בנפש דוד רנא

כי כשתפול אש מן השמים ברעם וברעש כמו שיקרה לפעמים ביום הגשם. אם יאחז באיזה דבר. לא יוכלו לכבותו אלא אם כן יביאו מהאש הנמצא אצלינו ויניחו אצלו וכו' עש"ב והוא פלא מפלאי תמים דעות השם

קצ"ט. איפרא הורמיז פירש רש"י בתענית פ"ד. כך שמה איפרא חן יופי שדים היה לה וכן פירש ג"כ במסכת נדה דף כ' ע"ב וז"ל איפרא חן כמו אפריון נמטייה לר"ש בבא מציעה קי"ט. הורמיז כמו הורמיז בר ליליתא כלומר יופי שדים היה לה עש"ב

הנה משמע מזה שהשדים יש להם יופי הגם שהם רוחות מ"מ יש להם לבוש אמצעי בין לגוף לרוחניות וכמו שאמרו רז"ל כי בשלשה דברים דומים לבני אדם אוכלים ושותים ומולידים ומתים וע"כ לומר שהרוחניות שבהם מתלבש בדבר אמצעי בין גוף לרוחניות וכדכתבתי בספרי הקטן לך דוד על התורה בפרשת בראשית על פסוק ויטע ה' אלהים גן בעדן וכו' ע"ש ועי' לעיל בסי' קמ"ח מה שכתבתי מזה ע"ש ותתפלא

ר'. לשון הזוהר פרשת שלח דף קס"א ועתה יגדל נא כח ה' ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאין אינון ישראל מעמין עע"ז דעלמא דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהאי עלמא לא אתברי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין. אימתי בזמן דעבדי רעותא דמאריהון וכו' עש"ב

ובמקום אחר אומר הזוהר תלת אינון דמתקשרין חד בחד קב"ה והתורה וישראל ופירשו המפרשים. דהקב"ה אור והתורה שמן. וישראל פתילה ומתקשרין חד בחד ונ"ל דזה כוונת הזוהר בכאן נמי דקאמר בגין דחד בחד אתקשרן דהיינו קב"ה ואורייתא וישראל. וזה נ"ל כוונת הכתוב והייתם לי סגולה מכל העמים דהיינו כנקודת סגול שהם תלת נקודות כך קב"ה ואורייתא וישראל הם כעין סגולה דהיינו סגול

ר"א. הא דאומרים בשבת כשפוקד כל אחד לחבירו שבת שלום הוא ע"פ מאי דאיתא בזוהר פרשת קרח דף קע"ו וז"ל תא חזי לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום. ומאן הוא שבת דאיהו שלמה דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא וכו' עש"ב ובמקום אחר הארכתי בענין זה. עי' בספרי הקטן קרית חנה דוד חלק א'

ר"ב כת כתוב במלכים ב' כ' י"ד ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו. ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה ומאין יבואו אליך ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו מבבל וכו'. ופירש רש"י שם וז"ל זה אחד משלשה שבדקן הקב"ה ומצאן עביט של מימי רגלים. קין בלעם חזקיהו. קין לא ידעתי השומר אחי אנכי. היה לו לומר רבש"ע הלא כל הנסתרות גלויות לך. בלעם שאמר לו המקום מי האנשים האלה עמך היה לו לומר ה' האלהים אתה ידעת וכו'. חזקיהו היה לו להשיב לישעיה אתה נביאו של מקום ואתה שואל אלי וכו' עש"ב. ונ"ל לתת סימן בהם קב"ח בל' ערב"י

ר"ג. כתוב בספר חסידים במה יתנקם אדם משונאו יוסיף מעלה יתירה בעצמו המתקן בנו לבין הבורא. יתקן בנו לבין בני אדם עכ"ל והיינו דכתיב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו מדה כנגד מדה וכתיב בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך זו היא פרשה שכל גופי התורה תלויים בה

ר"ד. כתוב בדברי הימים א' ד' יוד' ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי. והיתה ידך עמי. ועשית מרעה לבלתי עצבי וכו' ע"ש. נ"ל לפרש מאמר הכתוב ועשית מרעה לבלתי עצבי ע"פ מאי דאיתא בבבא מציעה פרק השוכר את הפועלים פ"ג ע"ב על רבי אלעזר בר רבי שמעון דיומא חד פגע ביה ההוא כובש קרייה חומץ בין יין אמר מדחציף כולי האי. שמע מינה רישעא הוא. אמר להו תפסוה תפסוה. לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. זקפוה. קם תותי זקיפא וקא בכי. אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך. שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכיפורים. הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאות שלכם על אחת כמה וכמה. מובטח אני בכם שאין רימה ותולעה שולטת בכם וכו' ע"ש ולפ"ז הכי כוונת הכתוב ועשית מרעה שהיא נראית רעה לעיני הכל. אין דרך עצב בי לבלתי עצבי שלא יהיה לי עוצב בזה אלא אומר שישו בני מעי שישו ולא תבא תקלה על ידי ואשמח במעשי ולא ינקפני לבי ולא יהיה לי עגמת נפש וישמח ישראל במעשיו שמעשיהן קד והן קדש

ה"ר. בפרשת פנחס כ"ח ה' ועשירית האפה סולת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין. דע כי בסדר העבודה הכתוב בספר בבית עובד דף כ"ה ע"ב כתוב הקטיר עשרון סולת מנחה בלולה בשמן והקטיר החביתין משמע דעשרון סולת הוה מקטירו ע"ג המזבח כך סולת בעין בלול בשמן לבד וכן כתוב בסדר אביי ואברים קודמין למנחה ומנחה קודמת לחביתין וחביתין לנסכין וכו'. וכן כתב הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין בפרק חמישי הלכה ה' וז"ל ואח"כ מעלין סולת הנסכין. ואחר הסולת מקטיר החביתין. ואחר החביתין מעלין את היין לניסוך וכו' ע"ש. וחביתין של כ"ג מקריב מחציתן בבוקר ומחציתן בערב כדכתיב בפרשת צו ויקרא ואו' י"ג זה קרבן אהרן ובניו וכו' עשירית האפה סולת מנחה תמיד מחציתה בבוקר ומחציתה בערב ועל זה נאמר בדברי הימים א' ט' ל"א ומתתיה מן הלויים הוא הבכור לשלם הקרחי באמונה על מעשה החביתים שהיה ממונה