בנפש דוד רנה

נ' וקאמר הש"ס התם אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דמתרחיש להו ניסא. ולפ"ז אי אפשר לומר שרפרם בנו יהיה רבו של רבא

אלא נראה דזה לא שמה מתייא דאפשר שאין אביו דרפרם בר פפא רב פפא דסתמא דתלמודא ויש להוכיח כן מדלא קאמר הש"ס א"ל רבא לרפרם בר רב פפא ש"מ דפפא אביו דרפרם אינו רב פפא. ועוד ראיה ממסכת פסחים ל' א"ל רבינא לרב אשי הני סכיני דפסחא היכי עבדינן להו וכו' א"ל תינח מר דאפשר ליה וכו'. ועוד ראיה מחולין קל"ב ע"ב רבא ורב ספרא אקלעו לבי מר יוחנא וכו' אתא לקמיה דרב יוסף א"ל דילמא משום דעברי אשמעתתא דמר אקריון הכי וכו' וכי אמרי אנא למאן דלא אפשר ליה מר הא אפשר ליה עש"ב. וכן יש ראיה מש"ס שם פ"ו ע"ב רב הונא בריה דרב נתן אקלע לבי ר"נ וכו' אמרו ליה מה שמך א"ל רב הונא. אמ"ל ניתב מר אפוריא יתיב וכו'. הרי אפילו לא היו יודעין אותו קרו ליה מר ע"ש. וכן יש ראיה מברכות ע"ג רבי זירא חלש על לגביה רבי אבהו קבל עליה אי מפתח קטינא חריך שקי עבידנא וכו' כי מטא למשרי א"ל לר' זירא לשרי לן מר אמ"ל לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן דאמר וכו'

לכך צ"ל בהאי עובדא דרב ור' ירמיה דכוונת הש"ס לומר היינו דלא דק בלישניה לומר לו מר דאלו היה רבו מובהק היה צריך לדייק בלישניה ולומר לו מר ולעולם אפי' אינו רבו משום דרך כבוד נוהגים כבוד זה עם זה משום יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך ולהחשיבו בעיניו שהוא גדול ולהרבות שלום בעולם איזהו מכובד המכבד את הבריות

רכ"ג. כתיב טוב אחרית דבר מראשיתו הפשט לא יופשט שאחרית דבר הוא טוב והגון יותר מראשיתו כמו בריאת עולם שסוף בריאתו חשוב והגון יותר מראשיתו. וכמו מי שרוצה לתקן מגדל של עץ מביא נסרים של עץ וחותך הדפים חתיכות חתיכות ונראה מתחלה שהוא מקלקל ואחר כך כשהוא מתאימם ומחברם אז תראה פעולתו שהיא נאה ויפה וכמו מי שרוצה לעשות חלוק או מלבוש מביא יריעה ומחתכה חתיכות חתיכות כנראה שהוא מקלקל ואחר כך כשהוא מחברה ותופרה נעשה מלבוש נאה ויפה וכיוצא בזה

עוד יש לפרש ע"פ מה שאמרו רז"ל בוצין בוצין מקטפיה ידיע ור"ל שאחרית דבר כשהוא טוב נודע מראשיתו מתחלתו שיהיה אחריתו טובה

רכ"ד. איתא בילקוט השמעוני פר' תולדות רמז ק"י שש זוגות ששנותיהם שוות רבקה וקהת לוי ועמרם. יוסף ויהושע. שמואל ושלמה. הלל הזקן ור' יוחנן בן זכאי. משה רבינו ורבי עקיבא

רכ"ה עוד איתא שם כל מי שהוא מקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה ש' ותלך לדרוש את ה'. למדרשו של שם

ר"כו. עוד איתא שם רמז קי"ו בסוף הפרשה הנז' למה נדמה עשו הרשע ואליפז וכו' ונבוכדנצר וכו' לאחד שמצא כסות וכו' לא בשכר מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים יצא ממנו נבוכדנצר וכו' נ"ל שהוא טעות סופר מרודך הוא בנו של נבוכדנצר ולא נבוכדנצר בנו של מרודך וכמו שפירש רש"י ומצודות דוד בפירושם על דניאל סי' ה' ע"ש דפירשו דמרודך בנו של נבוכדנצר ע"ש. ועל כן צריך לומר לא בשכר נבוכדנצר שנהג כבוד באבינו שבשמים (בענין האגרת ששלח באלאדן בן בלאדאן לחזקיה) יצא ממנו מרודך וק"ל

רכ"ז. מפני שהרב בעל ספר מאור השמש דבר בקדשו ויפה אמר תנן באמרות טהורות על פסוק הכתוב בתורה וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה דבר ויקרא אר"ש דברים העומדים ברומו של עולם במוסרו מוסר השכל ליהנות בהם בני אדם. לכן אני צריך לקבוע כיון בכאן ולהעתיק את דבריו שכתב וז"ל והנראה בזה שהתורה הקדושה באה לפקוח עינים לפני האדם. לאשר האדם כל ימי חלדו יסובבהו תלאות שונות שאינן דומות זו לזו. ואין לך אדם שאין לו שעה דחוקה. ושעה מרווחת. אמנם האיש הנבון אם יביט בעינא פקיחא. על כל מאורעי ומקרי הזמן המתהפכים עליו יראה בעיניו ולבו יבין. כי הכל הוא לטובה מלפני השי"ת להטיב באחריתו על כן ראוי שיקבלם בסבר פנים יפות. ואל יקוץ בהם. אמנם ירדוף לדעת ולבא על אמיתת טובתו על מקרים האלו. והשם יבינהו ויראהו הטובה ההיא. וגם שכרו הרבה על שהאמין בה' וחשבה לו לצדקה. ומי שאין עושה כן. לא טוב עשה והנה יעקב אבינו ע"ה עברו עליו עקין סגיאין שהוכרח לברוח שדה ארם. מפני עשו אחיו. וגם שם היצר לו לבן בכמה עניינים. ומרוב צערו דבר בפיו. ואמר נסתרה דרכי מאלהי כמו שדרשו חז"ל וכו' דקאי על יעקב ע"ה ונענש ע"י זה במכירת יוסף וכו' והנה באמת כל מקראות יעקב אבינו ע"ה היה כוונת השי"ת לטובה והיה אחריתם לטובה. וכמו כן כל מאורעות אשר יסבב השם לכל אדם. לטובה הם מאתו יתברך כי כל מגמתו להיטיב לברואיו. והטובה ההיא האדם פי דעתו ידמה שמטרדת אותו מעבדות השם (כפי אותה שעה שמצטער מימנה) ולא יישר בעיניו לקבלה וגם בזה צריך שלא יהיה כפוי טובה ולא יבעט חלילה בטובת המקום עליו. אמנם נכון הוא שידע כי הכל הוא לטובתו ניתן לו אף שלפי דעתו הוא מוטרד עי"ז מעבדות השם. ובאם יבקש להוודע לו טובות המקום וישתדל על זה יפקח ה' את עיניו ויבין טובתו האמתית עש"ב

ולכן טוב שתמיד יהיו דברים אלו הן הנאמרין בין עיניך. זכור ואל תפר ברית הדברים אשר ראו עיניך פן יסורו מלבבך כל ימי חייך כי חיים הם למצאיהן. ולכל בשרו מרפא. כי בזה לא יצטער האדם