בנפש דוד רכג

גיטין למד' ע"ב. ומפירוש רש"י שם עיין עליו לאפוקי מסברת הראב"ע וההולכים בשטתו. הן היום ששה ימים לחודש שבט שנת ברכות תהום רבצת תחת לפ"ק ואני בתוך עי"ת אוזד"א יע"א שהלכתי לשם כשנולד להבן יקיר לי בן ציין בני יץ' בן בששה ועשרים לחדש שבע ש' הנז'. ונסעתי מעי"ת והרא"ן יע"א אני וביתי עקרת הבית אם הבנים שמחה בלא תוגה והיה עמי במחציתי ידי"ן הבן יקיר לי כבוד שמו הטוב הר' רפאל הכהן י"ץ ביום ראשון בשבת שני ימים לחדש שבט הנז' לראות בשמחת ברית מילה לילד הנולד ושמו מרדכי יץ' כשהייתי יושב בלהוטי"ל ביום חמישי בשבת והייתי קורא הפרשה כתקנת קדמוננו ז"ל התבוננתי בפסוק ויט משה את ידו וכו'. וה' נהג רוח קדים בארץ וכו'. נשא את הארבה וכו'. דידוע היא שהארבה יבא מכח החמימות שהרוח חם. וא"כ יש ראיה מכאן שרוח מזרחית שהיא רוח קדים היא חמה וכן נראה נמי מיחזקאל י"ז יוד' והנה שתולה וכו'. הלא נגעת בה רוח הקדים תיבש יבוש וכו'. והיינו ודאי דנקט רוח הקדים משום שהיא חמה. וכן משמע בהושע יג' טו'. דכתיב כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים ויבוש מקורו וכו' עי' גיטין הנז' ופירוש רש"י שם. ועי' פירוש רש"י על פסוק זה באיוב ל"ז י"ז. שאזיל לשיטתיה כמו שפירש בש"ס הנז'. ועי' עוד פירוש רש"י ז"ל שם באיוב ע"ל ט"ו על פסוק המבינתך יאבר נץ ע"ש. אבל הראב"ע והרב מצודת דוד פירשו בכולם הפך מפירוש רש"י שכתב דרוח דרום היא חמימה וכן הוא בזוהר ויצא דף קס"א ע"ב. דקאמר וז"ל כד איתער רוח דרום מתחמימם מייא וכו' בגין דחמימו דדרום סראן מייא וכו' וכן הוא בפרשת וארא כ"ד ע"א. דקאמר וז"ל בגין דדרום איהו חם ויבש וכו'. ומדרום נפיק תוקפא דחמימותא לעלמא וכו'. וכן איתא שם ל' ע"א. דקאמר וז"ל ורוחא דדרום איהי חמימא וכו' ע"ש. ועי' מש"כ בספרי הקטן ילקוט דוד באהל דוד. פרשת וארא מש"כ שם על זה וכן כתב רבינו בחיי ז"ל בפרשת ואתחנן ע"פ ימה וצפונה וכו' וז"ל ונגב שאותו רוח נגוב ויבש מאד לתוקף חמימות השמש המרחף על אותו רוח וכו'. וכבר הזכירו בספרי המחקר כי פעם אחת שכח אחד מאנשי הדרום קערה של בעץ מונחת בשמש בתקופה בתמוז. ולערב מצאה נתכת ונמסת כדונג הנמס בתוך אש וכו'. עש"ב. ועי' הראב"ע תהלים סי' ק"ז ג'. ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים שכתב וז"ל והזכיר מצפון כי שם כל היישוב ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש. אין שם יישוב בראיות גמורות וכו'. ע"ש. ועי' להמלבים שם בסי' ק"ז. בפירושו שנראה שהוא סותר לפירושו שפירש בסי' פ"ט פסוק י"ג ע"ש. וצ"ע. ועל פסוק יונה דף ח'. ויהי כזרוח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית וכו' פירש רש"י שם ד"ה חרישית וכו' וז"ל והיא חמה מאד וכן פירש שם מצודות דוד. וכן פירש המלבי"ם שם בפירושו עש"ב. גם רד"ק בפירושו שם פירש וז"ל ורוח קדים היא חמה וכו' ע"ש. ולכאורה דברי מצודות דוד סתראי נינהו עם הא דפירש באיוב דכתבנו לעיל

ל"ה מנא לן דמברכין על המצות. נ"ל להביא ראיה לזה מהא דמצינו שפירשו רז"ל על פסוק לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא שכחתי מלברך על הפרשת מעשרות. עי' פירוש רש"י בפרשת כי תבא כ"ו י"ג. עוד מצינו לרז"ל שפירשו על פסוק על עזבם תורתי שלא בירכו על התורה תחלה והיינו אשר קדשנו במו"צ על דברי תורה. ככל המצות עשה שמברכין עליהם תחלה. ונ"ל דהיינו שדקדקו בדבריהם לומר שלא בירכו על התורה תחלה ולא אמרו שלא ברכו על התורה לפניה כדי להודיעונו באיזה ברכה עסקינן ואמרו תחלה שהיא הברכה שמברכין תחלת היום אחר אור הבוקר

ודע כי מנהגי לברך ברכות התורה תחלה קודם ברכות השחר וכמו שראיתי בספרן של קדושים עיין עליהם דבזה יבא על נכון מאמר אלהין קדישין שאמרו שלא בירכו על התורה תחלה דהיינו תחלה לכל הברכות משום דנזרקים מפי האדם כמה פסוקים של תורה. ובירושלמי פרק כיצד מברכין איתא מניין שכל המצות טעונות ברכה ר' בא בר כהנא בשם ר' אלעזר. ואתנה לך את את לוחות האבן והתורה והמצוה מקיש המצות לתורה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה וכו' ע"ש

ל"ו בש"ע. א"ח סי' ר"מ סעיף י"א אסור לשמש לאור הנר וכן אסור לשמש ביום וכו' ע"ש וכן הוא בזוהר פינחס בר"מ דף רכ"ז וז"ל אלא מהכא אוליפנא מאן דמייחד באתתיה צריך בליליה למכבי שרגא. וביממא לאו אורח דרבנן לשמש מטתן אלא בליליא ארח צנעא כדכתיב וילן שם כי בא השמש. אימתי אתעביד לינה כי בא השמש דאתפני שמשא מעלמא. ועוד דרש כי בא השמש מלשון כיבוי כיבה השמש ע"ש

ל"ז הנה צריך להתבונן במה שאמרו רז"ל לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי עי' הרמב"ן בפירושו על התורה פרשת תצוה כ"ח א' שכתב מפני כשנמשח אהרן ובניו ארבעה כבר נולד פינחס לאלעזר אביו. וכן הוא מפורש בזוהר פרשת ויקרא דף מ' ע"ב וכן הוא עוד מפורש בזוהר פרשת צו ל"ג ע"ב ובפרשת שמיני ל"ז ע"ב וכן איתא במדרש רבה פרשת אחרי מות. עי' בספר ישב רוחו דף י"א ע"ב ספר חדש. הרי בהדיא כשנמשחו אהרן וארבעה בניו כבר נולד פינחס בן אלעזר ואלעזר הוא שלישי לבני אהרן. וא"כ איך אמרו בש"ס. וכן איתא בזוהר פרשת ויקרא דף ה' ע"ב ע"ש שמיתת נדב ואביהו מפני שלא היו בלא אשה שעדיין לא נשאו להם. וכיצד יהיה זה שאחיהם אלעזר הקטן מהם כבר נשא אשה ונולדו לו בנים ונדב ואביהוא שגדולים ממנו לא ישאו אשה ואפשר שלא מצאו אשה כפי מדרגתם וכפי מעלתם שהיו בני גדולי הדור וקדושתם קדושה יתירתא בנין קדישין עי' במש"כ בספרי הקטן לך דוד בפרשת שמיני פרשה י' ב'

ל"ח איתא א בזוהר ויקרא כ"ה ע"א אמר