בנפש דוד רל

שדעתך ושכלך מחייב בדבר זה שיהא תקוע ונטוע בטחון זה בלבך שתול על פלגי הלב ועל יובל ישלח שרשיו ועורקיו

ע"ט איתא בשבת צ"ה רבך קטיל קני באגמא נ"ל דרוצה לומר שאינו יכול לקוץ העצים עצי יער שהם קשים ואינו קוצץ כי אם הקנים של אגם שהם רכים וחלושי כח ואין צריך לזה כח וחיל והמליצו רז"ל בזה למי שאינו מטריח עצמו להתבונן ולהעמיק בתלמוד ולהטעימם להעמידם על מכונם ואמתת טעמם ואינו יורד לעומקה של הלכה ולפרש טעמי המשנה ומסתפק ליה במה שהוא והיינו דפירש רש"י שם קטיל קני חותך קנים מן האגם לא ידע לפרש המשנה עכ"ל

פ' האדם אינה נראית חכמתו אלא בזמן שהוא יושב בביתו בבית מדרשו וכאשר המליצו חכמים ז"ל מרבה ישיבה מרבה חכמה מפני שיש לו הכנת כל צרכו. וכתיב גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו. לעובדו שכ"מ אחד. דהיינו נוטריקון שלחן כסא מנורה. ונחת שלחנו מלא דשן דהיינו ספרים מונחים על השלחן ספרי ראשונים ואחרונים וקסת גבורים וקן קלמוסא מונחים סמוך לו והיד כותבת כותבת הגסא וכדאיתא בזוהר בתקוני הזוהר תקונא תליתאה וז"ל ורזא דמלא חכמה לא אשתמודעא אלא בביתיה עש"ב. דהפשוט לא יופשט. ובמקום אחר נתתי זה הסימן על מה שאמרו בש"ס חולין ט' ע"א שת"ח צריך שילמוד ג' דברים שחיטה מילה כתב. שסימנם לעובדו שכ"מ אחד

ועל פי האמור למעלה יש לפרש פסוק בתהלים י"ח ל"ה מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת נחושה זרועותי דדוד משבח ומהלל לשם שלמד ידיו למלחמה של תורה בידיו שתופס בהם הקולמוס ובזה מראה חכמתו במלחמה של תורה דבזה ידרוך קסתו הגם דהכתוב כתב קשת בשין' תוכל לקרותה שין שמאלית שהיא קסת הסופר שזכה להניחה סמוך לזרועותיו על השלחן כדי שתהא נוחה לטבול בה את קולמוסו כדי שימצא מבוקשו בכל שעה ועל פי זה יש לפרש פסוק נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי דר"ל נפשי שהיא התורה בכפי תמיד שאני כותב תמיד חידושי תורה ובזה ותורתך לא שכחתי

פ"א כמה מלות יש בלשון ערבי שנלקחו מלשון תרגום. כמו אם רוצה לומר לחבירו סור מכאן אומרים בערבי' זול מנהנא. והוא לשון תרגום כהא דשופטים סי' ד' ותצא יעל לקראת סיסרא ותאמר אליו סורה אדוני סורה אלי ותרגם יוב"ע ואמרת ליה זור רבוני זור לותי וכו' לשון נזורו אחור אלא שנשתבש לשון ערבי והחליפו ריש' בלמד' וצ"ל זור מן הנא חלות תרגום גריצן וכך שמם בלשון ערבי חצר נקרא דאר כמש"ת אונקלוס בחצר אהל מועד יאכלוה בדרת משכן וכו' קשר בערבי עקדא בלה"ק עקידא. ויפקוד את יצחק וכו' ויתפלל תרגם וצלי כמו בערבי. קום התהלך בארץ וכן הוא בערבי. לא תכבה תרגם לא תטפי. דבר שאינו נקי קורין בלערבי כמא"ז כמו טבעת וכומז על שם אותו מקום שאינו נקי כמ"ש חז"ל. כהקיר ביר ירמיה והוא שם ערבי בכה ויתחנן לו ג"כ ערבי. וכן הקולמוס הוא הנקרא בלשון ערבי לקלאם והוא באות נון' לקנאם' כמו קן קולמוסא והוא מלשון קנה אלא נשתבש הערבי וקורין לו קלאם'. עי' בערוך ערך קן אלף. גידין קורין בערבי ערוק' בתרגום. ערקין דכבדא. טחול קורין בערבי טיחאן' בחילוף נון' בלמד' באותיות דטלנ"ת. וכן בספינה ופאפור יש מקום שקורין אותו קאמרא' בלשון ערבי. ופירושו המקום שהוא למעלה בראש הספינה והוא הקובה שלמעלה בראש הספינה שהוא כיסוי שלה שמו קמרון' ועל שמו קורין לאותו מקום קמרא' עו' בערוך ערך קמרא'. בטח בה לב בעלה תרגם דתכל עלה. וכן הוא ג"כ בלשון ערבי בטח לשון תכל עליה. במשנה נחיל של דבורים וכך שמם בערבי. במלכים א' מא' קול הקריה הומה. חרב תרגומו סייף וכן הוא בלשון ערבי חלב בלשון ערבי חליב. וכמה דברים שבלשון ערבי כמו לשון הקדש. כגון הנז'. וכמו ראש שקורים בערבי ראש'. וכמו יד ששוים הם לשון הקדש ולשון ערב. וכן רגל רגל כרעיו כרעיה אצבעות צוואבע. עינים עינין אדם בנאדם. קומצו כומסו. וכגון שער. אוזן אודן. לבונה לובאן. לשון תרגום פה פום. קרן הוא תרגום שן. לשון חיך הכל שוה בלשון. מלח' בכור בכרי'. קלוי באש מקלייא. וכגון שמות ימי השבוע כלשון תרגום תנין לתלאתא. לארבע לכמיס שבת. בית חצר חצר. שעה שעות שוואייע וכן המספר כלשון תרגום אחד תלאתא. ארבעה שת וכו'. כבש עז ענז'. בקר לבקר כלב כלב. כסא כרסי. מגרפא לשון תרגום. מלח שוים. כוס כאס. זהב אדהב כלשון תרגום. נחשת נחאש נחש חנש. עגל עגל חותם כאתם ימין ושמאל אימין ושמאל קרב להנא קרב אתה. ושמע אשמע. דם שוין בשר לחם. שוין את קרבני לחמי זה הבשר. ענב תשתה חמר רמזן זית. אכל כף דגושה. פשתים תרגום כתנא. וכן הוא בערבי. כי נשוי אלהים את כל עמלי נשיתי טובה לשון ערבי. עוד במלכים ב' ט"ו ויכהו קבל עם ג"כ לשון ערבי השביעה לי הנה אהנא בערבי. חבורה תרגום משקופי וכן בלשון ערבי תשקיפא

פ"ב הנה תיבת הגה מגיה. ראיתי במעדני יום טוב על הרא"ש הלכות ס"ט שפירש שהוא לשון נוגה ואורה ע"ש. עוד פירש מלשון הסרה כמו כאשר הגה מן המסלה דגבי עמשא בשמואל ב' כ' הכא נמי מסיר המכשולות ע"ש ואני הד"ך אומר כהא שאמרו בברכות בקורא הגיה הוא מלשון הוגה ושונה כמו והגית בו יומם ולילה והיינו שהוא הוגה התיבות כהוייתן כמות שהם בלא נקודות אלא הוגה אותם כאשר הם כתובות. ולכן נקרא מגיה