בנפש דוד רכח

שליח לשרתו שום שרות חוץ לביתו אין צריך לשמוע לו בזה דכיון שאתה עכשיו חוץ לביתו לא נשאר עוד בעל הבית שחוץ לביתו הוא רשות אחרת

ושמעתי מפי שליחא דרחמנא הוא הרב ר' נסים דאנון ז"ל (שבא לכאן מתא אורן' יע"א באב של שנת תרפ"ח בשליחותייהו דמערבאי אחינו להבדיל בין המתים ובין החיים עדינה והיה כאן עמי במחיצתי בישיבתי) ופירש יאות והכי קאמר כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה דר"ל שלא יעשה שום דבר כי אם אחר שירשנו בעל הבית אז יעשה אותו דבר. חוץ מצא מביתי לא ימתין האורח מלצאת עד שיאמר לו בעל הבית צא ולא יהיה כבד כל כך להתעכב אצלו. דמיד יצא מאליו בעודנו חביב עליו ימהר יחישה מעשהו

עוד ראיתי בספר מאסף רבני הבאר שפירש ע"פ מה שאמרו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם וה"ק. חוץ מצא אם אמר לך דבר שהוא כבוד גדול לך שגורם לך שתצא מן העולם לא תעשה והיינו חוץ מצא

ס"ג איתא בספר חרדים דף ליד אות נ"ב כתוב לא תעוננו לא יעשה אחיזת עינים להראות לבריות דבר שאינו כן בין בדרך תחבולה וקלות או בדרך כישוף

ס"ד עוד כתב אל יצרף אדם עמו רשע להעיד עמו משום אל תשת ידך עם רשע וכו'. הגם שהעדות אמת. שם אות ל"ד

ס"ה עוד שם אסור לגנוב אפילו אם אינו מכוין אלא לצערו כדי שפעם אחר יזהר בשמירת כליו. שם ל"ו ע"ב ט"ו וכתב שם אות י"ז אפילו הגונב את שלו מאחרי הגנב אסור לפי שטועם טעם גנב

ס"ו עוד לו ד"ף מ"ו פרק ה' אות ה' נטיל ידים לתפלה דעת הרמב"ם אע"פ שיהיו נקיות ולא נכנס לבית הכסא. בין שחרית בין מנחה בין ערבית צריך ליטול ידיו ברביעית כדרך שנוטל לאכילה. ונ"ל דרחיצה לתוספת קדושה שיוכל לעמוד בהיכל הקדש כדכתיב ורחצו אהרן ובניו ממנו ותרגם אונקלוס ויקדשון אהרן וכו' ולא תרגם ויסחון לומ' שזאת הרחיצה היא לתוספת קדושה

ס"ז עוד לו דף מ"ח ע"ב אות כ"ג אל תלשין עבד אל אדוניו דור אביו יקלל וכו' בפרק ח' דפסחים פירש שלא ילמד קטיגוריא על ישראל אפילו הדור רשעים. ראיה מיהושע שנתפס על שהלשינם אע"פ שחטאו. ואיתא במדרש דהשליש שנענש שאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה כדבר הזה. כך אמר ודאי יכיל לעשות. אך הדור הזה כדור המבול שראוי היה שיעשו ארובות בשמים. כהתם דכתיב וארובות השמים נפתחו. ואיך אפשר שלדור הרע הזה יהיה נעשה נס גדול כזה השיבו אלישע הנביא דלפי שלמד קטיגוריא על ישראל יראה ולא יאכל עכ"ל עש"ב. לא ידעתי מה עשה יהושע ומה היא התפיסה שנתפס ולא ידעתי מה הלשין. ועי' עירובין ס"ג שפירש רש"י לא נענש יהושע להיות ערירי בישראל. ואפשר שהלשין את אילדד ומידד ולכך נענש שלא זכה לבנים ועי' מגילה ג'. אלא שלשונו שכתב אע"פ שחטאו אינו סובל זה הפירוש. על כן נראה שהלשינם שאמר למשה אין קול ענות גבורה וכו' קול ענות אנכי שומע והוא כדברי הגאון שאמר גם אלא דברי יהושע. עי' אבן עזרא פרשת כי תשא על פסוק וישמע יהושע וכו' ויאמר אל משה וכו'

עוד נ"ל דא"ל עוד ראיה מהושע והוא הושע בן באירי וכמ"ש בזוהר כי תשא דף ק"ץ ע"א וז"ל בגין דאע"ג דישראל חבין וכו' לא בעי מאן דימא עלייהו דלטורא מנלן מהושע תחלת דבר ה' וכו' עש"ב

ס"ח איתא בפרקי אבות פרק רביעי ר' ישמעאל אומר החושך את עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. ופירש הרב החסיד רבינו יוסף יעב"ץ בספרו בשם הרב רבינו יהודה בן שושן ז"ל וז"ל אמנם הגס לבו בהוראה. והוא המחתך הדין במהרה. כי יסמוך על עיונו. ויאמר בריא לי שהדין כן נקרא שוטה כאומרו ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו. ורשע שאם היה בו יראת שמים. היה ירא לנפשו. וגס רוח כי החכמה אצלו כלי לכבד עצמו. ולכן פסק מהרה להראות חכמתו עכ"ל. ולפיכך צריך שיהיה החכם מתון בדבר ולעיין בכל צדדיו וצדי צדדיו כי מתון מתון ד' מאה שוייא

ס"ט נשאלתי. על מה שכתב הראב"ע פרשת פנחס סדר כ"ח פסוק כ"ב וז"ל ושעיר חטאת כמו שעיר עזים. והוא דרך קצרה. והנה לא הזכיר עולתו בשבעת ימי הפסח. כאשר לא הזכיר עולת התנופה. ואנו צריכין לקבלה כי פסוק שבת בשבתו אמר על עולת התמיד עכ"ל. נראה דר"ל דלא הזכיר עולות בפרשת אמור בשבעת ימי הפסח. כאשר גם כאן בפרשת פנחס לא הזכיר בפסח עולת תנופת העומר. ושם בפרשת אמור הזכירה ויקרא כ"ג פסוק י"ב ע"ש) ואנו צריכין לקבלה ששם הזכירה התורה מקצת. וכאן הזכירה מקצת וסמכה על מה שנאמר במקום אחר. והביא ראיה לזה מפסוק שבת בשבתו על עולת התמיד. אחר עולת התמיד יהיו המוספין. וגם כאן אחר עולת התנופה יהיו המוספין אין צריך להזכיר את זה. כמו שלא הזכיר בשבת ולא צוה את הכבש אחד תעשה בבוקר וכו' ועי' בדבור שאחר זה מה שכתב עוד מזה שבחג המצות וסוכות ויום העשור. לא כתב קרא אלא והקרבתם אשה לה' ולא אמר כמה המספר ע"ש שגם כן כוין על פרשת אמור נ"ל ודו"ק

ע' קודם הלמוד יאמר יה"ר שלא יארע דבר תקלה ע"י וכו' ויאמר פסוק לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי. ופסוק ונתת לעבדך לב שומע לב מבין: