בנפש דוד רכד

ר"ש הא תנינן אית מאן דזכה בנשמה. ואית מאן דזכה באתערותא דרוחא. ואית מאן דלא זכי אלא בנפש האי מאן דלא זכי אלא בנפש ולא סליק יתיר. הא אתדבק בההוא סטרא מסאבא. וכד איהו נאים. אינון סטרין בישין אתיין ומתדבקי ביה ומודיעין ליה בחלמא מלין דעלמא. מנהון כדיבין ומנהון קשוט. ולזימנין דחייכין ביה. ואחזיאו ליה מלי שקר. וצערין ליה בחלמיה וכו'. ת"ח באינון זינין בישין אית תלת דרגין. אלין על אלין. דרגא עלאה דלהון הנהו דתליין באוירא. דרגא תתאה דלהון אינון דחייכן בבני נשא וצערין לון בחלמייהו. בגין דכולהו חציפין ככלבי. ואית דרגא עלאה עלייהו דאינון מעלאי ותתאי ואלין מודעי ליה לבר נש מלין מנהון כדיבין ומנהון קשוט ואינון מלין דקשוט כולהו לזמן קריב. וההוא דרגא מאינון דתליין באוירא. דאינון עלאין יתיר. ההוא דלא זכי אלא לנפש וההוא נפש בעי לאתתקנא לקבלא רוחא. עד לא רווח ליה. נפקא מאי דנפקא בההוא נפש. ואתפשט בעלמא ובעא לסלקא ולא בעי עד דאערע בהו באינון דאוירא. ואינון מודעין ליה מלין מנהון קריבין. ומנהון רחיקין. ובההוא דרגא אזיל ואתקשר בחלמיה עד דקני רוח. כיון דקני רוחא. ההוא רוחא נפיק מתבר טורין וטנרין. סליק ואתפשט ואעיל בין מלאכי עלאי קדישי ותמן ידע מאן דידע. ואוליף מלין ואתהדר לאתריה. כדין הוא קשורא דבר נש בקדושה. עד דזכי בנשמה וקני לה. כיון דקנה נשמה היא סלקא לעילא לעילא. ונעורי פתחין לא מעכבי לה ואזלא ומתפשטא ועיילא בין אינון צדיקייא דצרירן בצרורא דחיי. ותמן חמי ענוגא דמלכא. ומתהנייא מן זיוא דעלמא וכו' עש"ב. אמר הדך'. נכלם ואביון והוא כהן לאל עליון. על זה דוה לבי ועשתונותי תוהים ונוהים ודוהים כי בשעפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים. פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד אחי בגדו כמו נחל ואין מקום לזעקתי. ואין רופין אלי ותחנתי ובקשתי נשארו מעל כי אין עונה ואין קשב השם יענה אותי בצרתי. מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. ה' לי לא אירא השם יראה ללבב

ט"ל תקוני הזוהר תקונא חד ועשרים דף מ"ו ע"א וז"ל ובההוא זמנא אתקריא איהי תוספתא מסטרא דיום השבת כמה תוספות נחתין עמה לתלמידי חכמים. דאתקריאו נשמות יתירות. הה"ד נשמת כל חי תברך את שמך וכו' ואלין דמותספן לעמא קדישא בע"ש. ירתין לון ת"ח ביומין דחול ובהון אתעבידו חול קדש עש"ב. נמצא דלפי דברי הקדש הזוהר הנז' בפרק אלו הן הנאמרין שת"ח נקראין שבת שהרי הם יורשים התוספות של הארת שבת בחול כדאמרן ולכך נקראים שבת ולר"ז שבת שלהם נקרא שבת דשבת. אבל שאר העם שנקראין חול שבת שלהם נקרא שבת של חול. ובזה יבא על נכון מדרש רז"ל שאמרו מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים ואפילו בשבת של חול דע"פ הנז' ור"ל דלא מבעייא בשבת דהיינו בשבתות של ת"ח שנקרא שבת שלהם שבת של חול לא זזה שכינה משבת שלהם ודו"ק. ובמקום אחר פירשנו מדרש הנז' על כמה אופנים י"א לאלול יום שני בשבת התרצ"א אור"ן יע"א

מ' כתב רבינו בחיי ז"ל בפרשת בראשית על פסוק יתן אותם אלהים ברקיע השמים וזכרו לברכה קרא הכתוב בכאן שבעה רקיעים שבם שבעה כוכבי לכת עם השמיני שבו הכוכבים וי"ב מזלות בשם רקיע. ויחס זה לשמים שהוא גלגל המקיף וכו' ע"ש. משמע מדבריו שיש יותר משבעה רקיעים. וכן כתב עוד לקמן על פסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וז"ל והוסיף לך ביאור ברמז כי הגלגלים הם תשעה כדברי חכמי המחקר. והוא שתמצא מלת והנה שחשבונה גלגל וזהו גלגל השכל ובאר ג"כ. גלגל השכל מניע את הגלגל התשיעי הוא הגלגל המקיף הוא הנקרא ערבות. והגלגל המקיף מניע השמונה גלגלים שבתוכו וכו'. הרי לך שהם יותר משמונה רקיעים. ועיין עוד להרב בעל ספר מעשה בראשית בפרשת תרומה מצוה צ"ו דף ט"ז ע"א פסקת ודע ודע וכו' עש"ב. וכן כתב עוד רבינו בחיי לקמן בפרשת עקב על פסוק הן לה' השמים וז"ל כי כל התשעה גלגלים נבראו בשביל העולם וכו' עש"ב

מ"א כתיב ויאמר אלהים הנה נתתי וכו' לכם יהיה לאכלה. ולכל חית הארץ וכו' עשב לאכלה ( בראשית א' פ"ט ל') הנה השם הקדים האדם במאכלו לבהמה ולחיה. ובפרשת ואתחנן כתוב ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת שבעת כמו שאמרו רז"ל דצריך האדם להקדים מאכל הבהמה למאכלו

נראה בפשוט דודאי בעיקר הבריאה הוא האדם לכן אמר הכתוב יהיה לכם לאכלה שהוא עיקר הבריאה והדר לכל חית הארץ דהכל נברא בשביל האדם ואחר זה צוה על האדם אשר הכל שלו שירחם על הבהמה שאין לה מדידה כלום שיתן לה מאכלה ואחר כך יאכל הוא. עוד יש לחלק בין הכנה למעשה דבהכנה מתחלה יכין לו לעצמו ואחר כך יכין מאכל לבהמתו וכמו שאמרו חייך קודמין לחיי חבירך. ובמעשה יתן לבהמתו קודם שיאכל הוא

מ"ב ענין הפרסת המצה האמצעית שנקראת לוי נ"ל לומר בס"ד שבמעשינו זה אנחנו שוברים החית' של חמץ שהיא רומזת לחטא כשמה כן הוא שהיא נקראת חת והיינו חטא' כי תמיד התיו' מתחלפת באות טית' (הסמוכה לה) כמו תועה כמו טועה. נצטדק כמו נצתדק בתיו'. וכמו תורי זהב במקום טורי זהב. מפני שהם ממוצא אחד דטלנ"ת בלשון. ולכך פורסין אותה לרמוז לפריסת החית' של חמץ הרומז ליצה"ר ונעשה מן החית' הא' שעקרנו רגל החמור ממקומו שהוא רגל החית' השני ונעשה מן החית' הא' שעל ידי מעשינו ומחשבתנו הטהורה שהיא בדיקתינו שבדקנו את החמץ וביערנו אותו במחשבה