בנפש דוד רלז

וכו'. יש לדעת דלמה דוד מבקש דוקא על חטאת נעורים ולא על חטאת שעושה בגדלותו. ועוד דלמה ייחס לו הפשעים ולא חטאת דהו"ל לומר חטאת ופשע נעורי אל תזכור וכו'. ונ"ל דה"ק חטאת נעורי שהאדם כשהוא נער הוא בער ואין דעתו מיושבת עליו כל כך ולכך קורא מה שלא עשה כהוגן בשם חטאות שהוא שוגג אבל כשיגדל ודעתו גדול ומיושב אז מה שיעשה שלא כהוגן נקראו פשעים ולכך בקש עליהם ואמר ופשעי אל תזכור דהיינו גם מה שנקראו חטאת בזמן נעורותי אז בזמן גדלותו נקראים פשעים ועל הכל מבקש מה'

קכ"א. בשמואל ב' י"ב י"ח כתוב ויהי ביום השביעי וימות הילד וכו'. ופירש הרב מצודת דוד וז"ל ביום השביעי לימי החולי או לימי לידתו ע"ש. ונראה לי דבזה תלייא פלוגתא דהרמב"ם והרמב"ן. עי' בטור יו"ד ס"י. שמא דהרמב"ם סובר שאונן מותר ברחיצה וסיכה ובתספורת וראיה מדוד שם פסוק כ' ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו. וסובר הרמב"ם דביום השביעי לימי החולי. אבל באמת הבן היה גדול שחייב עליו אבילות אלא דכל זה דכתב וירחץ ויסך וכו' היה קודם שנקבר אבל הרמב"ן סובר דגם קודם שנקבר אסור ברחיצה וסיכה ולכך לפי דבריו צריך לפרש ויהי ביום השביעי וימות הילד יום שביעי לילדתו. ולהכי רחץ וסך דוד משום שלא נתחייב באבילות ודוק. עי' הרמב"ם הלכות אבל פרק א' ע"ש

קכ"ב. אמרו עו רז"ל למה אין נון' בתהלה לדוד לפי שיש בה נפילה כדאיתא בש"ס

ונ"ל דהענין הוא כך משום דכתיב נפלה לא תוסיף קום. ודוד במזמור זה רוצה להתפלל ולסמוך את סוכת דוד הנופלת וליתן לה יד לסומכה ולהעמידה. ולתומכה. ולהכי נפלה נון' מן הסדר הזה לרמוז על סוכת דוד הנופלת שנפלה מן הסדר הזה. ורוצה לסומכה ולרמוז עליה. ובקש מהשם ואמר סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים. והוא מבקש על בתולת ישראל שכתוב בה. נפלה לא תוסיף קום מעצמה. אלא על ידי קב"ה הוא שיקימנה ולכך אמר סומך ה' לכל הנופלים שהשם הוא בעצמו ובכבודו יקים אותה מעפרא ויסעדנה הרי שהזכירה במזמור זה גם כן לנון' אלא שלא רצה להזכירה אלא ע"י סמיכה סמיכת זקנים. והקדים סמיכתה לנפילתה הקדים רפואה למכה והוא שאמר סומך ה' לכל הנופלים. והיא מדתו של דוד שהיה ראוי להיות נפל ולית ליה מגרמיה כלום. ולכך לא רצה להזכירה אלא בסמיכת זקנים ולכך סמך הכתוב דסומך ה' לכל הנופלים לפסוק מלכותך מלכות כל עולמים שהיא היא ודוק: קכ"ג. כתיב שנים ליום עולה תמיד ודרשו רבותינו ז"ל ביומא פרק שני שערי דף ס"ב ע"ב ובתמיד ל"א ע"ב שנים ליום נגד היום הא כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שנייה. ושל בין הערביים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה ע"ש. והיינו ליום נגד היום דהיינו נגד אור השמש. שהאור בבוקר בא ממזרח ובין הערבים בא האור ממערב וצריך שיקריב הקרבן נגד האור במקום זריחת השמש ולא בצל שכנגד הכותלים. והנה הרשב"א ז"ל בתשובה סי' שמ"ה העתיק דבריו מר"ן ב"י יו"ד סי' ד' בסוף הסי' והעתיקה בספר ש"ע סעי' ז' וז"ל ישמעאלים שאינם מניחים לטבח ישראל אלא אם כן יהפוך פניו כנגד המזרח הנקרא בלשונם אלקיבל"א כמנהג חקותיהם והשיב שאינו דומה לשוחט לשם הרים דהתם השוחט עצמו מתכוין וכו' ומ"מ מאחר שישמעאלים מקפידים בשלהם והם מזהירין בשעת מעשה בפירוש לשחוט כנגד אותו רוח דוקא ראוי הוא לבטל המנהג ולגעור במי שעושה כן עכ"ל

והנה לכאורה שהנכרים הישמעאלים הם למדו מן התורה שכתוב שנים ליום נגד היום אלא שאי אפשר לומר כן שאם כן למה מקפידין דוקא לצד מזרח ולא לצד מערב בסוף היום. ועוד דממשנה משמע דבין של שחר ובין של בין הערביים היה פניו של תמיד ושל שוחט למערב אלא דשל שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית ושל בין הערביים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית במקום שהשמש מאיר אבל לעולם פני התמיד ופני השוחט הוא למערב והוא הפך ממה שעושים הישמעאלים שתמיד פניהם למזרח בשעת שחיטה. איך שיהיה אנן בדידן לא עבדינן הכי הגם שאמרה תורה שנים ליום כנגד היום היינו בקרבן אבל לא בחולין בבשר תאוה ואדרבא העושה כן נראה כמקרב קדשים בחוץ לכן יש ליזהר שלא לעשות כך. אלא שמדברי הרשב"א לא משמע כן ודוק: (והיו מרביצים התמיד כששוחטין אותו על שמאלו וראשו לדרום)

קכ"ד. פרי הנקרא באנאן'. נ"ל דברכתו בורא פרי האדמה וראיה מהא דאיתא בברכות מ' ע"ב קמ"ל היכא מברכינן בפה"ע היכי דכי שקלת ליה לפרי. איתיה לגווזא (ופירש רש"י הענף של עץ) והדר מפיק פירי אחריני. אבל היכי דכי שקלת ליה לפרי ליתא לגווזא דהדר מפיק לא מברכינן עליה בפע"ה אלא בפה"א ע"כ ע"ש. וא"כ הבנאן שהענף של עץ שלו לא הדר מפיק פירי אחריני ברכתו בפה"א. ועי' מר"ן בש"ע א"ח סי' ר"ג סעיף א'. ועי' להרב ב"ח בסי' הנז' מה שמסיק ז"ל דלפי מה שמסיק צריך לברך עלייהו בפה"א כדאמרן ע"ש לאפוקי נפשיה מפלוגתא דרש"י ודהרא"ש ז"ל ודו"ק ועי' בספר מים חיים סי' נ"ו שהביא לנו אדני יוסף מש"כ הרמב"ם בפ' ח' מהלכות ברכות הלכה יוד' שאם בירך על פרי העץ בפהא"ד לא יצא ע"כ. ועל כן מסיק הרב שם בתשובתו לברך עלייהו שהכל ע"ש ואין דעתי נוחה בזה מאחר שהרב כ"מ הכריע שעיקר הנוסחה בהרמב"ם כנוסחה דידן אין אחריו כלום.