בנפש דוד רמה

מלה""ש שאינם קרובים כל כך אומרים אחר שלש תיבות ורק פע"א ביום וכו'. ולכך יעקב שראה שנסתלקה ממנו שכינה. וא"כ רחוקים עכשיו מהשכינה והשבטים לא ידעו זאת וחשבו שיש כאן השראת שכינה כפעם בפעם. ואמרו שמע ישראל וכו'. והזכירו השם אחר שתי תיבות. ויעקב הרגיש בזה וחשש אולי לא הזכירו עכשיו כדין. דעכשיו יש כאן הסתלקות השכינה ולכך פתח ואמר בשכמל"ו כדין המזכיר שם שמים שלא כדת. אבל בימי משה היתה השראת השכינה וכבוד השם היה במחנה. יפה הזכירו אחר שתי תיבות ולא חשש לומר בשכמל"ו ואנחנו בגלות מסופקים אם נסתלקה שכינה. או שוכנת עמנו בגלות. ולכך אנו מסופקים אם לומר בשכמל"ו או לא. ולכך היטיבו שהמשילו הענין לבת מלך וכו'. אם נאמר אותו יש לנו גנאי כי מורה על הסתלקות השכינה מאתנו ח"ו. לא נאמר יש לנו צער כי אולי אין השראת השכינה כ"כ והזכרנו השם שלא כדת לכך תיקנו לומר בחשאי בל נהיה לבוז ח"ו. יעוש"ב. ודברי פי חכם כדבש לפה. וכיערת הדבש. וראויים הדברים למי שאמרם כיהונתן שטבל מטהו ביערת הדבש והם למאירת עינים

ודע כי דברי הש"ס דחולין הנז' הם הפך מדברי דברים רבה פרשת ואתחנן דאיתא התם וז"ל ולמה אומרים אותו בחשאי לפי שכשעלה משה למרום גנבו ממלאכי השרת ולמדו לישראל ואמר להם תאמרו אותו בלחישה ע"ש

קנ"ד. מה שאומרים ביוצר שחרית והאופנים וחיות הקדש וכו'. לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד וכו'. הא דכופלים לעמתם שני פעמים הוא משום דלעומתם ראשונה קאי על האופנים וחיות הקדש שלעמת השרפים ברעש גדול מתנשאים. ולעמתם השנית קאי עלינו אנחנו בנ"י לעומת האופנים וחיות והשרפים משבחים ואומרים ברוך כבוד וכו'

קנ"ה. על מאמר רבותינו באבות הא למדת כל הנהנה מד"ת נוטל חייו מן העולם. ראיתי בהבאר כרך ראשון שני שנה שמינית שפירש דר"ל כל הנהנה מד"ת דהיינו דבשעת למודו נהנה ושמח בדברי תורה שלומד ונהנה מלמודו ומשתעשע וחכמת אדם תאיר פניו אם זוכה לזה אז נוטל חייו מן העולם היינו שנועל פרנסתו מן העולם וכל העולם משועבדים לסעדו ולתומכו וליתן לו מזונות חייו עש"ב

עוד נ"ל לפרש ע"פ מה שאמרו בברכת הראשונים תראה עולמך בחייך שאם זכה יראה בעולם הזה בחייו הארה ותענוג נפשיי מעין עילם הבא והיינו תראה עולמך בחייך וה"ק כל הנהנה מדברי תורה ושמח ומשתעשע בה בלימודו נוטל חייו של עולם הבא ר"ל מעין חייו של עולם הבא מן העולם דהיינו מהעולם הזה בעודנו בחייו

עוד יש לפרש ע"פ מה שאמרו כל הנהנה מיגיעו זוכה לשני עולמות שנא' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ופרשתי במקום אחר בהקדמת ספר קרית חנה דוד דהאי נהנה מיגיעו היינו שהוא כותב חידושיו בתורה והיינו כל הנהנה מדברי תורה דהיינו מיגיעו נוטל חייו מן העולם שכר חייו מן העולם דהיינו מן עולם הזה ודו"ק

קנ"ו. כתב מר"ן הש"ע ביו"ד סי' ר"מ סעיף ב' איזהו מורא אב לא יעמוד במקומו וכו'. ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אבא מארי וכו' ע"ש. ולכאורה קשה על זה מהא דמצינו במלכים א' ס' ב' שכתוב לאמר ועתה חי ה' אשר הכנני ויושבני על כסא דוד אבי וכו' וכתיב שם ולאביתר הכהן אמר המלך וכו' כי נשאת את ארון וכו' לפני דוד אבי. וכן קשה מפסוק בראשית פרשה ל"א מ"ב לולי אלהי אבי וכו' ופרד יצחק וכו' וכן פרשה ל"ב יוד' ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וכו' ע"ש. ופרשה מ"ח ט"ו ויברך את יוסף וכו' אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק שם ט"ו ושם אבותי אברהם ויצחק וכו' עוד שם מ"ט ל"א שמה קברו את אברהם וכו' שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו וכו'. וצריך להתבונן בדבר זה

ואע"ף שמצינו להרמב"ם הלכות ממרים פרק ששי הלכה ג' שהוא מאריה דהאי דינא כתב באותה הלכה עצמה וז"ל יראה שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשין. אבל השמות שקוראין בהם את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהם לאחרים שלא בפניו. ואין בכך כלום עש"ב. היינו דוקא אם קורא לאחרים בשם זה. אבל באם זוכר שם אביו לא נאמר דבר זה וכמ"ש ובכל זמן קורא בהם לאחרים הרי דייק לשונו וקאמר קורא לאחרים וכו' אבל לא לו. וכמ"ש ג"כ מר"ן הש"ע שם ומור"ם בהג"ה סעיף ב' וכן כתב הט"ז שם ס"ק ד' ע"ש. וכן כתב הש"ך בסי' רמ"ב ס"ק כ"ג

והנה לפי מש"כ הרב ברכי יוסף בסי' ר"מ אות ד' כשמתפלל על אביו או רבו מותר להזכיר שמו כי שלמה בדברו עם ה' אמר דוד אבי ע"ש. א"כ לפ"ז לא קשה מפסוק לולי אלהי אבי ופחד יצחק וכו'. וכן מפסוק ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וכו משום דאין גבהות לפני המקום: אלא דעדיין קשה מהא דשלמה במלכים א' סי' ב' הנז' וכן מהא דיעקב שאמר שמה קברו את יצחק ואת רבקה וכו'. וראיתי להרב חיד"א בשיורי ברכה סי' ר"מ בשיורי שיריים דין ב' שנשא ונתן בזה ולבסוף כתב וז"ל ולדעתי הקצרה עיקרן של דברים דאביו ורבו אם אומר מארי או אבי שרי להזכיר שמו ואין חלוק בין מזכיר שמו קודם ואחר כך אומר אבי או מורי. למזכיר שמו אח"כ שלא כמ"ש הרב פרשת דרכים עכ"ל. ואני הד"ך אומר דעדיין לא