בנפש דוד רנב

עליהם להזכירם ולזרזם להיות קרב בזמנו

ר"ו. כתוב בדברי הימים א' ט"ו כ"ד ועובד אדום ויחיה שוערים לארון ע"ש מכאן מוכח דשם יחיה שהוא בזמנינו. זה השם היו משתמשים בו וקורין בזה השם מימי קדם מאז ומקדם והוא ביוד' אחת אחר חית' ובהא' לבסוף ונקודותיו כאשר עיניך תחזינה מישרים לא כמו בזמן הזה שקורין חית' בשבא'

ר"ז. עוד כתוב שם כ"ז ועל דוד אפוד בד. ופירש רש"י שם וז"ל כאותו אפוד של אהרן שהיה כמין שני לבדין אחד לפנים ואחד לאחור ומגיע עד מתניו והיה האזור ארוג ממנו וחגרו בו ע"ש וסיים בה הרב מצודת ציון וז"ל והיא מיוחדת להמתבודדים בעבודת ה' וכן נאמר בשמואל שהיה חגור אפוד בד עם שהיה לוי ע"ש

ונ"ל שמזה למדו הכומרים ללבוש לבוש כזה לבן כעין טלית קטן שיש לו בית הצואר מלפנים ומלאחור שיהיו מתדמין למתבודדים בעבודת ה' וכל מעשיהן הוא להתדמות לכהן גדול לכמה דברים

ר"ח. ש"ע א"ח סי' נ"ו סעיף ה' לאחר שסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות ואחר כך אומר עושה שלום וכו' עש"ב. הנה משמעות הש"ע דבכל קדיש שיש בו עושה שלים פוסע ג' פסיעות ועי' להרב זכות אבות אות ה' דף ל"ו ע"ב דסובר כן וכן כתב הרדב"ז חלק א' שאלה של"ט. וכן כתב הרב כף החיים בסי' יג' אות כא' שכתב וז"ל בקדיש תתקבל צריך לפסוע ג' פסיעות וכו' כמ"ש בקשר גודל וכו' ובמטה יהודה והרב האלף' סוף סי' נ"ה. ועיני ראו להרדב"ז בחדשות חלק א' סי' של"ט דמפורש יוצא מדבריו דבכל קדיש צריך לפסוע ג' פסיעות (ונ"ל דר"ל דבכל קדיש שיש בו עושה שלום במרומיו וכו') וזהו דלא כהרב מהרי"ע ורבני אחרונים שנמשכו אחריו דדוקא בקדיש תתקבל דאחר חזרה צריך לפסוע ג' פסיעות וזוהי שקשה שנעלם מנייהו דברי תשובת הרדב"ז הלזו עש"ב. והרב יפה ללב ז"ל הביא ג"כ תשובת הרדב"ז וכתב עליו ז"ל דמוכח מדבריו שבכל קדיש שאומר עושה שלום צריך האומרו לפסוע ג' פסיעות מפני שאינו דרך כבוד שיתן שלום אלא בריחוק מן המלך עש"ב. אחר כך בא לידי ספר חדש שנדפס בשנת תרל"ב מרבני תונס ושמו שלמי תודה בליקוטיו לש"ע אורח חיים סי' נ"ו שכתב וז"ל לאחר שסיים הקדיש פוסע ג"פ כתב הרב מטה יהודה דזו היא דוקא בקדיש תתקבל יעו"ש. וראיתי בכתבי הקדש להרב החסיד מוהר"ר שמואל אטייב זצוק"ל שדחה דברי הרב ומסיק שבכל הקדישים פוסע ג' פסיעות וכתב שהרצה דבריו לפני מוהר"ר הגדול מהר"יט בעל ערך השלחן ולקצת מחכמי הדור והסכימו עמו וכן ראיתי להרב הגדול מופת הדור מהר"ח פלאגי זצוק"ל בספרו כף החיים וכו' דבכל קדיש צריך לפסוע שלשה פסיעות ע"ש עכ"ל

ר"ט. מלכים ב' כ' י"ד ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה. ומאין יבואו אליך וכו' מארץ רחוקה באו מבבל אמרו רז"ל והעתיק דבריהם רש"י ז"ל בפירושו שם וז"ל זה אחד משלשה שבדקן הקב"ה ומצאן עביט של מימי רגלים (נ"ל הא שדימה אותם לעביט של מימי רגלים משום שעביט של מימי רגלים דרכן של בני אדם לעשותו יפה מראה לעינים ומראה לעולם נקי וכשתבדוק אחריו ותקרב אותו לך ותריח ריחו נותן ריח רע ביותר כך אלו נראים יפים ומכובדים וכשנבדקו נמצאו כעביט)

וקשה לי דלמה לא חשיב נמי אליהו (מלכים א' יט' ט') ויאמר לו מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי וכו'. וראיתי להרב מלבי"ם בפירושו שם ל"ב מלכים שפירש וז"ל מה לך פה ר"ל הלא הנביא צריך שימצא בין העם להוכיח ולנבאות. לא שיתבודד במדבר וביערים עש"ב. שלפי פירושו אתי שפיר. עי' בשאלות שלו שם על זה

ר"י. כתיב כנף רננים נעלסה איוב ט"ל. פירש בשורשי רד"ק וז"ל שם עוף נקרא כן אולי הוא מנגן ומרנן ויפה קול או מרנן ומתעלס בכנפיו שהם יפות כמו הטווס ואולי הוא הוא ע"ש. ובדברי הימים ב' ט' כ"א שנהבים וקופים ותוכיים ופירש רש"י ומצודות דוד תוכיים טווסין וכתב במצודת ציון שם העופות יפות הנוצות בחלוף הגוונים וקרויים טווס ונ"ל שנקראים תוכיים על שם קול הנשמע מהם צפצוף שלהם היא הברת תוך תוך ולכך נקראו על שם הברתם

רי"א. בד"ה כתוב לאמר (ד"ה ב' ל"ג ז') ובירושלים אשר בחרתי מכל, שבטי ישראל אשים את שמי לעילום נ"ל הא דכתיב לעילום בא לרמוז הא שאמרו רז"ל לעלם כתיב לא כשאני נכתב אני נקרא ולכך כתיב לעילום ר"ל שמי שהוא שם הויה' לעילום שהוא נעלם בקריאתו ודו"ק

רי"ב. כתיב והוא רחום יכפר עון וכו' והרבה להשיב אפו וכו', נ"ל לפרש מלת והרבה להשיב אפו ר"ל דהגם שכמה פעמים חשב ה' להשחית נחם על הרעה וירבה כמה פעמים להשיב אפו שלא ישחיתנו. והוא הפוך ממה שכתוב ירמיה ט"ו ז') נלאתי הנחם דפירושו כמה פעמים חשבתי להשחית ונחמתי על הרעה עתה נלאיתי הנחם בכל פעם ופעם כמו שפירש רש"י שם בפירושו והמצודות עש"ב. א"נ יש לפרש והרבה להשיב אפו ר"ל והרבה להזכיר זכויותיהם במה שעבר ובהווה כדי להשיב אפו וינחם על הרעה וירחם עלינו

רי"ג. הקדמת תקוני הזוהר דף י"א ע"א וז"ל ועוד ברית דתקינו ליה מנא בעפרא לשדיא לה בעפרא. ודם דאטיפין מניה אתחשיב כאלו עביד ליה עולה וההוא עפרא לאתקנה ביה מזבח אדמה ודם דברית כאלו דבח עלה עלוון