בנפש דוד רלא

ס"ת שהוא הוגה התיבה כסדר אותיותיה ככתבן וכמו אמת יהגה חכי ובתורתו יהגה כלינו שנינו כמו הגה וכמו והגה מפיו יצא. וכמו וכיונים הגה נהגה ישעיה נ"ט י"א. נפתי משכבי משלי סי' ז' תרגם רסית על ערסי בערבי רססית' כלומ' זלפתי

פ"ג תקוני הזוהר תקונא חמשין ושבעה דן פ"ט ע"ב וז"ל ואינון מתייחדין לתתא כגון לולב דאיהו אגודה חדא לתתא ככל אילין מינין דהדס וערבה דאינון תלת הדסים ותרין ערבות ואיהו בפרודא לעילא דענפין מתפרדין לימינא ושמאלא ובגין דא נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר וכו' עש"ב. הנה מדקאמר ואיהו בפרודא לעילא. ועוד מדסיים עלה ובגין דא נפרצו עליו פסול. נפרדו עליו כשר דלא קאי אלא אלולב. וקאמר דצריך שיהא בפרודא לעילא דענפין מתפרדין לימינא ולשמאלא וא"כ משמע שלא יכרוך עליו למעלה שום דבר לאחוז ולאגוד ענפיו וצריך שיהיו למעלה מופרדים כדי שיוכל לנענע אותם ולכשכש אותם (עי' בש"ע א"ח סי' תרמ"ה סעיף א') כאשר ראיתי באחרונים שיש מי שסובר כך עיין עליהם. עי' לקמן אות קל"ו

פ"ד בנוסח ברכת מעין שלש בסדורים שתחת ידינו כתוב לאמר ובנה ירושלים עירך במהרה וכו'. והעלינו לתוכה. ושמחנו בבניינה וכו'. ולכאורה שבקשת הבנין כפולה ובנה ירושלים וכו' ושמחנו בבניינה. וראיתי בתלמודא בברכות מ"ד ע"א שהנוסחא היא ותבנה ירושלים וכו' ושמחנו בה וכו' ולא נזכר בנין כפול. ובהרמב"ם פ' שלישי מהלכות ברכות הלכה י"ג כתוב לאמר ושמחנו בבניינה ונשמט בנוסחתו ובנה ירושלים וא"כ גם בנוסחתו לא נזכר בנין כפול. ובנוסחת הרא"ש לא נזכר לא זה ולא זה שלא נזכר הבנין כלל. ובנוסח הרי"ף ז"ל כתוב ובנה את ירושלים דוק'. ונשמט בבניינה או בה ע"ש. גם נוסחת הטור סי' ר"ח כתוב לאמר ובנה ירושלים וכו' וכתוב ושמחנו בה כנוסחת התלמוד ע"ש. גם רבינו מגן אברהם בסי' ר"ח ס"ק ט"ז הביא הנוסח ובנה ירושלים וכו' ושמחנו בה וכו' גם בנוסחת הלבוש היא כך בסעיף יוד'. ועי' באר היטב שם ס"ק י"ג העתיק נוסח מג"א. הרי כל הרבנים הנ"ז לא חייבו בכפל בניינה ולכאורה נראה נוסחת ושמחנו בבניינה אחר בקשת ובנה ירושלים אין לה שחר כלל. ולהכי היה נ"ל שנוסחה מוטעת היא וצריכין לומר כנוסחת התלמוד והטור. אלא שלא יכולתי למחוק הספרים שנוסחתם הכי. וראיתי ג"כ בגליון התלמוד כתוב ושמחנו בבניינה. על כן נראה ליישב הנוסח שפיר. והוא כי הנה כתוב בעזרא ג' י"ב ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון. ביסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול. ופירש רש"י זה הבית כשהיו רואין בנין זה הבית היו בוכין מתוך שהיו זוכרים אותו בנין גדול של בית הראשון ע"ש. גם תגי ב' אמר מי בכם הנשאר. אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו עתה. הלא כמוהו כאין בעיניכם ע"ש. ולזה אנחנו מבקשים שתבנה ירושלים ובית המקדש שבתוכה. ועוד אנחנו דורשים ומבקשים מהשם יתברך שתשמחנו בבניינה שיהיו הכל שמחים בבנין עירך שיהיה בנין מפואר הרבה מאד ולא יהיה הבנין של בית האחרון כבנין הבית השני שהיו אלו בוכים על בנינו ואלו שמחים כ"ח חשון שנת פטרת כל רחם

פ"ה נ"ל פשוט דגביע של האלקטריסיטי שהחוטין שמסתבכין בתוכו ומחברין הכחות הנגדיים של האלקטריסיטי ועל ידם יפיץ אורו ויצא האור מן הכח אל הפועל להאיר אורו בזהרוריתו דאסור להפריד וליקח את הגביע בשבת ממקום כנו ומושב שזהו כיבויו שהרי בזה מפסיק חיותו שהם כוחות האור הגם שבאמת עדיין הכוחות קיימים בשורשו מ"מ הם בכח ולא בפועל ואין בהם אור והאור הוא בחיבור הכוחות וכשיקח הגביע ממקום חיבורו נפרד החיבור והזוג ומתבטל האור שהוא התכלית ופשוט

פ"ו אמרו חז"ל כל המדות בטלו חוץ מן מדה כנגד מדה. ולכאורה אין לדבר זה מובן שכיון שמדה כנגד מדה לא בטלה ובמדה שאדם מודד מודדין לו כדכתיב כי כל סאון סואן ברעש. א"כ מה הם המדות דבטלו הא הכל נכללים במדה שאדם מודד מודדין לו כיון דאמרת חוץ מן מדה כנגד מדה להרע או להיטב. ויש לומר דה"ק כל המדות שהיה ראוי מן הדין לשלם להאדם כפי מדתו אשר כפי מדת הדין עין תחת עין שן תחת שן רגל תחת רגל באין חסר ואין יתר המדות האלו בטלו שא"כ אי אפשר לעולם להתקיים שהאדם לא אפשר להתקיים בעולם. לכן בטלם ה' מאותו זמן שאמר השם לא אוסיף לקלל עוד האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ולא אוסיף עוד להכות את כל חי וכו' מאותו זמן בטלו ודן את האדם בשתוף דין ורחמים ודנו כפי מתוק הדין מדה כנגד מדה בדין ורחמים לא בתוקף הדין זעיר שם זעיר שם כפי כחו של אדם וכדאיתא בזוהר פרשת מצורע דף נ"ד ע"א וז"ל לא אוסיף עוד להכות וכו' אלא כגוונא דיכיל עלמא למסבל וכו' ע"ש. אבל הוא כעין מדה שמדד בה מודדין לו. וכדאיתא בסוטה דף ח' ע"ב במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה עצמה לעבירה המקום נוולה וכו' עש"ב'

וראיתי בש"ס שם שלא נאמר כהאי לישנא כל המדות בטלו חוץ ממדה כנגד מדה. אלא הכי איתא שם אמר רב יוסף אע"ג דמדה בטילה. במידה לא בטילה. דאמר רב יוסף וכו' מיום שחרב בית המקדש אע"ף שבטלה סנהדרין דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו וכו' ופירש רש"י וז"ל אע"ג דמידה בטילה. עצמה בטילה. שפסקו ד' מיתות בית דין. במדה לא בטילה שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים בדוגמא של אותה מיתה ע"ש: