בנפש דוד רמא

רוחות העולם הותרו לדור בכל מקום שיאותה להם וימצאו בו מנוחה מנוחת השקט ובטח

קל"ה. תקונא תרין וחמשין דף פז וז"ל והכי צריך לאתערא אתערותא בקדמיתא מאתתא. ורזא דמלא אשה כי תזריע ומיד וילדה זכר נוקבא אדני' דכר יהוה' כד אקדימת ברתא שליט דכורא ואתעביד יא' הד' ונ' הי' וכו' ופירש הרב כגן הירק וז"ל אשה כי תזריע וכו'. כד אקדימת ברתא ר"ל באתערותא בזה ההתעוררות דנוקבא מתעורר הזכר ואז שליט ומקדים זרעו לזרע נוקבא. והיינו שליט ואתעביד. יא' הד' ונ' הי' הויה' קודם לאדנות וכו' ולכן יולדת זכר יען הזכר הוא השליט ולכן מדרכו בא זכר ולא נקבה וכו'. ע"ש (והוא פירוש חדש) וכתב הרב דזה מדוקדק מלשין הכתוב דכתב אשה כי תזריע דהו"ל לכתוב כי תזרע ולמה כתב כי תזריע שהוא לשון הפעיל אלא להורות דהתעוררות הזכר בא מכח נוקבא אשר היא מפעילת הזכר להתעורר לשלוט ונעשה הוא מזריע תחלה יען הזכר מכח הזכר אשר נתעורר וכו' עש"ב

קל"ו. תקונא חמשין ושתא דף פ"ח ע"ב וז"ל כמה דאוקמוה וכנפיהם פרודות מלמעלה וכו'. ואינון מתיחדין לתתא כגון לולב דאיהו אגודה חדא לתתא בכל אלין מינין דהדס וערבה דאינון תלת הדסים ותרין ערבות ואיהו בפירודא לעילא דענפין מתפרדין לימינא ושמאלא ובגין כך נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר וכו' עש"ב. הנה משמע מדברי הזוהר שעלי הלולב יהיו מתפרדין מלמעלה לימינא ושמאלא ואין לאוגדם משום דכתיב וכנפיהם פרודות מלמעלה וא"כ זהו עיקר מצותם. ונראה דכל זה היפך ממ"ש מור"ם ז"ל בש"ע א"ח סי' תרמ"ה סעיף א' שכתב על מה שפסק הש"ע לולב שנפרדו עליו זה מעל זה (מפני שדרך עלי הלולב להיותם דבוקים זה עם זה ואלו נפרדו זה מעל זה) כשר אפי' לא אגדו כתב על זה מור"ם ומ"מ מצוה מן המובחר בלולב שאין עליו פרודות לגמרי עכ"ל. ומהזוהר משמע שאדרבה מצוה בפרודות מלמעלה קצת. עי' להט"ז שם ס"ק ב' מה שהשיג על מור"ם. ואנכי הד"ך נראה ליישב דברי מור"ם דהא דקאמר שאין עליו פרודות לגמרי ר"ל דמצוה מן המובחר שלא יהיו לגמרי פרודות זה מעל זה אלא במקצת זהו מצותן ולא לגמרי פרודות. וכן משמע ג"כ מולא קאמר שלא יהיו פרודות כלל משמע דלעולם פרודות לגמרי אלא עדיין מחוברין במקצת. וכן משמע ג"כ מדברי מור"ם לקמן בהג"ה דסי' תרנא' סעיף ט' שכתב טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע ע"ש. ואי סובר שמצותו שיהיו מחוברים עליו לגמרי ואין בהם פירוד כלל היאך קאמר ומכסכס העלין כיון שמחוברין עליו אלא פירושו כדכתבינן

ודע. דממה שכתב מר"ן הש"ע שם בסימן תרמ"ה כשר אפילו לא אגדו דמשמע דלא מבעייא אם אגדו שהוא כשר ולפי דברי הזוהר מצותו היא אם איהו בפרודא לעילא. דמר"ן קאי אדברי מתניתין דקתני נפרדו עליו והיינו שהעלין עומדין פרודין מהשדרה כענפי האילן דקתני עלה ר' יהודא א אומר יאגדנו מלמעלה שיהיו עולים עם השדרה על זה מר"ן קאי וקאמר כשר אפילו לא אגדו אבל הזוהר דקאמר ואיהו בפירודא היינו דעליו פרודות זה מעל זה והם עולין עם השדרה ודו"ק. ואם הוא עדיין כמקל שלא ניכר בו עדיין פירוד העלין נראה מהדרישה שהוא פסול. עי' בדרישה סי' תרמ"ה. עי' לעיל דף י"ב ע"ב אות פ"ג

קלז. ראיתי בפירוש רש"י בדברי הימים שני כ"ב י"א ד"ה בחדר המעות וכו' שכתב וז"ל ורבינו שלמה זצ"ל פי' בעליית בית קדש הקדשים וכו' ע"ש שנראה מכאן שעיקר הפירוש אינו פירוש רש"י. וכן ראיתי להרב חיד"א בשם הגדולים מערכת שין' אות ל"ה שכתב שבספרו ראש יוסף כתב שפירוש דברי הימים אינו מרש"י עש"ב ועי' עוד שם פרשה כ"ג י"ד ד"ה השדרות כתב פירש רש"י וכו' ע"ש

קל"ח. איתא בתקונים תקונא שתין ותשעה דף קי"א וז"ל אבל שכינתא לעולם עומדת וכו' ובגין דא אתמר בה אשתך כגפן פוריה. מה גפן לא מקבלת הרכבא ממין אחרא מכל אילנא דעלמא: הכי נמי שכינתא לא קבלת אחרא בעלמא אלא מבעלה וכו' (דהיינו לא מקבלת השפעה לא על ידי מלאך ולא ע"י שר וכו'. אלא מקב"ה דו"ק)

קלט. בתקונא שבעין קכ"ח ע"א וז"ל ועוד וגביהן אילין אינון שבעה גלדי עינא דאינון דא על גב דא כגלדי בצלים וכו' וגבותם מלאות עינים אלין כנפי עינא ועפעפי וכרובי עינא דארבע גוונין אית בעינא לקבל ארבע אנפין דכל חיה וכו'. (והם לקבל שבעה מוצקות ולקבל שבעה נרות אשר למנורה וכתיב ועיני לשמיא נטלית שהם שבעה רקיעים שצופות בשבעה רקיעים

ק"ס שם דף קל"ח ואם על ארבע גלגולין לא אתתקנת אתמר בההיא שעתא ועל ארבעה לא אשיבנו. וכל נשמתין דאתיין תלת זמנין ולא מתתקנין אתקריאו פושעי ישראל ערב רב אבל צדיקייא דבכל זמנא דייתון מתתקנין ייתון עד ארבעה אפילו עד שתין דור ודא איהו דור הולך ודור בא וכו' עש"ב. עיניך לנוכח יביטו שהצדיקים חוזרים בגלגול כמה פעמים עד אין קץ. ודו"ק

קמ"א. תקונא ליום ל"ח דף לק"ט וז"ל ובשמא דקב"ה יהו"ה רחמי. אדני' דינא. כד שליט הויה' על אדני' יא' הד' ונ' הי' רחמי איהו. וכד שליט אדני, על יהוה' אי' דה' נו' יה' דינא איהו ורזא דמלה אדני יהוה' בחזק יבא בתקיפו דדינא וכו' עש"ב ונ"ל דזהו שאנו