בנפש דוד רמב

אומרים קודם כל מצוה ולימוד לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו. וברחימו ודחילו. דהיינו ביסוד בדחילו ורחימו כפול הוא יחוד אדנות' והויה' דהיינו כזה (אי' דה' נו' יה') (ורחימו ודחילו היינו הויה ואדנות. כזה. יא' הד' ונ' הי'. עיין בקונטרס שמחת הרגל ועי' בשיח יצחק חלק א' דף ס"ו

קמ"ב. תקונא חמישאה ליום לז' דף קמ"א ע"ב. ישראל לא ידע עמי לא התבונן ורשיעיא מה חזו למעבד עגל אלא ודאי אינון יונוס' וימברוס' בני בלעם דאתמר בהון ויעשו כן החרטומים בלטיהם. וחזו דלא הוה ממשו בהון. אתחזרו עמיה דמשה וקבלו ברית מילה. וקב"ה דידע גלויין וסתרין דהוה ידע בהון דאינון מגזעא בישא כד הוה נחתא שכינתא אתמר בה ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל ולא אמר לפני העם. ובגין דא נטלו קנאה בלבייהו ואמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כגוונא דהוה אזיל קדמייכו. ובגין דא עבדו ית עגלא בחרשין. דלהון ודא איהו ידע שור קונהו וכו' ישראל לא ידע בחר שין עמי אהרן ומשה בני עמרם לא התבוננו וכו' וקודם לזה כתב דכד עבד ית עגלא חשיב משה דישראל עבדו ליה ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך. א"ל הקב"ה לך רד כי שחת עמך. מיד נחית וחזא עגל דיוקנא דשור וחמור. שאיל ליה מאן עבד לך. אמר חמור ערב רב אשר בשר חמורים בשרם. שור אמר נמי הכי. טבעת דעלה מזל שור בזמנא דאתמר בערב רב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. אזדמנת תמן. וארמי כלא אהרן בנורא. ונפקת עגלא דיוקנא דשור וחמור כו' עש"ב. הזוהר מדבר בצדקה רב להושיע את ישראל מעון העגל במעשה שהם זרע קדושים ובתוכם השם זרע אברהם שהושלך לכבשן האש בביטלו עבודה זרה וזרע יצחק עקידך. וזרע יעקב וישראל וישורון אשר מטתו שלמה והם נקיים מעון זה. ונ"ל דמשום הכי הוזהרו ישראל בלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו להודיע כי הם מופרשים ומובדלים מזה ולא עבר זר בפניהם

קמ"ג. שם קמ"ג ע"א ע"ב ולית פקודא דלית לה רשו לאגנא עלה וכו' ויתי מצוה דאיהי מטרוניתא כגון מצות תפילין ואגינת עליה ופרסת גדפהא עלה ולית רשו למקטרג לקרבא תמן וכו' עש"ב. נ"ל דצריך לומר במקום ולית. ואית פקודא דלית לה רשו לאגנא עלה וכו'. ובזה יבא הכל על נכון ודו"ק. מצינו מכאן דמצות תפילין גדולה עד מאד מכל המצות ומגינת על העבירה ומצלת אותנו מן העונש לכן ראוי לנו ליזהר בה שלא לבטלה בשום אופן

קמ"ד. מיוסף לחק נח יום שני וז"ל עוד פירשו המפרשים שבי'"ב שעות ביום וכן בלילה מתגלגלות י"ב צירופי הוי"ה בכל שעה צרוף א' ואם ח"ו פוגם באותה הוי"ה והוא מורד באדוניו. עוד פירשו אוף הכי כורסייא איהו פגימא מחוביהון דישראל. וצריך האדם לירא מלפגום כי צער מהפגם מגיע לשכינה המתלבשת בכסא. והיא מסתלקת מהכסא בהיותה פגומה

ועוד שהנשמות כולם מצויירות בכסא כמו שפירש רשב"י בתקונים ע"פ שמיני כחותם על לבך. ובהיות האדם פוגם מחשיך שורש נשמה המצויירת בכסא ע"כ. ונראה לי שזהו שאמרו רז"ל נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך דהיינו שכיון שאם חוטא האדם מחשיך זוהר נשמתו המצוירת בכסא. כל ברואי מעלה ומטה יעידון יגידון כלם כאחד על חטאו של אדם הרואים את כבודו פגום נכנס פגום יוצא. ולכן צריך האדם להיות תמיד נגד עיניו כל אלה וירא ויפחד וירעדו כל עצמותיו מאשר אלה לו. שאין נסתר מנגד עיניו ורעדה ילבש מלטנף לבוש האורה

קמ"ה. בתחלת האדרא זוטא אתעטף ר"ש ויתיב. פתח ואמר לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה לא המתים יהללו יה הכי הוא ודאי אינון דאיקרון מתים (ר"ל ולא כל המתים אלא אינון דאקרון בחייהון מתים אבל אינון דאקרון אפילו במיתתהון חיים לא קאי עלייהו דהיינו הצדיקים דכתיב ובנייהו בן איש חי אפי' במיתתו נקרא חי כדאיתא בש"ס). דהא קב"ה חי אקרי והוא שארי בין אינון דאקרון חיים ולא עם אינון דאקרון מתים וסופיה דקרא כתיב ולא כל יורדי דומה. (ר"ל מסופיה מוכח פירוש זה שהמתים דנקט קרא לא כל המתים אלא אינון רשעים שיורדים לשרו של גהינם ואקרי דומה. אלמא ברשעים מיירי קרא) וכל אינון דנחתי לדומה בגהינם ישתארון. ר"ל בתמיהא וכי כל אינון דנחתי וכו'. והא כתיב ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל וכבר פ' בזוהר פרשת נח דף ס"ב ע"ב וז"ל. מאן דנחת לשאול דיינין ליה תמן ומקבל עונשיה וסליקו ליה למדורא אחרא עלאה וכן דרגא בתר דרגא עד דאינון סלקין ליה וכו' עש"ב. וא"כ אמאי קאמר קרא לא המתים יהללו יה) שאני אינון דאקרון חיים דהא קב"ה בעי ביקריהון וכו' (ר"ל דהגם דקבילו ענשייהו מ"מ לא בעי ביקריהון כל כך דשאני צדיקים דבעי ביקריהון כל כך יותר מדידיה כיון דאיקרו חיים ואיהו חי אקרי ודו"ק

קמ"ו. איתא בזוהר פרשת נח ס"א ע"א ת"ח אלו אפיק אדם תולדות מגנתא דעדן לא ישתצון לדרי דרין ולא איתחשך נהורא דסיהרא לעלמין. וכלהו הוו קיימין עלמין ואפי' מלאכי עלאי לא קיימי קמייהו בנהורא וזיוא וחכמתא כמא דאת אמר בצלם אלהים ברא אותו אבל כיון דגרם חטאה ונפק איהו מגנתא ועבד תולדין לבר. לא אתקיימא בעלמא. ולא הוי כדקא חזי. אמר ר' חזקיה וכי היאך יכלין למעבד תולדות תמן. דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצה"ר וחטא. אתקיים איהו בעלמא בלחדוי ולא יעביד תולדות. כגוונא דא אלמלא דחבו ישראל בעגלא ואמשיכו עלייהו יצר הרע לא עבדו