בנפש דוד רנ

פרץ נעשה תולדות שלו מלא שהמשיח עומד ממנו ובימיו הקב"ה מבליע המות שנאמר בלע המות לנצח לפיכך תולדות וכו' ותולדות פרץ מלא עש"ב: עוד אמרו רז"ל על פסוק ויגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה. עי' מוסר יוסף לחק ואתחנן יום שני יעוש

וקשה לי דלמה מוסיפין בימי מלך המשיח הא כתיב בישעיה. יא' ו' ז' ח' ט' וגר זאב עם כבש וכו' ופרה ודוב וכו' ושעשע יונק על חור פתן וכו' לא ירעו ולא ישחיתו וכו' כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו'. וכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ

וכן קשה מפסוקים אלו על הא דאמר בש"ס אין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שעבוד מלכיות. ויש לומר. דיש לחלק בין אם זכו אחישנה בין אם לא זכו בעתה דהא דקאמר בימי המשיח מוסיפין עוד שלש. וכן הא דאמר בש"ס ברכות לד' מימרא דשמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח בביאת המשיח קודם זמנו. אבל כשישלם הקץ ובא מלך המשיח בעיתו ונשלם הקץ בזה דבר הכתוב שבישעיה הנזכר שאז נאמר ולעובדו שכם אחד. ועוד שדוקא במקומות אלו קיני וקניזי וקדמוני שמעולם לא נתקדשו בין בביאה ראשונה בין בביאת עזרא ועדיין בטומאתם הן עומדין התם הוא דשכיחי רוצחים בביאת המשיח שלא בזמנו ולכן צריך להוסיף על ערי מקלט. (אחר כך נזכרתי ממה שכתבתי בספרי קרית חנה דוד ח"ב סי' לק"ט ע"ש ותרוה נפשך)

קצ"ג. עוד שם מצוה תקע"א שלא להקריב אתנן זונה וכו' ואין אסור משום אתנן אלא גופן. לפיכך אינו חל אלא על דבר הראוי ליקרב על המזבח וכו'. נ"ל דלאו דוקא. שהרי לקמן קאמר וז"ל אבל גופן לא יעשה רקועין לבית עש"ב

קצ"ד. עוד שם מצוה תקצ"ה שלא להוסיף על ט"ל מלקיות שנאמר פן יוסיף וכו' והוא הדין כל מכה חבירו בלא תעשה ק"ו ומה זה שנתנה תורה רשות להכותו וכו' קו"ח לשאר כל אדם וכו' ע"ש. קשה לי הא קימ"ל אין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין כדאיתא במסכת מכות ד"ף ה' עש"ב והתבונן שם וצ"ע

קצ"ה. איתא במדרש קהלת וז"ל והארץ לעולם עומדת. אמר ר' יהושע בן קרחא לא היה צ"ל אלא והארץ באה והדור לעולם עומד וכי מי נברא בשביל מי. ארץ נברא בשביל דור או דור בשביל ארץ. לא ארץ בשביל דור. אלא דור בשביל שאינו עומד בתפקידיו של הקב"ה לפיכך הוא בולה וכו' עש"ב. ונראה לי דהכי פרושה דלא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת וכו' ודור עומד דכמו שתולה ארץ על בלימה כך האדם וכי מי נברא בשביל מי וכו'

עוד אפשר לפרש דה"ק דלא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת ובאה באם היה אפשר צריך קרא למימר הכי. ולומר ג"כ הדור עומד באם היה אפשר מפני שכך שורת הדין נותנת וכיון דלא אפשר ומוכרח לומר והארץ עומדת א"כ קו"ח לאדם דצריך קרא לומר והדור עומד דכי מי נברא בשביל מי ארץ נברא בשביל הדור אלא וכו'

עוד אפשר לפרש באופן אחר והוא דהנה מצינו שני דעות בענין הויית העולם שחכמי ישראל אומרים שהשמש היא שסובבת את הארץ והארץ עומדת שנאמר והארץ לעולם עומדת. וחכמי אה"ע אומרים שהשמש עומדת במקומה והארץ סובבת. ולהכי קאמר המדרש דלא היה צריך קרא למימר אלא והארץ הולכת ובאה וכך יגזור השם שהארץ הולכת ובאה ואינה עומדת במקום אחד והדור עומד דמי נברא בשביל מי וכו' אלא הארץ ע"י שעומדת בתפקידה לפיכך אינה בולה ואינה צריכה לשנות מקומה ממזרח למערב שתקבל אויר חדש מזמן לזמן כדי שלא תבלה ולפיכך היא עומדת תמיד במקומה. אבל הדור ששינה את תפקידו בולה וצריך להפשיט גשם וללבוש גשם

קצ"ו. בספר הרוקח בתחלת הספר כתוב לאמר וז"ל רקח הגדול אשר חברו ויסדו הרב מורינו ורבינו אליעזר ורבינו יהודה מגרמיז"א ע"ש: ואני הד"ך ראיתי בהמחבר ז"ל הלכות פסח בסימן ר"ן שכתב המחבר בעצמו וז"ל וכן הורה אבא מורי רבינו יהודה ממגאנצ"א כל ימיו עש"ב. וראיתי להרב רבינו הרב חיד"א בספרו שם הגדולים מערכת א' שכתב וז"ל רבינו אלעזר בעל ספר רוקח הוא בנו של רבינו יהודה נכדו של רבינו קולונימו"ס והוא תלמיד רבינו יהודה החסיד וכו' ויש לו פירוש על התורה ובו רמזים וגימטריאות. ואני ראיתיו כ"י (והוא שמזכיר בספרו נחל קדומים) והוא רבינו אלעזר מגרמיז"א והיא עיר ווירמישיא אשר הוסב שמה כך ע"י מעשה נורא ככתוב בספר מעשה נסים שאירעו בעיר הנז' וכו' עוד כתב שהוא מקובל מרבינו יהודה החסיד שקבל מרבו ורב מרב עד שמעון הפקולי ע"ש: ודוחק לומר שנשתנה עוד שם העיר מגאנצ"א. ולכן נ"ל שמה שכתוב בתוך הספר בהלכות פסח מגאנצ"א טעות סופר וצ"ל מגרמיז"א. או יש לומר דמר אביו רבינו יהודה היה מעיר מגאנצ"א. ורבינו אלעזר בנו נתיישב בגרמיז"א

קצ"ז. מהאי מעשה שמובא בכתובות ס"ה דחומה אשת אביי באה לפני רבא לפסוק לה מזונות וכו' מוכח דהא שאמרו דאביי ורבה מדבית עלי קאתו היינו אביי ורבה רבו. ולא רבא חבירו דאביי. ועל אביי ורבה רבו הוא שאמרו אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה מ"ב ורבו לא האריך ימים כמו אביי ודו"ק. וגם רבא באלף כהן היה כדמוכח מהא דחולין קל"ג אמר רבא בדק לן רב יוסף ע"ש. ועי' ברש"י שם

קצ"ח. ראיתי בחידושי מהרש"א פרשת שמיני שכתב וז"ל ושמעתי