בנפש דוד רמד

ביום שעיני לקדוש ישראל תפנה ולא לזולתו. מתי תראה אות מובן מיאליו

המלאך הגואל וכו' ר"ל שבעל מסדר הפזמון הוא מבקש מהשם שמלאך הגואל יזמינהו האל לפני דל השואל ומבקש כל אלה וקאמר מסדר הפזמון אנא האל אל אברהם הקרא נא מלאך הגואל לפני דל השואל

ק"ן. בברכת אשר בחר בנו חותמין נותן התורה. נ"ל לפרש על מה שאמרו רז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום כמו שדרשו רז"ל ע"פ ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך וכו' א"ת מה אלא מאה. עוד אמרו דכל ברכה שוה עשרה זהובים מהא דקדם וכיסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים. ואסמכוה אקרא כף אחת. אחת ברכה מכף' עשרה זהב וכו' וא"כ מאה ברכות יעלה בחשבונם אלף זהובים. ופירשו המפרשים שזהו שאמר בסוף שיר השירים האלף לך שלמה דהיינו אלף זהובים שהם כנגד מאה ברכות בכל יום. ומאתים שחסרו בשבת שחסר עשרים ברכות בשבת ממאה ברכות. ממלא להו בברכות אכילת פירות. והיינו דאמר קרא ומאתים. לנוטרים את פריו. עיין עליהם. ועיין בהקדמה לספר הכלבו למביא לבית הדפוס עש"ב. והיינו שרמזו לנו ח"זל בברכת נותן התורה ר"ת וסופי תיבות של נותן יעלה מאה. ור"ת וס"ת של התורה יעלה עשרה. דהיינו מאה של עשרה והיינו אלף. וזה החשבון יעלה בתיו של נותן ובתיו' וריש' של תורה מה נשאר לנו שני ווים' היינו לרמוז ליב' שבטי ישראל שניתן להם התורה והמצוה

קנ"א. הנה הרב חתם סופר ז"ל כללא כייל לן. החדש אסור בכל מקום. וכן אתנח סימן. עושה חדשות. בעל מלחמות. משום דתהו ביה אינשי ומוציא עליו עוררין. ויאמרו דבר זה לא היה לעולמים. וצווחי עליו ככרוכייא. לכן צריך אדם לראות את הנולד ולא יאמר מה בכך כי כולי עלמא לאו דיליה הוא

קנ"ב. כתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז: שמעתי בזה דבר יאות וטוב להעלותו על שולחן גבוה והוא דהכוונה של אומרו ותמורתה כלי פז הגם שבאמת אין לה תמורה בחללו של עולם. פירש יאות והכי קאמר דתמורת כל אותיות של תורה דהיינו כ"ב אותיותיה הם כלי פז שכל אות מכ"ב אותיות של תורה יעלה בחשבונם פ"ז. הא כיצד אלף' אמצע האלפ' למד'. אמצע למד' מים'. אמצע מים' יוד'. אמצע יוד' ואו'. אמצע ואו' אלפ'. ס"ה פ"ז. בית'. אמצע בית' יוד'. אמצע יוד' ואו' אמצע ואו' אלף'. אמצע אלפ' למד'. אמצע למד' מים'. ס"ה פ"ז. גימל' אמצעה מים' אמצע מים' יוד'. אמצע יוד' ואו'. אמצע ואו' אלף'. אמצע אלף למד'. סך הכל פ"ז. דלת' אמצע דלת למד'. אמצע למד' מים. אמצע מים' יוד'. אמצע יוד' ואו'. אמצע ואו' אלף'. סך הכל פ"ז. עשריות יוד' אמצע יוד' ואו'. אמצע ואו' אלף'. אמצע אלפ' למד'. אמצע למד' מים. אמצע מים יוד'. סך הכל פ"ז. עין' אמצע עין' יוד'. אמצע יוד' ואו'. אמצע ואו' אלף'. אמצע אלף' למד'. אמצע למד' מים. סך הכל פז'. מאות. קוף' אמצע קוף' ואו'. אמצע ואו' אלף. אמצע אלף למד'. אמצע למד' מים'. אמצע מים' יוד'. סך הכל פ"ז. תיו' אמצע תיו' יוד'. אמצע יוד' ואו'. אמצע ואו' אלף'. אמצע אלף' למד. אמצע למד' מים'. ס"ה פ"ז. וכולם בדרך זה הולכים אמר הדך' נ"ל דלהכי קרו להו לישראל עמא פזיזא דהיינו עם ה' דקבלו התורה שהיא כלי פז. וראה ותן דעתך בדבר המבהיל הרעיון הזה שכל האותיות שוות בזה שיעלו למספר פ"ז: עוד כולם שוין במדרגתן של חמשה מדרגות דהיינו חמשה מלואין יעלו למספר פ"ז אין חסר אין יתר מחמשה מילואין דהיינו מלוי דמילוי וכל זה רמז לחמשה חומשי תורה. וכן עשרת הדברות נתנו בלוחות חמשה חמשה. וכן ידים זוכות חמשה חמשה. וכל זה בא ללמדנו שכל אותיות של תורה שוים במדרגתן ובמעלתן הן זעיר הן רב כולן שוות שעולה מילוייהן פ"ז. ומה שדמה אותם לפז הגם דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב. היינו לענין שהן מזוקקין וחזקים כפ"ז. עי' רד"ק בשרשיו שורש פזז עש"ב. או יש לפרש דמש"כ לא יערכנה. לא. קאי אלפניה ולאחריה דמושך עצמו ואחרים עמו ור"ל ולא תמורתה כלי פז. הגם שהיא עולה במילואה פז

קנ"ג. ענין בשכמל"ו דאמרינן ליה בלחש איתא בפסחים נ"ו ע"א ואנן אמאי אמרינן ליה. כדדריש ר"ש בן לקיש דאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא ח"ו יש במיטתי פיסול כאברהם שנולד ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. אמרו לו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר בשכמ"לו. אמרו רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב. התקינו שיהיו אומרים אותו בלחש. אמר ר' יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה, אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער. התחילו עבדיה להביא לה בחשאי וכו' עש"ב. ויש לדעת איך המשל דומה לנמשל דמה צער יש לנו בהעלמו. ומה גנאי יש לנו באמירתו. ופירש הרב יערת דבש והביא דבריו הרב מעשה בראשית פרשת ואתחנן דף קל"ו וז"ל והענין הוא כי אמרו בחולין דף צ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת שמלאכי השרת מזכירין את ה' אחר שלש תיבות קק"ק וישראל אחר ב' תיבות שמע ישראל וכו'. והענין הוא כי כפי קרבתם להקב"ה כך ענין הזכרת השם ואמירת השירה. וישראל דבקים ב"ה וקרובים אליו יתברך וכמ"ש ואתם הדבקים בה"א. לזה אומרים אחר שני תיבות ובכל יום פעמים. אבל