בנפש דוד רלב

והנה כפי פשט הגמרא ודברי רש"י מאי דקאמר רב יוסף אע"ג דמידה בטילה. לא קאי אלא על ד' מתות דבטלו בזמן הזה. ולא על כל המדות י"ד לטבת פטר"ת

פז עוד אמרו רז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. הכי איתא ביומא דף כ"ג ויש לדעת מהו מעביר אם ר"ל מוחל על עלבונו. עובר על מדותיו מב"ל מאי מעביר שהוא פועל יוציא לאחרים הוה ליה לומר עובר כמו ועובר על פשע וכו'. ויש לפרש דר"ל דכל חטא שחטא לו חבירו מעבירו מנגד עיניו ומוחל על עלבונו ומדותיו ר"ל מה שמודדין לו חביריו וחוטאין לו ומצערין אותו. ההוא חטא מעבירו מנגד עיניו ואינו רוצה להנקם מחבירו. וקרוב לזה מצאתי בזוהר פרשת ויגש דף כ"ו ע"ב וז"ל המה ראו כן תמהו עברו יחדיו. ס"ד דאינון מלכים. אלא אינון מארהון דדינין דחדוה דלהון למעבד ההוא דינא דאתפקדו עליה. וכדין כד מלכים אזדמנו ברעותא חדא. כדין המה ראו ההוא רעותא דתרין עלמין (דהיינו עלמא עלאה ועלמא תתאה) כן תמהו נבהלו נחפזו. בגין דכולהו מארי דדינין אתכפיין ומתעברין מעלמא. ולא יכלי לשלטאה. וכדין מתעברין קיומיהון מעבירין שולטניהון וכו' ע"ש דלפי הזוהר אתי שפיר לישנא דמעביר על מדותיו דהיינו מארי דדינין קימין למעבד דינא על מה שמדדו לו אחרים וחטאו לו דהא אתפקדו על דינא דההוא גברא. ואם הוא מוחל על עלבונו הרי הוא מעביר מאריהון דדינין משולטניהון ולכך קרו ליה מעביר ונכון

אחר כך. ראיתי ברש"י שם ביומא דפירש וז"ל המעביר על מדותיו שאינו מדקדק למדוד מדה כנגד מדה למצערים אותו ומניח מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין על המצות וכו' ע"ש. ולפי פירוש רש"י הוי כאלו אמר העובר על מדותיו וכמו שפירש"י נמי בהא שאמרו אין מעבירין על המצות יומא דף ל"ג ע"א וז"ל הפוגע במצוה לא יעבור ממנה וכו' ע"ש. ולפי פירושנו שם נמי נימא הכי אין מעבירין על המצות ר"ל אם באה לידך אל תעבירנה מידך או מנגד פניך עד שתעשה אותה

וגם. הא דאמרו עירובין ס"ד אין מעבירין על האוכלין לפי פירושנו נימא הכי דר"ל אין מעבירין עינינו מן האוכלין כאלו לא ראינו אותם ורש"י ז"ל שם פירש המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם ע"ש והוי כאלו אמר אין עוברין על האוכלין. ד' ימים לטבת ש' פטר"ת כל רח"ם

ח"פ כתיב. ואל משה אמר עלה אל ה' וכן פסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו' דהו"ל לומר עלה אלי שמוע תשמע לקולי על דרך והיה אם שמוע תשמע אל מצותי וכו'. וכן פסוק ויאמר אני אעביר כל טובי פלך וקראתי בשם ה' לפניך וכו' הו"ל לומר וקראתי בשם ה' לפניך וכו' הו"ל לומר וקראה בשם ה' לפניך וכו'. נ"ל שכל זה הם דברי השכינה שהיא אימא תתאה נקראת הכי אני והו הושיעה נא. וזהו הכונה ויאמר אני ור"ל אני שאומר אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' שהוא קודשא בריך הוא והכל דברי השכינה שקוראה בשם קב"ה. וא"כ גם ואל משה יתפרש הכי דהיינו השכינה היא שאמרה אל משה עלה אל ה' וכו'. וכן השכינה היא שאמר' אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והתורה סדרה לנו שכך אמרה השכינה אל משה וכו'

ט"פ מצינו. אפי' אחר פטירתו של אדם והוא שם בעולם הבא חוטא ונענש על חטאתו אשר חטא וכדמצינו ברוחו של נבות עי' יוסף לחק ויקרא יום שלישי עש"ב. ואע"ף שאין שם יצה"ר מ"מ טעו בחשבונם כששמעו בת קול שאמר' מי יפתה את אחאב היו סוברים שזו מצות קונם לעשות שליחותו והקב"ה הענישם על טעותם דלא הו"ל לטעות שאין להם יצה"ר

צ' הנה. שם אדנות הוא בחינת מלכות כדאמרו בזוהר דינא דמלכותא דינא. ואיתא בפתיחת אליהו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכו' ע"ש. ונ"ל דתורה שבכתב ותורה שבע"פ הם שני בחינות הויה' ואדנות הקשורים זה בזה. שכתוב הויה' וקורים אדנות. ושם הויה' הכתוב נגד בחינת תורה שבכתב שמלא שמותיו של הקב"ה סתומה וחתומה. ונגר שם אדנות' בקריאת הויה' שאנו קורים על פה הוא בחינת תורה שבע"פ שאי אתה רשאי לכותבה ואי אתה רשאי לאומרה בכתב ותורה שבכתב קשורה בתורה שבע"פ. (ונ"ל שזה כוונת הכתוב לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו דר"ל לחזות בנועם ה' ראיה דוק'. שאנו רואים שם הויה כתוב בספר אבל אין מבטים אותו כמו שהוא כתוב אבל בהיכלו שהוא שם אדנות שהיכל גימ' ס"ה אנו מבקרין אותו ומבטים אותו בשפתים) שאי אפשר זה בלא זה. כמו שם הויה' ואדנות וכמו שיניקת אדנות מהויה' כן יניקת תורה שבעל פה מתורה שבכתב. והם בחינת הגוף והנשמה כשם שהגוף צריך אל הנשמה והנשמה צריכה לגוף שהוא כלי המעשה ואי אפשר זה בלא זה והגוף הוא הלבוש והיכל אל הנשמה כן אדנות הוא הלבוש וההיכל אל שם הויה' דהיכל גימט' אדנות ובזה יומתק לשון הזוהר פרשת שמיני דף ל"ו ע"א וז"ל כ"ש אינון דמשתדלי נמי בליליא. והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא וכו' ע"ש והיינו דנקיט משתתפי בשכינתא משום דכיון דמשתדלי באורייתא בליליא א"כ הם לומדין ועוסקין בתורה שבעל פה שהיא מדת לילה מדת הדין שאין שם אור לקרות מן הכתב. ועוד אסור לקרות בלילה הכתוב וע"כ מישך שייך לה תורה שבעל פה ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה שהיא השכינה. ולכך קאמר דמשתתפי בשכינתא

צ"א כתב. הרמב"ם ז"ל בהלכות הלמוד תורה פ"ד הלכה ח' שנים ששאלו