בנפש דוד רכ

לון שעתא בכל יומא ובמלאכת דלהון דאתבקע דמא בצפרניהון. ובנין דא תקני לאחזאה צפרנים בהבדלה. דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים. דהוו נהרים כענני יקר. ואיהו בהבדלה מינייהו וכו' עש"ב שסיים וידעו כי ערומים הם מנייהו בגופא ונשמתא ורוחא ונפשא. ערומים מכתנות אור ומלובשים בכתנות עפר של נחש. במה דחב דאינון מאורי האש. ובגין דבשבת אתחזא לון בהדלקת שרגא דשבת בתרין פתילות דאש. ובמוצאי שבת יתעברון מנייהו. תקנו לומר במוצאי שבת הבדלה באש ובגין דבשבת וי"ט מתלבשין נשמתין בכתנות אור אמר הנביא על כן באורים כבדו ה' ואוקמוה רבנן כבדוהו בכסות נקיה וכו' ע"ש

אמר הדך' משמע מדברי הזוהר דגם במוצאי יו"ט צריכים בשמים דבי"ט נמי איכא נפש יתירא. עי' בספרי הקטן קרית חנה דוד חלק ראשון סי' פ"ב דף פ"ח ע"ב

יב' שם דף י"ג ובגין דא אמרינן בקדיש ועתה יגדל נא כח ה' לקבל כ"ח אתוון אחרנין דאית באלין שבעה תיבין דאינון יהא שמיה רבה מברך לעלם לעלמי עלמיא. ודא איהו העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו וכו'. ע"ש

הנה משמע מדברי הזוהר שלא היו עונים אלא עד לעלמי עלמיא. ולא עוד. ועוד משמע מדברי הזוהר דמלת יתברך דביקה עם מה שאחריה דהיינו יתברך וישתבח וכו' ולא עם מה שלפניה דהיינו עלמיא יתברך

ובאמת שכן הוא נראה ומוכיחין הדברים שכן צריך להיות. שהרי כבר אמר יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא דהיינו יהי שמו לפי חד פירושא הגדול מבורך מעתה ועד עולם. ולמה יחזור עוד לומר יתברך שהרי כבר אמר יהא שמיה רבה מברך. ועוד דאי יתברך קאי אדלעיל ועתה מתחיל שבח אחר הוה לן לומר ישתבח ויתפאר וכו' בלא ואו העטף ונימא הכי ישתבח וכו' אלא ודאי מוכח שהשבח הראשון סיימוה קמיה עד לעלם לעלמי עלמיא. ומוכח נמי מדברי הזוהר הנאמרים למעלה ראש דצריכין לומר לעלמי בלא ואו דאי אמרינן ליה בואו הוה ליה כ"ט אתוון

אבל מר"ן בש"ע סי' נ"ו ס"ג כתב וז"ל העונים עד לעלמי עלמיא בלבד טועים הם כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך ע"ש. והוא היפך מדברי הזוהר מכל וכל. ועי' בהרב רבינו ב"י בספרו הגדול סי' נ"ו מה שהאריך בזה ע"ש ולא זכרו דברי התקונים אלו. ועי' באר היטב שם ס"ק ב' ובשערי תשובה שם ס"ק ב'. ועי' להרב שני לוחות הברית בענייני תפלה וקריאה בס"ת במסכת תמיד פרק נר מצוה דף י"ט שאין דעתו ג"כ נוחה בכל זה שכתבנו משם התקונים עש"ב. וצריך להתיישב בדבר

יג' שם תקונא חד ועשרים נ"ה ע"א וז"ל ארבע בתי דרישא אינון אהיה. ארבע פרשיין דאינון קדש לי. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמוע דא הויה. ארבע בתי דיד. דא אדוני. ארבע פרשיין דא הויה. ובהון מ"ב אזכרות בתמנייא פרשיין. דאתמר בהון ה' בם דא איהו וכו'. וכן איתא בזוהר רעיא מהימנא פרשת פנחס דף רכ"ח ע"א איתא ובזרוע עזו אלו תפלין יהו"ה בארבע פרשיין אדני היכלא לארבע אתוון בד' בתי דתפילין ע"ש

י"ד שם ע"ב ועמודא דאמצעיתא איהו תורה דאתייהיבת בחמשין יומין דשבועות ועליה אתמר בן חמשים לזקנה. בההוא דאתמר אל תבוז כי זקנה אמך. ועלה איתמר כי אם לבינה תקרא בגין דאיהי ה'. וסלקא באות יוד' לחמשין. חמש זמנין עשר. ועלה אתמר בן חמשים לזקנה. עש"ב

דע כי בכל הספרים שיש בידינו במסכת פרקי אבות כתוב לאמר בן ארבעים לבינה. בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה. בן שבעים לשיבה וכו' ע"ש וצריך להתבונן בדבר

ט"ו שם נ"ז ע"א ושרגא איהו דיוקנא דמנרתא וצריך למהוי לימינא. ועלה אתמר הרוצה להחכים ידרים. ופתורא דשבת צריך למהוי לשמאלא. ועלה אתמר הרוצה להעשיר יצפין. מטה בין צפון לדרום ע"ש. והנה השולחן שבישיבתנו הוא כסדר הזה שכתב הזוהר שהשלחן הוא מסומך לצד צפון והאור לקטרישיטי הוא תלוי לנגדי בדרום. לכן טוב לסעוד בישיבה. וזה ג"כ נקרא שינוי מקום ממקום חול למקום הקודש)

ט"ז שם תקונא שתא ושתין בסוף דף צ"ח הכי צריך ב"נ דלא אפיק זרעא לבר מבת זוגיה דאיהי מין דיליה ובההוא זמנא דצריך ב"נ ליחד קב"ה ושכנתיה. צריך להפשיט מיניה כל מחשבין דאינון קליפין דאתמר בהון רבות מחשבות בלב איש וסלקא שכינתיה במחשבתא חדא. הה"ד ועצת ה' היא תקום כגוונא דב"נ דמתאחיד בבת זוגיה ואתפשט מלבושוי. למהוי עמה חד. הה"ד והיו לבשר אחד. הכי צריך לאפשטא מניה כל מחשבין. אחרנין בזמנא דמייחד לקב"ה בכל יומא תרין זמנין שמע ישראל ה' וכו' ה' אחד. עכ"ל עש"ב

י"ז עוד שם תקונא תשעה ושתין ק"ג ע"א אילין שבע תיבין אבגית"ץ. עלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים לאחד. בשתים יכסה פניו. ובשתים יכסה רגליו. ובשתים יעופף. והאי שמא איהו סגולתא דיליה לכסאה לנשמתא כד סליקת לעילא. בכל ליליא לאסהדא על עובדין טבין דבר נש ממלאכי חבלה. ומכל מזיקין ורוחין ולילתין ושדין. ובהון פרחת לעילא. בשני אתוון מכל שם תכסה אנפהא מנהון. וב' אתוון תכסה דגלהא. וב' אתוון פרחת לעילא. אוף הכי לרוחא ואוף הכי לנפשא. ואית שם בן מ"ב בצורת חותמא דשעוה נכתב. ואית שם מ"ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על תותמא. ואית שם מ"ב דאיהו דיוקנא ממש. שם מ"ב דאיהו דיוקניה. איהו יהו"ה יוד' קא' ואו' קא'. יוד' ואו' דלת'. הא'