בנפש דוד רמ

הוא כשאר איסורין שהרי לא הוציא הרב אלא ע"ז כמ"ש חוץ מע"ז שלא התיר להם. ולכן כמו שאמרנו הותרו מאכלות אסורות לחלוצי צבא כמו כן נימא הותרה שבת או לדעת הרמב"ם דחויה שבת ודו"ק וכיון דבמלחמת הרשות מותר הוא הדין וכ"ש מלחמת של אומות שאנחנו יושבים ביניהם שמחוייבים אנחנו להלוך לצבוא עמהם מדינא דמלכותא. ומי שיעבור על דבריהם. ידונו אותו בדינים קשים חק ולא יעבור

קלא. כתב רבינו בחיי פרשת עקב פסוק כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' וז"ל וכן דרשו רז"ל שבעה ארצות הן והכוונה להן שבעה אקלימין שהעולם השפל נחלק בהם ואקלים השביעי הזה (שהוא ארץ ישראל וסביבותיה) שבחו דוד ע"ה ואמר יפה נוף משוש כל הארץ כלומר אקלים יפה כי פירוש נוף אקלים מלשון הכתוב ביהושע יז'. שלשת הנפת ותי' תלתא פלכין ומה שהוא בלשון הגרי אקלים ובלשון הקדש נף. ובכל נף ונף יש בו שנוי אויר לפי מזגו ולפי קרבתו לשמש. ומי שנולד בנף זה ויצא משם ונכנס בנף אחר יחלה. אבל ירושלים נף מזוג וטוב וכל הנכנס שם מן הנפת הוא חזק ובריא ולא יחלה לעולם ולכך נקרא משוש כל הארץ עכ"ל ע"ש. ראה כמה גדולה מעלתה של ירושלים בזה ובבא השם יזכנו לעלות ולדור בתוכה אמן בעגלא ובזמן קריב אמן. מה שכתב הרב ז"ל דהכוונה לרז"ל שבעה ארצות הן שבעה אקלימין וכו' הרואה יראה בדברי הזוהר פרשת ויקרא דף ט' ע"ב שכתב וז"ל ובין כל ארעא וארעא רקיע דמשתמש בין דא לדא וכו'. יראה שדברי הזוהר הפך מדבריו ז"ל וצ"עי

קל"ב. עוד כתב רבינו בחיי בפרשה הנז' וז"ל תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה תפלת י"ח כדי שתהא מסודרת בפי הכל בתקון שוה לכולם ותקנוה בלשון פשוט מובן כדי שלא יתבלבלו הרעיונים בהבנת הלשון ושיהיו כל ישראל שוין בין חכמים בין טפשים ותקנו אותה בכוונה גדולה ובהשגחה יתירא במה שהיא מסודרת שלש ברכות של שבח לפני התפלה והן אבות וגבורות וקדושת השם (כנגד אברהם מגן אברהם. כנגד יצחק מחיה המתים. שפשט צוארו על גבי המזבח. וקדושת השם כנגד יעקב שאמר מה נורא המקום הזה שהוא בית המקדש) וג' לאחריה והן עבודה והודאה וברכת כהנים שהיא שים שלום. (שיש בה ט"ו שאלות כנגד ט"ו תיבות של ברכה כהנים. ועוד מתחלת בשלום וחותמת בשלום שהוא סיום ברכת כהנים) וסדרו לנו באמצע י"ב ברכות שהן כלל כל צרכי האדם וכל זה לא היה במקרה כ"א בעיון גדול מוכרח ומוצרך. ואם תסתכל בשם הגדול המיוחד המתחלק לי"ב צירופין. והסימן בו זה שמי לעולם. תמצא שלשה שמות ראשונים כנגד. אבות וגבורות וקדושת השם. ושלשה שמות אחרונים כנגד עבודה והודאה וברכת כהנים הששה שמות אמצעיים כנגד ששה ברכות שהן אתה חונן. השיבנו. סלח לנו. גאולה. רפואה. פרנסה ויש לך להוסיף פנים ואחור בששה הנשארים שהם קבוץ גליות משפט על הצדיקים בנין מלכות. תפלה (דהיינו שמע קולנו) וברכת המינים אין בשם הזה כנגדו כי היא כנגד מדת הדין אל הכבוד הרעים. שהוא במזמור הבו לה' בני אלים מוסיף על שמונה עשר אזכרות שבו. ותקנו אותה כדי שתהא מדת הדין מתוחה כנגדם. וכנגד האויבים. ונכלל עוד בזה הכנעת יצר הרע שבאדם שהוא נכלל בכלל האויבים והוא מחלק מדת הדין ורחמי שמים רבים הוא יתמלא עלינו ברחמים למען שמו ולמען כבוד תורתו). ואתה הבן זה המעט וראה איך עשו זה החכמים בכוונה. ששה ברכות לצרכי בני אדם וששה לחזרת העטרה ליושנה ומלכות בית דוד למקומה ועם ברכת המינים הם י"ג. וזה כנגד י"ג מדות לרמוז שכל טוב העולם ומלואו בין בצרכי בני אדם בין בתיקון העולם במלכות שדי. הכל משתלשל מן המדות. ועליך להתפלל לעלת העילות יתברך המשפיע כחו במדות כענין הכתוב אשר לו אלהים קרובים אליו יאמר כי אין שום עם שיהיו המדות קרובות אליו כמוהו. ואמתי בכל קראינו אליו לעלת העלות יתעלה ואמר אליו למעט המדות עכ"ל עש"ב ראה והתבונן מהו ענין התפלה ומה מעלתה וכמה גדול כחה

קל"ג. הנה אמרו רז"ל כי נקודת מרכז העולם היא אבן השתייה והוא עבור העולם והיה מתרחב והולך עד שאמר לעולמו די והיינו שדי שאמר לעולמו די. והנה עוד אמרו שמהארץ עד לשמים מהלך ת"ק שנה וכן מקצה הארץ ועד קצה הארץ ת"ק שנה וזה ג"כ רמוז בשם שדי כי העולם ממנו יעלה במספר ת"ק כי הנעלם משין' ס' והנעלם מדלית תל' והנעלם מיוד' יוד דהיינו וד' עשרה יעלה מספר הכל ת"ק דהיינו כאשר נתרחב העולם כמספר ת"ק שהוא הנעלם משדי אמר לעולמו די רבינו בחיי פרשת עקב על מה שאמר הכתוב לתת להם כימי השמים על הארץ עש"ב: קל"ד. כתוב בתורה פרשת שוהטים י"ז ט"ו רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס. כתב רבינו בחיי וז"ל זו מצות עשה כדי שלא ילמדו ישראל ממעשיהם לפי שהיו המצרים נודעים ומפורסמים בכל תועבה כענין שכתוב כמעשה ארץ מצרים וכו' לכף צוה להם כן ואינה מצות דורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם. והרי אנו רואים כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום ואלו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילים בזה לדור שם. ואלו עשו כן היו החכמים שבכל דור ודור מוחין בידם ויש שסוברים שמצות דורות היא אבל לא אסר הכתוב הדירה במצרים אלא לאותם שבאים שם מארץ ישראל וכן יורה לשון בדרך הזה שאתם הולכים שמגמת פניכם לארץ לא תשובון ממנו למצרים עכ"ל. ועוד אני אומר שכל זה כשהיו ישראל על אדמתן. חבל לאחר שגלו והלכו להם וזרו לכל הארצות ולארבע