בנפש דוד רמט

ביאתה ביאה מ"מ הרי היא כבעל קרי מכח שכבת זרע של איש שנגעה בה דהוי היא ראשון לטומאה. על כן נראה לי שט"ס נפל בספרים ושמה שכתב שהיא מבת ג' שנים וכו' הוא למטה על מה שכתב לקמן אשה שפלטה ש"ז בתוך ג' עונות לתשמיש וכו'. על זה קאמר שהיא מבת ג' שנים ולמעלה וכו' דשם אתי שפיר הפירוש ודו"ק

קפ"ה. כתוב בספר מצות השם מצוה רנ"א מל"ת שלא לעונן שנאמר לא תעוננו וז"ל. אלו הנותנים עונות ועתים לומר עונה פלונית או חדש פלוני טוב לעשות זה או להפך וכו' עש"ב. וכן הוא ל' הרמב"ם הלכות ע"א פרק י"א הלכה ח' וז"ל איזהו מעונן אלו נותנים עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע. יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית. שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני וכו' עש"ב. ולכאורה שדברים אלו הנזכרים הם סוטרים למה שראיתי בספר הקונטריס בית היחיאלי דף ע"ו ע"ב שכתב משם האר"י זיע"א וז"ל אלו הימים שהם מסוכנים להתחיל בהם ולעשות שום דבר ולא ללכת בדרך ולא לעשות שום מלבוש ולא לישא אשה ולא להקיז דם שכל מה שיעשה בהם יסתכן האדם העושהו עכ"פ רח"ל והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וכו' ע"ש שכתב דברים המבהלים האדם למי שעושה או מתחיל בהם שום מלאכה עש"ב. והם לכאורה דברים נגדיים למש"ך הרמב"ם ז"ל המוזכרים לעיל. ודוחק לחלק בין האומרים באצטגנינות. בין אומר דבר שהוא מקובל כך. ואפשר לומר שכיון שכל דברי האר"י הם ברוח הקדש נאמרו ולא בהוברי שמים לכך מותר לסמוך עליהם. ודוחק

קפ"ו. עוד כתוב שם מצוה רפ"ז וז"ל ומי שהקדיש בעל מום למזבח אע"ף שלא הקריבה לוקה. ואם דימה שמותר להקדיש בעל מום למזבח והקדיש הרי זה קדוש ואינו לוקה המקדיש בעל מום למזבח אף שלוקה הרי זה נתקדשה ותפדה וכו' ע"ש. יש לעיין במה שכתב ואם דימה שמותר להקדיש וכו' במאי עסקינן דקאמר ואם דימה וכו' שאם נקט האי דימה לענין קדושה וכדמסיים הרי זה קדוש. הרי בבא שלישית קאמר המקדיש בעל מום וכו' אף שלוקה הרי זה נתקדשה הרי מדקאמר לוקה א"כ מיירי דאתרו ביה וידע דאסור ואפילו הכי קאמר דנתקדשה וא"כ הכא למה הצריך דימה. ואם לענין מלקות דקאמר דלא לקי להכי קאמר דימה הא אפילו ידע שאסור להקדיש מ"מ כיון דבלא התראה לא לקי וצריך יישוב

קפ"ז. ראשי איברים שאמרו רז"ל הם אלו שן ועין ואצבעות ידיו ורגליו וראש החוטם וראש הגויה ואזנים וראש דדים באשה. עי' בספר מצות השם מצוה שמ"ט עש"ב

קפ"ח. עי' מש"כ הרב מצות השם מצוה קע"ט דזב בעל שתי ראיות צריך לספור שבעה נקיים וצריך טבילה במים חיים. ובמצוה שכ"ג שכ"ד כתב דזבים וזבות ישתלחו חוץ לשני מחנות דהיינו חוץ להר הבית ע"ש. וא"כ לפ"ז בזמן הזה ג"כ אין שום אדם יכול ליכנס להר הבית. דשמא ראה שתי ראיות של זב. ולא ספר נקיים ולא טבל במים חיים ודע דגם בזמן הזה טמא הנכנס למקום מקדש חייב כרת כמ"ש הרב שם עש"ב

קט"פ. עוד כתוב שם מצוה תל"ח וז"ל כתבי הקדש ופירושיהן שכתבן ישראל בקדושה. המאבדן מכין אותו מכת מרדות וכו' וכן אסור לסתור ולאבד שום דבר קדושה וכו' עש"ב

ק"ץ. עוד כתוב שם מצוה תמ"ג תמ"ד תמ"ה מל"ת שלא לאכול מעשר שני של תבואה או של יין ושמן בלא פדיון חוץ לירושלים. אבל לאחר שראו פני ירושלים דהיינו לאחר שבאו לפנים מחומת ירושלים. אכל חוץ לירושלים וכו' לוקה על כל אחד ואחד וכו'. אבל קודם שיכנסו לירושלים מכין אותו ממר"ד מד"ת ע"ש. והנה יש להתבונן במאי קא מיירי אי אפילו אחר פידיון מיירי ומשום שכבר נכנסו לירושלים ולהכי אמרו שאין מועיל להם פדיון א"כ מאי מסיים אבל אם קודם שיכנסו לירושלים מכין אותו מכמ"ד הא כיון דעדיין לא נכנסו מועיל להם פדיון. ואי מיירי בלא פדיון מאי אירייא דנכנסו לירושלים הא אפילו לא נכנסו עדיין לוקה אם אכלם בלא פדיון. ועוד מאי מסיים אבל קודם שיכנסו לירושלים מכין אותו מכת מרדות דלמה מכת מרדות ולא מלקות. כיון שעבר על לאו דלא תאכל לאכול בשעריך וצ"ע. אחר כך ראיתי להרמב"ם הלכות סנהדרין בפרק י"ט שכתב שאין מלקות מלאו דלא תאכל בשעריך אלא בנכנס לירושלים ים אז אם הוציאו חוץ לירושלים ואכלו מוזהר שלא תאכל בשעריך ולא קודם שיכנס לירושלים ע"ש

קצ"א. עוד שם מצוה תע"ד מצות עשה להפריש מעש' וכו' ואם הכניסם לירושלים אפילו בזה"ז אין מוציאין אותם אלא בזמן הזה מניחה עד שתרקב וכו' ע"ש. קשה לי הא קדושה שניה אליבה דכ"ע קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. וי"ל דהטעם משום דכתיב ולא בערתי אותו בטמא וכולנו טמאי מתים. ועוד שכבר אמרו דמפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף המעשר שני עי' בש"ע יו"ד סי' של"א סעי' קל"ב

קצ"ב. עוד שם מצוה תק"ב מצות עשה להכין ולהבדיל ערי מקלט בא"י וכו'. בימי המלך המשיח מוסיפין עוד שלש על אלו השש שנא' ויספת לך עוד שלש על השלש האלה והיכן מוסיפין אותן בערי קיני קניזי וקדמוני וכו' ע"ש ובש"ס פרק אלו הן הגולין ט פריך הש"ס בעבר הירדן שהם נחלת ב' שבטים תלת בארץ ישראל ששם נחלת עשרה שבטים תלת אתמיהא. ותירץ אביי בגלעד שכיחי רוצחים וכו' ע"ש

ועוד איתא בשמות רבה פ רשת ל' דכיון דעמד