בנפש דוד רלט

זולתו. ברוך הוא שאחדותו שלמה מכל צד בלא שום הרכבה בעולם ואין לו באחדותו דומה לא בעליונים ולא בשפלים. או יאמר אלהינו ולא אל העכו"מ. ועתיד שיהיה בכל העכו"מ אחד כענין שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וכו'. ובשם הרב ר' אליעזר מגרמייזא' ז"ל ה' קודם העולם. אלהינו בעולם ה' לאחר העולם. אחד בכל העולמים. וצריך אתה לדעת ענין היחוד הוא הנקרא עבודה שבלב כענין הכתוב ולעבדו בכל לבבכם. ולפי שהמדבר ידבר דבריו פעם שיתכוין בהם ופעם שלא יתכוין בהם. לכן הזכיר שמע שהוא לשון שמיעת האוזן והבנת הלב. כלומר שיכוין לבו בדבריו בענין היחוד כשהוא משמיע לאזניו. ולפי שאין כוונת המיחד גלויה ומפורסמת אם פיו ולבו שוים. או יזכירנו בשפתיו ולבו בל עמו שהוא רחוק ממנו. ואי אפשר לאדם להעיד על חבירו בדבר זה. לכך תמצא עין של שמע רבתי. וכן דלת' של אחד. לומר כי הש"י עד בדבר והוא היודע ועד. (ונ"ל שזהו הכוונה בתיבת ועד שבשכמל""ו שהשם יתברך עד בדבר הזה שפיו ולבו שוים) ולכן יצטרך האדם להזהר הרבה בענין היחוד שיכוין לבו ויפנה לבו מכל מחשבה. וכענין שאמרו מחינא ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה

ודע כי לא נברא גן עדן וכל מעלותיו כי אם לאותם המיחדים בכוונה. כי המודה ביחוד כופר בעכו"מ. וגיהנם ושבעה מדוריו לא נבראו אלא לעובדי עכו"מ. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן ובפרשה זו תמצא י"ג פעמים אש וזה למען הודיעך. כי כל המכוין באחד שחשבונו י"ג כמספר י"ג מדות נצול מאשה של גהינם. וזוכה לגן עדן ולכל מעלותיו שהם י"ג כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ר' יהושע בן לוי אשכחיה לר' שמעון דהוה יתיב אתליסר תכטקי פיזא והכוונה על שלשה עשר מעלות של גן עדן עכ"ל עש"ב

ק"ל. כתב הרמב"ם ז"ל בפרק שמיני מהלכות מלכים וז"ל חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"מ ויכבשום וישבו בהם מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אסורות וכן שותה יין נסך. מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן. עוד הוסיף בהלכה ב' וכן בועל אשה בגיותה אם תקפו יצרו וכו' עש"ב. וכתב הרב כ"מ על דבריו וז"ל מה שכתב אם ירעב ולא מצא מה יאכל אין כוונתו במי שהוא מסוכן מחמת רעבון. דהא פשיטא ואפילו אינו מחלוצי צבא נמי. אלא כשתאב לאכול ולא שכיח לי' היתירא וכו' עש"ב

הנה מדפסיק ותני הכי משמע בין במלחמת מצוה בין במלחמת הרשות וכן משמע נמי ממאי דסיים בהלכה ב' וכתב וכן בועל אשה בגיותה וכו' וזה נאמר במלחמת הרשות וכמו שכתב רש"י ז"ל בפירוש על החומש וז"ל כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכו' שהרי נאמר לא תחיה כל נשמה עש"כ והוא מספרי ע"ש. וכן משמע ממפרשיו שסתמו ולא יצאו לחלק בדבריו ז"ל. הגם דעיקר דבר זה אבוהון דכולהו ממימרת ר' ירמיה בר אבא אמר רב דדריש מקרא דכתיב ובתים מלאים כל טוב וכו' ואכלת ושבעת אפילו קדלי דחזירי כדאיתא בחולין י"ז ע"א ע"ש והתם מיירי בשבע של כיבוש שהיא מלחמת מצוה. מ"מ סברי מרנן שדבר זה אפילו במלחמת הרשות הותר כיון שהן עסוקין במלחמה ולא מצאי דבר של היתר ממה שנתאוו לו יאכלו ענוים וישבעו אפילו מדבר של איסור

וראיתי. להרב רבינו בחיי תלמיד הרשב"א בפירושו על התורה פרשת ואתחנן על פסוק זה ובתים מלאים כל טוב וכו' כתב וז"ל דרשו רז"ל אפילו קודלי דחזירי ואפילו כרמים נטועים ערלה (מכאן נראה שאפילו ערלת נטיעה של גוי דאורייתא. עי' ש"ע יו"ד סי' רצ"ד ס"ח) הכל התיר להם וכן היה דין תורה שהתירו כל האיסורים ביוצאי מלחמה עד שבע שנים שכבשו חוץ מע"ז שלא התיר להם. והרמב"ם ז"ל כתב וכו' חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים מותר להם לאכול נבלות וטריפות אם הוא רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אסורות וכן שותה יין נסך ע"כ. והנה זה תמה על הרב ז"ל שהתורה התירה כל המאכלים האסורים כמותרים ואפילו יש לו מה יאכל. ומה יאמר הרב אם הוא רעב ולא מצא מה יאכל וכי לא התירה אלא מפני פקוח נפש התירה וכבר תפס עליו בזה הרמב"ן וכו' עש"ב. ובאמת לפי מה שהבינו הם ז"ל בדברי הרמב"ם כפשט ריהטא דלשניה קשה לן מאי מקשי בש"ס חולין הנז' על בעית רבי ירמיה דבעי איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהם לארץ מהו ופריך הש"ס אימת אילימא בשבע שכבשו השתא דבר טמא אישתרי להו דכתיב ובתים מלאים כל טוב וכו' ומאי קשיא ליה מהא דובתים טובים. נימא התם דוקא שלא נמצא מה יאכלו ובעית ר' ירמיה אפילו יש להם מה יאכלו בעי אי אמרינן הואיל והותר הותר אלא ודאי מוכרח לומר כדתרגמה הרב רבינו כסף משנה. כמו שהעתקנו דבריו עליונים למעלה

איך שיהיה מצינו שהתירו לחלוצי צבא לאכול מאכלות אסורות כדאמרן. ולפי זה מצינו סמך סמוכים לעד לעולם לחלוצי צבא בני עמינו המוכרחין במעשיהן לילך לחלוצי צבא כל שהוא מבן עשרים שנה ומעלה בין ישראלי בין עכו"מ דינא דמלכותא דינא גזירת מלך היא שמותרים לאכול מאכלות אסורות כל אנשי הצבא גם היהודים הישראלים כי אינם מוצאים בנקל לאכול דברים המותרים. ונראה דגם ע"י הדחק אינם יכולים להתקיים בדברים המותרים ולכן אין לחשוב עליהן מחשבת פגול ח"ו כי נרצה עונם רצון מלך. ונ"ל דה"ה לענין חלול שבת הרי