בנפש דוד רמו

אפרק מחולשא מהא שאמר יעקב שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את יצחק ואת רבקה אש שהזכירם בשמם הגם שלא אמר אבא או אימא וצ"ל דשאני התם שאמר שמה קברו ושמה קברו דאין שלטון ביום המות. אבל בעלמא צריך לומר אבא או אבי או מרת אמי ודו"ק. (י"א לחדש טבת ש' התרצ"ד

) זק"ן. כתב המלבי"ם בפירושו התורה והמצוה בפרשת ויחי בראשית מ"ט י"ב חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב וז"ל והמליצה תאמר שתיתי ייני עם חלבי כי אחרי שתיית היין המרתח את הגוף ישתו חלב המשקיט רתיחת היין וכו' עש"ב. למדנו מדבריו שהחלב יפה אחר שתיית היין כדי להשקיט רתיחתו

נק"ח. מה שנהגו העולם כשאומרים פותח את ידיך וכו' לפתוח את ידיהם כשמבקשים על מזונותיהם ופרנסתם בפסוק זה. נ"ל להביא לזה סמך מן הכתובים תהילים פ"ח יו"ד עיני דאבה מני עוני קראתיך ה' בכל יום שטחתי אליך כפי. ופירש מצודות דוד וז"ל עיני דאבה עצבה עיני מן גודל העוני שטחתי וכו' פרשתי אליך כפי כדרך המתפללים ע"כ עש"ב. והרי הוא כמבואר. וכתיב מלכים א' א ופרש כפיו אל הבית. אפרוש את כפי אל ה' וכפיו פרושות השמים. פרשתי ידי אליך תהילים קמ"ג

נק"ט. כתב רבינו בחיי פרשת קדושים פרשה כ' וז"ל והזכיר כאן את כל המוזכר בפרשת אחרי מות כדי להזכיר העונש ששם לא הזכירם אלא בלאו. וכאן הזכיר את כולם חוץ משתי אחיות לכבוד יעקב עכ"ל. רוצה לומר כי גדול כבודו לפניו כדכתיב כי יעקב בחר לו יה וכו' ולא חש הכתוב להזכיר עונש אחות אביו משום שאין גנאי למשה בזה שמשה לא עשה ולא כלום

ק"ס. כתב רבינו בחיי פרשת כי תשא בפסוק ז מחצית השקל בשקל הקדש וכו' וז"ל ונקרא לשון הקדש כי הוא הלשון שבו הקב"ה דבר עם בני ישראל עשרת הדברות. ושבעים שמות שיש לו כולם הם לשון הקדש וכו' ע"ש מכאן שמענו ששבעים שמות יש לו להקב"ה כנגד שבעים אומות כל אומה קוראה בשמו כלשונה נאמרה ונראה לפ"ז ששבעים שמות דקאמר חוץ מע"ב שמות שיוצאין מן ויס"ע ויב"א וי"ט

קס"א. כשיעמוד להתפלל צריך מקודם להתבונן בדרכי השם יתברך שהוא אדון לכל העולם מטיב אותן טובות מאדון על העבד. לא בחיוב רק חסד גמור. זהו. שאמר דוד ע"ה טובתי בל עליך אלא מפני שהוא טוב ורוצה להיטב לכל בריותיו מקרני ראמים עד ביצי כנים רבינו בחיי פרשת וישלח בפסוק ופחד יצחק וכו' עש"ב

אמרו רז"ל. מלה בסלע משתיקותא בתרי. נ"ל לפרש כך אלולי הות מלה בסלע כמ"ש ודברתם אל הסלע ונתן מימיו הות משתקותא בתרי דהיינו ב"ש וב"ה לא היו חולקין כדאיתא בתיקוני הזו' דף מ"ד וז"ל דאם לא מחא בסלע לא הוו טרחין ישראל ותנאין ואמוראין בדאוריי' דעל פה דאיהו סלע וכו' דהכי איהו סלע על ס' דהיינו ששים מסכתות וכו' ע"ש

קס"ב. במגילת אסתר א' י"ח והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו וכו'. נ"ל דר"ל שטען ממוכן שלא על המלך לבדו וכו'. אשר בכל מדינות המלך שהוא מלך בכפה ויצא דבר המלכה למרחוק על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן שהרחוקים ישמעו דבר זה אחר זמן ויש אחר זמנים ויש אחר זמניהם. אבל באותו היום עצמו אין חשש לשמא ישמעו דהא רחוקים הם אבל היום הזה אין חשש אלא לאלו לשרי המלך העומדים בתחומו עמו במחיצתו. שיאמרו להם שרות מדי ופרס אשר הן היו בעצמם במשתה היין של נשים אשר עשתה ושתי. וכשבאו הסריסים מאת המלך להביא את ושתי ומאנה בו ולא רצתה לבא בדבר המלך וחרפה וגדפה אותו וקראתו סכל. והשרות שומעין דבר המלכה דברים קשים כגידים שדברה נגד המלך. תאמרנה דברים אלו בו ביום לכל שרי המלך שעומדין במחציתו ובמשתהו שלא בלבד שמאנה בו גם לחי ישבע בחרפה וכדי בזיון וקצף באותו יום בעצמו ודו"ק

קס"ג. ראיתי להרב רבינו מאיר ליבוש מלבים בפירושו למגילת אסתר בפרשה ב' י"ב כתב כי האדם יבחן אם הוא בריא אולם. אם לאו. בארבע תקופות השנה. כי יש חולאים שלא יחולו רק באחת מן התקופות ואחר יסורו ובחורף ישמור האדם את גופו וימשח את איבריו בשמן המור המחמם האיברים. ובימי הקיץ ירגיל עצמו בבשמים המריחים המסירות העפושים המצויים בעתים הללו עש"ב

קס"ד. ראיתי בתשובות הרדב"ז בישנות ס' ס"ה שכתב וז"ל על מה שנהגו במצרים לרקום על הטלית פסוקים של תורה בזהב תשובה כבר נשאל הרמב"ם על זה והשיב שהוא אסור ונתן בה כמה טעמים כולם נכוחים למבין וכו'. ומה שנר' מדבריו ז"ל דאפילו דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורי שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורת האותיות כמה סודות עמוקים ואסור להשתמש בו בדברים של חול. כ"ש הכא שאם כלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים ואם כתב פסוקים מן התורה אפילו בכתב אחר אסור. דלא גרע משאר ספרים ופירושן וביאורם שאסור לאבדן ביד והמאבדן מכין אותו מכת מרדות וכו' הכלל העולה שאם הוא ענין שיש בו קדושה. או שהכתב אשורי אסור עכ"ל עש"ב

קס"ה. עוד ראיתי לו להרב שם בישנות סי' קל"ב דכתב וז"ל ומדינא מותר לומר לנכרי בערב שבת שיבא לנגן בשבת למחר דע"כ לא אמרינן דאמירה לגוי בערב שבת אסורה. אלא כשיאמר לו לעשות מלאכה. אבל הכא שישראל עצמו אינו אסור אלא משום גזירה. ואיכא מאן דאמר דמותר לומר לנכרי לנגן בשבת. הבו דלא הוסיף עלה עש"ב: