכ"ל ע"ש והוא באמת חידוש ומופת הוא בעיני שהמים המכבים את האש נעכר ונעשה דם וכאש שורף ויעל עשנו כעשן הכבשן. והיינו שאמרו רז"ל שכל מכה ומכה היתה של עשר מכות דהיינו כזה וכיוצא בזה גדול אדוננו ורב כח לתבונתו אין מספר כי אין מספר לגדודיו

רל"ט. ראיתי בהרב רבינו בחיי פרשת כי תזריע על פסוק והיה בעור בשרו לנגע צרעת וכו' וז"ל ונסמכה פרשה זו של נגעים לפרשת יולדת. ללמדך שכל מי שאינו נשמר מן הנדה יהיה הולד מצורע. ונמצא בספרי חכמת הטבע גם רז"ל דרשו כן. כל מי שישמש עם האשה ביום ראשון לנדתה יהיה הולד מצורע לעשר שנים. ואם הוא משמש לשני ימים לנדתה יהיה מצורע לכ' שנה ואם משמש בשלשה לנדתה יהיה מצורע לשלשים שנה וכן עד לשבעה ימים. ואם ביום שביעי יהיה מצורע לשבעים שנה. מכאן שיש סמיכות הפרשיות שבתורה זו לזו עיקר גדול וחכמה מפוארה הן בחכמת הטבע. הן בשאר החכמות שהתורה כלולה מכולן ע"כ ע"ש. ופשוט דכוונת רז"ל דכשיגיעו לזמנים הללו אז יהיה מצורע דאם לא כן יהיה המאוחר חמיר ודו"ק

ר"מ ראיתי בתוס' תענית דף י"א ע"ב ד"ה לן בתעניתו וכו' בסוף הדבור שהביאו דברי הטור א"ח סי' תקס"ה והוא תימא. ואפשר לומר שהם דברי איזה מגיה שהמדפיס מצא זה על הגליון והכניסם בדברי התוס'. וע"ל אות רל"א

רמ"א כתב הרב אבודרהם בסדר ברכת המזון ופירושה וז"ל הצריך לענייננו וקבלתי מרבותי כי בשבת י"ל מגדול ישועות מלכו בואו'. ובחול מגדיל ביוד'. ונ"ל הטעם מפני שהשבת הוא מלך גדול כנגד החול ומגדול הוא מלא בוא"ו. וחולם בואו'. הוא מלך גדול וכו' ע"ש

עוד ראיתי לאחרונים שכתבו דגם בר"ח צ"ל מגדול ואתנח סימנא חדש ושבת קרוא מקרא ונ"ל דהכוונה בסימן זה הוא כך משום דבתהלים כתוב מגדיל ישועות מלכו קרי וכתיב אבל בנביא כתוב מגדיל וקרי מגדול והסימן מורה על הקרי דהיינו אם למקרא ולא על המסורת דהיינו על הכתיב. ואיזה כתוב שיש שנוי בין המקרא למסורת הוא שכתוב בנביא שכתוב מגדיל וקרינן מגדול. וקאמר חדש ושבת קרוא מקרא דהיינו מגדול בין בשבת בין בר"ח קרינן מגדול וק"ל. י"ד לטבת תרצ"ו

רמ"ב. תפילין אמרו כשיגיע ליוצר אור ימשמש רק בתפילין של יד וינשק. עיין עליהם. ונ"ל הטעם משום דתפלת יוצר אור וכו' נקראת תפלה מיושב והיא כנגד תפילין של יד שהנחתו מיושב ג"כ ולכך לא ימשמש רק בתפילין של יד ולא בשל ראש שהנחתו מעומד כנגד תפלת י"ח שהיא בעמידה ודו"ק. י"ח לטבת תרצ"ו

ומטעם זה אנחנו מניחין תפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד. ועי' בזוהר במדבר דף ק"ך ע"ב

רמ"ג. מצאתי באמתחתי כתוב ששאל לי ידידינו החה"ש כמוה"רר חיים אטבול ז"ל וז"ל למי שתורתו אומנותו ה' אלהיו אתו. החכם השלם והכולל אור גולל. הרב כמוהר"ר דוד הכהן סקלי נרו' יחי שמו לעולם. חי ובריא אולם וצדיק יסוד עולם. שלים כנאה ויאה לרו"מ. אמצא חן בעיני כת"ר להודיענו דעתו הנשגבה. מה היא כוונת מהרש"ך הרב המחבר אבי העזרי בביאורו על הראב"ע ז"ל ויקרא כ"ה פסוק כ"ה בד"ה ימוך מהפעלים השנים הנראים וכו' וכתב הרב העזרי ז"ל בפירושו על הראב"ע ז"ל וז"ל ולדברי שאר המדקדקים הוא מהכפולים כי משפחתו ובית אביו מכפולים ע"כ. על מה ירמוז מליו באומרו משפחתו ובית אביו. ושלמא דמר יסגי ע"ה חיים אטבול י"ץ ע"כ

תשובה. נ"ל דהראב"ע סובר כי שורשו מוך