בנפש דוד רכה

ובמעשה שבזה עקרנו לב האבן ממנו ומלבנו וגירשנו את האמה הזאת ועקרנו רגל השור והחמור שלא נהיה להם למרמס. נמצא שמחמץ נעשה מצה בהא' והיינו שאמר המגיד הא לחמא עניא שאנו מגלים את הקערה הא לחמא וכו' לומר שבמעשינו נעשה מן החמץ מצה שאותיות חמץ הם אותיות מצה לאחר שבירת החית' על דרך ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו ואז אנחנו בעלי תשובה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה כמו שנשבר הלחם הזה. כך נשבר לבנו בקרבנו ונותנים חצי הפרוסה בין השלימות לרמוז ולהראות שבעל תשובה עכשיו נתייחד עם הצדיקים השלמים והחסידים. ולא עוד אלא נעשה באמצע ביניהם להראות על חיבתו ושלימותו כדאמרו רז"ל אמצעי שלם הגם שמתחלה נקרא לוי שמורה על הדין עתה נשבר ונעשה פרוסה ונתייחד בין כהן וישראל ופירסו כנפיהם עליו סוככים בכנפיהם על פרוסת הלחם והיתה יניקתו מימין ומשמאל ונמתק כיון שנתייחד ביניהם נעשה כאחד מהם וחציה לאפיקומן רמז שבזה אנחנו מוציאין מינות מלבנו ורוח נכון נחדש בקרבנו כדכתיב לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי והיינו אפיקו מין ר"ל אפיקו מינות מן הלב ונקרא צפון. עוד נ"ל דנקרא צפון משום דסטרא דצפון לאו איהו שלים ואיהי ג"כ אינה שלמה אלא פרוסה על שם מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. א"נ יש לפרש צפון ברך דהיינו דבא לומר דבזה אפילו צפון שהוא יצה"ר דכתיב ואת הצפוני ארחיק מעליכם ברך נעשה מבורך שנתמתק ונעשה טוב ע"ד ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלם אתו וצריך ליתן הודאה ושבח על מה שנעשה התיקון בלילה הזה שהכל רצוי לפניו ברוך הוא. והיינו הלל נרצה ולנעוץ סופו בתחלתו שמתחלה אנו אומרים קדש ורחץ דהיינו קדש עצמך במותר לך קדש עצמך בקדושה יתירתא. ורחץ וטהר את לבך מכל מחשבה זרה ומכל הרהור רע ומכל אנינות ועצבון ומכל כעס ויהיה לך לב שמח וטוב כדי להודות ולשבח ולפאר ליוצרנו על כל מה שעשה עמנו כל הטובות האלו. וקח ספרך בידך והגיד את כל הנעשה עמנו ועם אבותינו מתחלה ועד סוף והיינו כרפס למפרע ספרך. יחץ גימט' קח ר"ל קח ספרך והגיד בפיך ותשמיע לאחרים כח מעשיו הגיד לעמו ויהיה לך שעשועים הכל ברצון טוב ואם יש לך שום אנינות ומרירות ועצבות תסתר אותם ולא יראה בך שמץ מינהו וכן אם יש לך מריבה דהיינו מצה ומריבה עם שום אדם תמחול על עלבונך. ותוציא המשטמה מלבך ולא תעלה שום טינא בלבך עם שום אדם. רחץ לבך מן הלכלוך בזה והיינו מגיד רחצה דהיינו בשעת ההגדה תגיד טהרת הלב וברחיצת כל קרביים שלך ותוציא מצה ומריבה מלבך אם יש לך מרירות בלבך לא יראה בך חוצה אל העין כי צריך אתה לכורכו ולכרוך עליו כמה כריכות שלא יראה בך ערות דבר והיינו מרור כורך. ולערוך שלחן במדבר דבר דבור על אופניו ואוכל על שלחנו כשלחן מלכים בקדושה ובטהרה כאוכל על שלחן לחם ערך הפנים אשר לפני ה' שמא דמרך עלך: שבעה ימים לניסן תרצ"ב ושנות חיים יאתיו. ימיה שנת ע"א והעתקה בשנת חיים וחסד עשית עמדי וכו'. אורן' יע"א תרצ"ג

מ"ג יש בעולם ארבע עולמות כנגד אבי"ע (א) עולם שאחר המיתה. והוא כנגד עולם (א) העשיה. ויש (ב) עולם שהוא ימות המשיח. והוא כנגד עולם (ב) היצירה ויש (ג) עולם אחר התחיה והוא כנגד עולם (ג) הבריאה. ויש (ד) עולם שהוא עולם הנשמות והוא כנגד עולם (ד) האצילות. כן ראיתי בספר הקדוש

וזה הפך ממ"ש רבינו בחיי בפירושו לפרשת קרח על פסוק ויאבדו מתוך הקהל ע"ש שפירש שעולם הנשמות הוא אחר המיתה מיד עש"ב. וכן כתב עוד בפרשת בלק וזה לשונו ודבר ידוע כי עולם הנשמות הוא הבא לאדם מיד תכף אחר הפרדה מן העולם הזה וכו' ע"ש. ואפשר שמש"כ ויש עולם שהוא עולם הנשמות כנגד עולם האצילות הכונה אחרית עולם הנשמות והוא עולם האצילות ודו"ק. והוא סוף כל התענוגים שהוא אחר התחיה

מ"ד כתב הרב מעשה בראשית מצוה ב' דף ו' ע"ב בשם התשב"ץ אם לא מל את בנו ביום שמיני אבד שכר מצוה בזמנה בעולם הבא ועונשו גדול יותר מנדוי עכ"ל ע"ש. ועל כן צריך אדם ליזהר בזה חק ולא יעבור כי חק בשארו שם ולקיים שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך

מ"ה עוד שם בפרשת בא מצוה י"ט דף כ"ג בליל ט"ו בניסן ליל שימורים הוא וז"ל סגולת וכח הלילה הזה שכל המברך לאחר. הברכה חלה מפי המברך על המתברך כמ"ש בחזקוני והביא דבריו הרב החבי"ף בספר חיים לראש שאמר יצחק לבנו בני הלילה הזה פסח הוא עליונים אומרים שירה. ואוצרות טללים נפתחים והברכה חלה מפי המברכים ע"ש עכ"ל. ועל כן יש ליזהר בזה ולא ישכח את הברית הזאת לברך לבניו ולבני ביתו בלילה הזאת בהתקדש חג המצות והוא עומד בקדושה ובטהרה לעשות רצון אבינו שבשמים כאשר כתבנו לעיל בסמוך באות מ"ב ע"ש

מ"ו עוד שם משם הרב ספר החסידים בפרשה הנז' וז"ל שאמירת נשמת כל חי וכו' מסוגל על כל צרה שלא תבא. ואם יהיה לאדם איזה צרה ב"מ יקבל עליו כשיצא וינצל מצרה. לומר נשמת כל חי בפני עשרה בתודה ובקול זמרא וינצל בע"ה והוא בדוק ומנוסה וכו' יעו"ש

מ"ז עוד לו בפרשת אמור תצוה ש"ם דף רל"ד וז"ל. ודע שאנחנו פוסקים ועושין כפסק הברייתא דסדר עולם המובא במסכת שבת בפרק ר' עקיבא בסוגייא דר' ורבנן דערב שבת יצאו ישראל ממצרים ובשבת ניתנה תורה והיה אז ששה בסיון כי ערב שבת היה ר"ח ניסן ואייר היה ביום