בנפש דוד רלג

וכו' היו השואלים שנים וכו' שאלו שניהם בשתי הלכות. או בשתי תשובות. או בשתי שאלות וכו' יש לדעת מה הבדיל והפריש בין שתי הלכות לשתי תשובות או לשתי שאלות. ויש לומר דשתי הלכות היינו זה שואל בהלכות נטילת ידים. וזה בהמוציא ושתי תשובות דהיינו הכל בהמוציא או בהלכות נטילת ידים אלא דזה משיב לו על נטילת ידים בכמה שיעורים וזה משיב לו מה הם המים הכשרים. ושתי שאלות היינו שאין שם הלכה או דין אלא שאלה בעלמא כגון זה שואל למה הוצרך השם לומר לאברהם קח נא מאי נא. וזה שואל למה לא אמר מיד את יצחק וכיוצא בזה

צ"ב בענין. מים שלנו כתב הרב חמדת ימים בחלק שלישי פ' ב' דף ט' ע"א מלבד פשטן של דברים שהם צוננים עוד בו טעם לבאים בסוד ה' לעשות כוונים להרחיק הקליפה. יען כי במים גשמיים נמצא בהם מים הרעים כמ"ש בגמרא ההוא בר שידא דאזיל לאתויי מייא. א"ל אמאי אעכבת. א"ל עד דחלפי מים הרעים

ועל. כן בא החיוב בכל מיני מים שלא ללוש בהמה עד שיעקרו אותם ממקומם ומשורשם כי כאשר המה נעקרים משורשם וממקומם וישימו אותם בכלי המורה על סטרא דקדושה כמ"ש הברו נשאי כלי ה' המה מתקדשים ומתטהרים. כי על כן טוב ויפה. שזר לא יקרב אליהם. ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים רק מצוה בו לשאוב מים בששון לשם מצת מצוה בקדושה ובטהרה. והן מלה בלשונו לדחות המים הרעים המאורים. ובאומים החיים של הקדושה וכו' עש"ב. ובלשונו לשון הזהב מה שסיים בענין. זה ומזה ילמוד האדם שאין להקל בכל מאי דאמרו רבותינו ז"ל כי יש להם עיקר ושורש בקדושה ובקדושתן הם עומדין. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם

צ"ג ענין. שבת הגדול כבר כתבו רבותינו ז"ל טעמים לקריאת שמו שבת הגדול ועי' עוד להרב חמדת ימים שם כנז"ל בפרק שלישי שנתן טעמים לשבח ע"ז ואמרתי אנכי הדל והד"ך באלפי' אענה גם אנכי חלקי חלקי ה' אמרה נפשי נפש דוד והוא דהנה ביום הזה שלקחו אלהיהן של מצריים והיו מגררין אותו ידעו שיצאו לחירות ומשעבוד. והיתה מנוחתם כבוד שנחו מעבדותם ומצאו מרגוע לגופם ולנפשם. כל הימים. ואין עליהם מרות כי אם מרותו יתברך שמו לעד. והיו כל ימיהם שבתות למנוחה. שנחו משעבוד של מצרים שראו שמהיום הזה והלאה שמנוחתם השקט ובטח עד עולם כמו שקבלו מאבותם אי"ו ולכך קראו בשמו שבת הגדול באמת שבת ומנוחה בכל מכל כל

צ"ד אי נמי יש לומר משום דביום הזה נתנה להם הארה יתירה וגדולה בנשמתם שזה מצוה ראשונה שניתנה להם במצרים שנצטוו שיקחו שה לבית אבות שה לבית. ובאו לידי מעשה ולקחו שה לבית אבות במצות בוראם שהיה מקחו בעשור ביום השבת ועשו רצונו יתברך בקום עשה ובזה היתה להם שמחה נפשיית ושמחת הגוף. ולכך נקרא שבת הגדול שזכו בשבת הקדוש הזה למנוחת הגוף ולהארת הנפש שזה הוא יום תחלת הכנסתם למצות התורה שעתידים לקבל עול מלכות שמים ועול מצות שהיום הוא נצר מטע ה' שעתיד להצמח ולהתגדל ולהתפאר ולעשות פרי תבואה

צ"ה אי נמי יש לפרש באופן אחר והוא שבאמת גם מקודם לזה היה להם מנוחה ביום השביעי כמ"ש רז"ל על ישמח משה במתנת חלקו. אלא שקודם לזה הגם שהיה להם מנוחה משעבוד אותו היום מ"מ גם באותו היום היה לבם דוי מלא יגון ואנחה והם מצטערין על העתיד שלמחר שיעבור יום השבת ישובו לשעבודם ולעבודתם ולתת משא הכבד עליהם כי יאמרו אליהם כי כבר נחתם והיתה להם מנוחה ל"ו שעות ולכן עתה בואו חשבון וא"כ הגם דבפועל היו נחים מ"מ במחשבתם שהיתה הומה עליהם לא נחו ולא שקטו מיגון ואנחה אבל בשבת זה היתה להם מנוחה מכל וכל מן העבר ומן הבא ולכן נקרא שבת הגדול בלי תפונה ובלי עצבון רוח ריוח והצלה יעמוד ליהודים אמן. פטר"ת

צ"ו כתב הרב מצות השם מצוה עק"ב שאשה אינה פורעת ואינה פורמת ע"ש. פירוש אינה מגדלת שער כדפירש רש"י על פסוק והצרוע אשר בו הנגע וכו' וראשו יהיה פרוע מגדל שער. הנה משמע מכאן שדרך האשה לגלח שערה. וכן משמע מדברי הזוהר פרשת אחרי מות דף ע"ט וז"ל ותאנא כד בעת אתתא לאתדכאה בעייא לספרא ההוא שערא דרבי ביומא דאיהי מסאבא ולספרא טופרהא וכו' עש"ב. דמשמע בין דראשה בין זקן התחתון של בית הסתרים

צ"ז במדרש. אין מניחין תפילין אלא בשבת ע"כ. ונראה לפרש בפשוט והוא כי כל הימים אנחנו חייבים לישא עול בנעורינו שיהא על ראשנו אות וסימן עול מלכות שמים ובזה אין להסיח דעתנו מאבינו שבשמים ומקיימים שויתי ה' לנגדי תמיד והתפילין אות וסימן על ידינו וטוטפות בין עינינו שאנחנו עבדי ה' אבל בשבת מניחין המשא הזה מעלינו מפני דהשבת הקדוש שאנחנו נחים בו ממלאכה ובכסות נקיה וקדושת שבת מחופפת עלינו כל היום אין לך אות וסימן גדול מזה

א"נ. יש לפרש על פי מאי דקימ"ל דשל יד מיושב כנגד תפלה דמיושב וא"כ התחלת הנחת תפילין היא מיושב. עי' מור"ם בא"ח סי' כ"ה סעיף י"ג שכן הוא בזוהר וכתיב (מלכים א' יוד') וידות מזה ומזה אל מקום השבת שהוא לשון מושב וכן כתוב בדברי הימים ב' ט' י"ח מזה ומזה עד מקום השבת. וזהו כוונת המדרש אין מניחין תפילין אלא מיושב והיינו דאמר אלא בשבת דהיינו בישיבה וכמו שבתי וקומי תהלים לק"ט ב':