בנפש דוד רלח

והוא כסברת כל הפוסקים ועוד עי' בהרב ישיב משה ח"ב סי' רל"ד שכתב דאין אומרים סב"ל ע"פ סברת יחיד כנודע עש"ב

קכ"ה. תותים שאנו קורין להם תותים הגדילים על מין עץ המלא קוצים ואטדים וענפיו ארוכין כמו רוטין ארוכים מאד אבל אינם עולין בגובהם למעלה ושפלים למטה ואנחנו קורין אותו עץ בערבי' שתיף'. נ"ל דלפי מה שכתבו התוספות בפרק כיצד מברכין דף מ' ע"א ד"ה איתיה לגווזא וז"ל מיהו הרב ר' מנחם הביא ראיה מירושלמי דמסכת כלאים דמברכין על כל מיני דאטד בפה"א דקאמר התם וכו'. ומשני התם לברכה והכא לכלאים אלמא לענין ברכה מיני דשאים וכו' עש"ב והביא כל זה בב"י א"ח סי' ר"ג עי"ש. וא"כ הגם שהתוס' מתחלה כתבו שמברכים עליהם בפה"ע מ"מ כיון שהיא מחלוקת. ועוד שר' מנחם הביא מתניתא בידיה והם דברי הירושלמי לכן צריכין לברך עלייהו ועל כל מיני אטד בפה"א ולפ"ז גם בפרי הנקרא בערבי כרמוס אנצארא וכן קורין לו הנכרים הנדייא שעצו מלא קוצים ואטדים וכן פריו מלא קוצים דקים צריכין לברך עליו פרי האדמה כטעם הנז' אלא שראיתי להרב פני יצחק למהרי' אבולעאפייא ז"ל בתחלת ספרו הנז' באות סמך' סי' רי"א שכתב וז"ל סאבראס והוא פרי הגדל באילני קוצים הנטוע בגדרים וקליפת הפרי הנז' מלאה קוצים מברך על הפרי הנז' בפה"ע דפרי אילן נינהו כמ"ש הקמ"ר ח"א סי' יוד' והפרה"א וכו' וכן הסכימו כל האחרונים עכ"ל. ובאמת לא ידעתי למה. ואין דעתי מסכמת בזה כיון שדברי הירושלמי מבוארין בהדיא כמש"כ. וא"כ הגם שהוא אילן מאי הוי. כיון שהוא מלא קוצים הוי אלייא וקוץ בה. ועוד דלא נטעי ליה אדעתא דפרי אלא לגדר ולכן מהיות טוב לברך עלייהו בפה"א. נראה לי. ועי' להרב ארץ החיים לר"ח סתיהון ז"ל שהעתיק דברי הרבנים הנז' והנלע"ד כתבתי. ואתרוג שאני שנקרא פרי עץ הדר ודוק. והנראה לענ"ד בזה הוא דתלייא הכל בחשיבות הפרי והאילן כגון האתרוג והדקל דהפרי והאילן חשובין הגם שיש בהם קוצים. ולא כן בתותים וכיוצא

קכ"ו. דע כי ארבע רוחות העולם שהם מזרח ומערב צפון ודרום יש להם שלשה שמות. מזרח קדם פנים. מערב ים אחור דרום נגב ימין. צפון אסתן שמאל. כדאמרו רז"ל עדיה בצד אסתן ותאסר. וכן אמרו כיומא דאסתנא. מזרח על שם זריחת השמש. קדם על שם כי מאותו רוח קודם לזרוח. פנים על שם יצירתו של אדם שנברא פניו למזרח ואחריו למערב. ימינו לדרום ושמאלו לצפון. מערב על שם ערב ובקר ששם מערב שמשו וים לפי שהים הגדול במערבו של עולם. דרום לפי שהשמש הולך בגבהו של רוח זה דר רום. נגב לפי שאותו רוח נגוב ויבש כמ"ש ארץ הנגב נתתני (שופטים א' ט"ו) צפון על שם שהשמש נצפן ונעלם שם. אסתן על שם אסותא או על שם סתוא שהמקום לח לשון גשם. רבינו בתיי פרשת ואתחנן עש"ב

קכ"ז כתיב בפרשת ואתחנן ד' כ"ג השמרו לכם פן תשכחו את ברית וכו' כל אשר צוך ה' אלהיך. ופירש רש"י ז"ל אשר צוך שלא לעשות ע"ש. הרי מצינו שגם באזהרות לא תעשה נאמר אשר צוך ה' אלהיך. ונ"ל דבזה אתי שפיר מה שתקנו לנו טופסי ברכות בברכת האירוסין וצונו על העריות דהיינו על אזהרות העריות כמו הכא שכתוב על האזהרות אשר צוך שלא לעשות וכמו כל נוסחאות שבספרים שכתוב בהם וצונו על העריות ואין צריך לשבש כל הספרים ולומ' והבדילנו מן העריות שדידן עדיפא מדידהו שלפי נוסחתינו אתי שפיר שכל הברכות עולין בקנה אחד אשר קדשנו במצותיו וצונו על וכו'. אבל לפי נוסחתם ברכה זו משונה מכל הברכות שכתוב בהם אשר קדשנו במצותיו סיימוהא קמיה וצונו. והכא והבדילנו דלפי נוסחה זו הו"ל לתקן כמו ברכת המבדיל שאין כתוב בה אשר קדשנו. והו"ל לתקן כך ברוך אתה ה' אמ"ה אשר הבדילנו מן העריות וכו' ותול"מ. אלא ודאי נוסחתינו היא העיקר דצונו על העריות ר"ל ליזהר מהם. דמצינו אזהרה בעריות ולא הבדלה

קכ"ח. הנה אמרו ששבעה עולמות לאדם. בן שנה דומה למלך. בן שנתים ושלש דומה לחזיר. בן עשר קופץ כגדי. בן עשרים כסוס נוהם ומבקש אשה. נשא אשה הרי הוא כחמור הוליד בנים מעיז פניו ככלב. הזקין הרי הוא כקוף אבל אם הוא חכם אף חכמתו עמדה לו חכמה שלמד באף היא עומדת לו בזקנתו כדכתיב עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. ויש לדרוש בשיבה וכאלו אמר בישיבה שהיה מרבה בישיבה אם עושה כן גם בשיבה ובזקנה דשנים ורעננים יהיו. והרי הוא כתמונת אות ק' שיש לו קימה והדור לא כהתה עינו ולא נס לחה לחלוחת של טל תורה מחייהו ומחזקהו ותרם כראים קרנו. קרנו תרום בכבוד בלתי כמו אחרי בלתי היתה לי עדנה. ור"ל הגם אחרי בלתי וזקנתי היתה לי עדנה ופנים מאירים כאלו משוחים בשמן רענן

קכ"ט. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ז"ל רבינו בחיי זצ"ל על דרך הפשט מה שהזכיר שלשה שמות ה' אלהינו ה'. שאלו אמר ה' אחד היה פתחון פה לעכו"מ שעל יראתן אמר כן שהוא נקרא ה' לדעתם ועל כן הוצרך לומר אלהינו כלומר אלהי ישראל. וכן אלו אמר ה' אלהינו אחד היה פתחון פה לעכו"מ לומר אמת הוא כי אלהי ישראל הוא לבדו נקרא אחד. גם אלהינו שאנו קורים ה' הוא אחד כמו כן. לכך הוצרך לומר ה' אלהינו ה' אחד. להורות ה' שהוא אלהי ישראל הוא אחד והוא לבדו נקרא ה' אחד ואין