בנפש דוד רנד

ובנקיות דעתא (ר"ל בלא מחשבה זרה) וכו' וכד בעי ב"נ לסדרא צלותיה למריה ושפוותיה מרחשן בהאי גוונא מתתא לעילא לסלקא יקרה דמריה לאתר דשקיו דעמיקו דבירא נגיד ונפיק. לבתר ינגיד לאמשכא מלעילא לתתא. מההוא שקיו דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה. לאמשכא נדבה לכולא. מעילא לתתא. לבתר בעי לקשרא קשרא בכולא. קשרא דכל מהימנותא ויעבדון כל משאלוהי. בין שאלתא דצבורא. בין דיחידא ושאילתא דאית לב"נ לשאלא ממריה. הן מסודרות בט' גווני אית באלפא ביתא. ואית באדכר מכילוהי דקב"ה רחום חנון ארך אפים וכו' אית בשמהן יקירין דקב"ה כגון אהיה' יה' יהוה אל אלהים יי' צבאות שדי אדני אית בעשר ספירן כגון מלכות יסוד הוד נצח תפארת גבורה חסד בינה חכמה כתר אית באדכרא צדיקייא כגון האבות והנביאים והמלכים. אית בשירות ובתשבחות דאית בה קבלה אמתית וכו' ובכל ט' גווני אלין. צריכה כוונה גדולה ואי לא עליה קרא דכתיב ובוזי יקלו. ובכוונת אמן דהוא כליל תרין שמהן הויה' ואדנות' הויה' גניז באדנות' והוא רמוז וה' בהיכל קדשו הס וכו'. (ונ"ל דר"ל מפני שאנו כשמזכירין שם הויה' מבטים בשפתינו שם אדנות ולכך קרי הויה' גניז באדנות שאנו מבטים) יעו"ש

עוד איתא בפרשת מצורע דף נ"ה אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק ב"נ מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה. אי היא מלה דכשרא. אי לא. אי איהי מלא דכשרא עאלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותה. ואי לא סאטין לה לבר. ואתער בההיא מלה רוחא אחרא וכו' ע"ש. ולכן כמה אד צריך ליזהר אזהרה אחר אזהרה במלות ובתיבות התפלה שיוצאין כתיקונן ובכוונת הלב. שיצאו מעומקא דלבא שהרי ידענו שעתיד שתבא כל מלה לידי מבחן. כיצד נעשית וכיצד היתה הויתה לפני מי שאמר והיה העולם הבוחן לבות וכליות אלהים צדיק

וזה לשון הרוקח וכשאתה מתפלל הכנע לבך והשפל רוחך וחשוב עונותיך וכוין בתפלתך בדמע לבך ויכונו מחשבותיך על מה שאתה מוציא מפיך ואל תמהר וכוין דעתך פן תכזב בתפלתך כשתהרהר מחשבות אחרות ותאמר לבסוף יהיו לרצון אמרי פי וכו'

רי"ח. דע שהא שאמרו רז"ל אין תורמין אלא מן המוקף אינה לעכובה אלא לכתחי' כן מוכח מהא דעירובין פרק בכל מערבין ל"ב ע"ב. וקאמר בש"ס ר' סבר ניחא ליה לחבר דלעביד הוא איסור קלילא דהיינו שלא מן המוקף. ולא נעביד עם הארץ איסורא רבה דהיינו לאכול טבלים ע"ש. ואי אמרת לעיכובא ועדיין הוא טבל א"כ מאי אהני ליה החבר במעשיו אלא על כרחך לומר אינו לעיכובא ודו"ק

רי"ט. מנין שעונין ברוך הוא וברוך שמו כשמזכירין שם השם כשמברכין שנא' כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ומנין שעונין אמן אחר המברך שנא' וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. עי' פי' רש"י בחומש על פסוק זה כי שם ה' אקרא דברים ל"ב ג' עש"ב

ר"ך. איתא בברכות נ"ה ע"ב פתח אידך ואמר האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט זקפא דיידא דהיינו הגודל דימיניה בידה דשמאליה. וזקפא דידא דשמאליה ביד) דימיניה ולימא הכי אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. א"ת עלי עין אלא עולי עין ע"ש

והקשו העולם הא תינח אם מזרעא דיוסף. ואם הוא משבטי יה שאינם מיוסף מאי איכא למימר והא מחזי כשקרא

ואני אומר כי זה הוא כעין לחש שלוחש מלות אלו לא יזיק לו עין הרע שכל הלוחשים שמוזכרים בש"ס גם זה הוא לחש בעלמא שאם אומר לחש זה אינו ניזוק

עוד אפשר לומר אנא מזרעא דיוסף או מסטרא דדכורא או מסטרא דנוקבא וכשהותרו השבטים לבא זה לזה נתערבו השבטים זה לקח מזה וזה לקח מזה עד שכל אחד ואחד הוא מסטרא דנוקבא מיוסף ומכל השבטים האחרים וק"ל. (כתוב לאמר ח"י לתשרי תרצ"ה) ועי' לקמן אות רכ"ח מש"כ שם

רכ"א. כתיב ה' הוא האלהים וכו' ונ"ל דר"ל שהשם היא מדת הרחמים הוא האלהים ור"ל שהשם בקריאתו ובכתיבתו שעולה גימט' צ"א הוא כמספר האלהים ור"ל כמו שהשם הוא מדת הרחמים כן האלהים הוא מדת הרחמים שהדין שעושה כמו בן המייסר אותו אביו אינו להנקם ממנו ח"ו כי אם להכשירו ולתקנו שיהא ראוי לקבל טובו כי רוצה בתקנתו והיינו שאומרים הוא אבינו הוא מלכנו כאב את בן ירצה כן ירצנו אמן. כ"ה לתשרי ופועל ידיו תרצ"ה

רכ"ב. מעובדא דר' ירמיה ורב שהובא בברכות י"ד ע"ב משמע מש"ס דקא' שאני ר' ירמיה דתלמיד חבר הוה והיינו דאמר ליה ר' ירמיה לרב מי בדלת וכו' ולא אמר ליה מי בדיל מר. משמע אי קאמר מר בידוע שהוא רבו. אלא שאין נראה כן מכמה מקומות בש"ס. הראשונה ממציעה ע"ה ע"ב והכי איתא התם אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מאי דאמור רבנן. שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר יוד' זוזי דאתרמי לי למזבן קטינא דארעא שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתוב כתבא וכו'. שלח ליה כ"ש מר וכו' הרי שור לפניך תרתי דסתרי הדדי וכן מצינו בברכות ה' אמר ליה רב לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא וכו' והתם לא שייך לומר שרפרם הוא רבו של רבא. שהרי רבא ואביי הם חברים מקשבים ומצינו שרב פפא אביו של רפרם שאל מאביי ברכות