בנפש דוד רלד

א"נ יש לפרש על פי מאי דאיתא בעירובין ש צ"ה המוצא תפילין מכניסן זוג ופירש רש"י המוצא תפילין בשדה במקום שנאבדין מכניסן לעיר ולבית מ"ש. ושם לא התירו אלא זוג זוג וטפי לא ומכניס וחוזר ומכניס דרך מלבוש שאסור ליטול הכל בידו ולהכניסם משום איסור הוצאה והגם שלאחר שמצאם שם והניח זוג אחד ומכניסו מניח השאר שם במקום אבוד והולך לו משום איסור הוצאה אמרו להניחם שם ואחר שהכניס זוג אחד יחזור ויכניס זוג שני וכן על זה הדרך שלא התירו לו אלא אם מניחם ולובשם אבל אם מצאם בחול אסור להשהותם שם ומיד שמצאם יטול כולם בידיו ויכניסם למקום שמשתמר. והיינו כוונת המדרש במי שמוצא תפילין במקום שנאבדין קאמר שאין מניחין תפילין שלובשם זוג זוג אלא בשבת. אבל בחול מיד צריך ליטלם כולם ולהכניסם למקום שמשתמר ואסור להשהותם שם אפילו לזמן מועט. וזה שמעתי מפי מורי הרב רבא"ס משם הרב רבי חיים הכהן דפא"ס

צ"ח. בבני מעיים של עופות. אמרו חז"ל אוכליהם לאו בר איניש הוא. עי' חתם סופר חלק יורה דעה סי' י"ט שכתב הוא ז"ל שם וז"ל ואמרו חז"ל טני לי בר אווזא ושדי בני מעיים לשונרא עש"ב

צ"ט. יש באותיות התורה כ"ז אותיות כ"ב מנצפ"ך ונחלקים לתשעה של שלש שלש אחדים בפני עצמם ושניים בפ"ע וזה סדרן כל בית יש בה אחדים עשריות מאות בשוה $$ ציור $$ איק' אחדים בכר' שניים גלש' שלישיים דמת' רבעיים הנך' חמשיים וסס' ששיים זען' שביעיים חפף שמיניים טצץ' תשיעיים

ק'. ראוי לישא תמיד עיניו למרום דכתיב דלו עיני למרום. ובפרט כשירצה להתבונן על התורה והמצוה כי בזה יושפע עליו הדעת והתבונה מן השמים. להבין ולהשכיל מאורו יתברך כדכתיב עיני לשמיא נטלית ומנדעי יתוב עלי. כי עיני בשר ועיני השכל משולבות אחת אל אחת. אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו וינשאו לעומתם. אורות בארובות כמראה מראות הצובאות המקבלין כל תמונה ונחזה בחזיון אור שכלנו כאור החוזר הצח והמצוחצח העובר פנימה לפני ולפנים ברהטים בשקתות המים מי מעינות חכמה ותבונה בהמה גימט' בן' בינה לבא ובה הלב מבין את פני מבין חכמה כי מי שרוצה להתבונן על דבר יתקרב אליו ויפנה לבו ממחשבה אחרת

ק"א. איתא בזוהר ואתחנן רס"ח ע"ב ומשה מהימנא הוה קאים בקיומיה ולא עוד אלא הוה זקיף רישא לאסתכלא כמאן דאמר לחבריה זקיף רישך ויסתכלון אנפך באנפי בגין דתנדע מלי כך משה פנים אל פנים וכו'

ק"ב. איתא בסוף פרקא דברכות בירושלמי כל ברכייא טבין. וברכייא דאורייתא בישין ע"כ. והענין הוא די הסיפוק וכמו שאומרים בלשון ערבי' כשרוצה לומר די לי יאמר ברכא' בכף דגושה כלומר די לי וכאן ר"ל אין אדם רשאי לומר יש לי סיפוק בלימודי אלא צריך ללמוד ולהוסיף תמיד לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. ועי' בערוך במעריך אות הכף' ערך כ' כדב ע"ש

ק"ג. כשיצאתי מארץ מולדתי עיר תהלה דובדו' יע"א בשנת תרנ"ו אחר הפסח באתי אל ע"ת מגנייא. שהיה שם מור חמי כה"ר דוד בר אברהם בר יוסף הכהן ז"ל ונתאכסנתי בביתו בית ועד לחכמים שנה תמימה. וכשהייתי בבהכ"נ דשם השם ישיג גבולה. שמעתי שהפרנס אומר שהשבת הזה הוא שבת של ההרוס. אמרתי לו מה רוצה לומר שבת של ההרוס והשיב לי ששבת שקודם החופה והחתונה מכבדין את ההרוס לעליית ס"ת ולכך נקרא שבת ההרוס. ואני שמעתי ולא אבין דלמה קורין לו ההרוס היה צריך לקרות לו שם ארוס כדברי חכמים ארוס וארוסה. ובאותה שעה אמרתי שבודאי כן הוא האמת אלא שהם לעגי שפה וקורין לאלפין' ההין'. שמוצאן בגרון אחה"ע ומתחלפין במבטא. והן היום בשנת התרצ"ג ראיתי מה שכתב הרב פחד יצחק במערכת האלף' ערך ארוס וארוסה וז"ל ארוס מלשון ארש אשה ולא לקחה ונחלפה שין' בסמך' באותיות זסשר"ץ. א"נ מי שאינו נשוי נקרא ארוס מלשון מזבח ה' ההרוס כשם שהנסוי נקרא בנוי. ואבנה גם אנכי ממנה שיוכל להוליד בנים ונחלפה ה' באלף' באותיות אחה"ע או באותיות יהוא' אפילו אליביה דהרב אבן עזרא דלא סב"ל חלוף אותיות אע"ף שהם ממוצא אחת עכ"ל ע"ש. הרי שו"ר לפניך דלפירוש שני עיקר מלת ארוס שניזכר בדברי חכמים היא: הרוס אלא שנתחלף ההא' באלף' אבל לפירוש הראשון צריכין אנו לדברינו הראשונים שהוא ההפך שנתחלפה להם האלף בהא

ק"ד משיחות מוהר"ן. שלא להתעקש על שום דבר ואין לדחוק את השעה. וכתב ז"ל וז"ל מי שרוצה לישן ואינו יכול לישן העצה לזה לבל להכריח עצמו כל כך לישן כי כל מה שמכריח עצמו לישן. מתגבר עליו ביותר מניעות השינה. וענין זה גם בכל הדברים שבעולם לבלי להכריח עצמו ביותר כי כל מה שמכריחין עצמו ביותר לאיזה דבר מתגבר עליו ביותר ההיפך דוקא