בנפש דוד ריט

לה אל תיראי וכו' והיא עדין לא האמינה בדבריו עד שהחיה את בנה אז האמינה במה שאמר לה מתחלה אליהו כי כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר וכו'

עוד אפשר לפרש מה שאמרה מה לי ולך וכו' כי באת אלי להזכיר עוני וכו' דהענין הוא כי היא הוצרכה לישבע לאליהו שבקש ממנה לקחי נא לי פת לחם בידך ותאמר חי השם אם יש לי מעוג כי מלא כף קמח דהיינו מלא פיסת כף יד בכד וכו' ואליהו אמר לה עשי לי משם עגה קטנה דהיינו כפיסת יד בראשונה דהיינו כפי מה שאמרה היא שיש קמח שיעור עגה קטנה כפיסת יד. אמר לה כשיעור הזה עשי משם עגה קטנה כערך מה שתעשה לה ולבנה באחרונה. כי באחרונה לאחר שתעשי לו ותרם מן הכד עגה שלו אז תבא ברכה אחר כך בכד ושופכת מן הכד כל מה שתרצה לעשות עיסתה גדולה לאין קץ ותעשה גריצין גדולים ופת עבה כאשישה. כחפצה וכרצונה. רצון יראיו יעשה: וא"כ לאחר שהוציאה לו מן הכד חלק עגתו שהוא שיעור פסת יד, ודאי נשאר דבר מה בכד כדי שתחול בו הברכה. דאין הברכה שורה בכלי ריקן ונמצא שהיה בכד יותר מכף יד ולפ"ז לא נשבעה באמת במה שאמרה חי ה' כי אם מלא כף קמח בכד ולכן נענשה שמת בנה בעונש שבועה. כאותה אלמנה דבבא מציעא דנשבעה ג"כ הכי ואמרה לאותו עני חי ה' אם נהנתי מדינרך כלום ונענשה משום דאשתרשי לה מקום דינר ולכך אמרה לאליהו מה לי ולך כי באת אלי להזכיר עוני ולהמית את בני. בעבור שביאתך אלי היא שגרמה בנזקין באשר הוצרכתי לישבע לך באומדנא כי אין בכד כי אם מלא פסת יד ולא דקדקתי באומדנא שלי נצטער אותו צדיק והתפלל אל ה' והחיה את בנה אליהו זכור לטוב אשרי מי שראה פניו אפילו בחלום

והואיל ואתה לידן הכתוב המבורך הזה נימא ביה מלתא במה שסיים קרא כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם וכו'. דהנה נראה לי דרוצה לומר שלא תחסר ממה שהיה בה. שתמיד מה שהיה בה ישאר בה ולא יחסר ממנו כלום והברכה נובעת ממנו כי הוא מקור הברכה ובכל שעה שתצטרך להתפרנס מן הצפחת תריק מן הברכה וזה שהיה בה ישאר בה אפילו אחר שנה או יותר לזכר עולם אם לא תרצה ליהנות ממנו ותרצה להניחו כצנצנת המן נמצא שלא נהנית אלא מן הברכה ונראה לי שכעין זה היה נס הפך בחנוכה שבכל יום היו מדליקין מן הברכה. שבלילה הראשון הריקו מן הפך אל המנורה מן הברכה ונשאר השמן שבפך כמו שהיה בראשונה לא תחסר כל בה ונמצא שהיה נם בלילה הראשונה וגם בליל שמיני נשפך אל המנורה מן הברכה ונשאר מה שהיה בפך עד שהכינו להם השמן ביום השמיני ונ"ל הטעם כדי לישאר לזכר עולם נס הפך וכמו שאמרו רז"ל בשמן המשחה במדרש כי תשא שנסי נסים נעשו בו דהגם שנמשח בו המשכן וכליו ואהרן ובניו בשבעת ימי המלואים וממנו נמשחו כהנים גדולים וכו' עדיין כולו קיים לעתיד לבא שנאמר שמן משחת קדש יהיה לי זה גימט' י"ב ותחלתו ג"כ היה שיעורו הין

או נאמר שנשאר מה שהיה בפך בכל לילה שמונה לילות עד שהכינו השמן כדי שלא יצטערו יראי ה' לומר בלילה אחרת במה מדליקין את המנורה. ובכן צדיקים יראו וישמחו. ולא יהיה להם שום עגמת נפש כי השם רצה בם ובמעשיהם. ועי' ברבינו בית יוסף בא"ח סי' עת"ר שכתב בתירוץ אחד שכן היה סדר הנס עי' לו בתירוץ השני. ולפי מה שכתבנו אנן בעניות דעתן לא קשה עליו מה שהקשו האחרונים עליו דהכל נעשה לצורך גבוה. ועי' בהרב ט"ז שם ודו"ק. העתקה וסדור כ"ח לחדש טבת ש' התרצ"ג. אור"ן יע"א נאה כהד"ס

ח' איתא בתקונים תקונא שתיתאה כ"ג ע"א דז"ל דמכרסייא אינון נשמתין ומהאי חיה רוחין. ומאופן נפשין. ואינון בבריאה. יצירה עשיה. בשבת וי"ט נחתין עלייהו נשמתין ורוחין ונפשין באורח אצילות וכו' ע"ש. הנה משמע מדברי הזוהר דבשבת ירידתן ממעלה למטה

ונראה לי שלזה תקנו ביוצר שבת לומר שבח יתנו לו כל צבא מרום תפארת וגדולה שרפים. וחיות ואופני הקדש דהיינו שרפים שהם מבריאה וחיות שהם מיצירה. ואופני הקדש שהם מעשיה. ובנוסחא אחרינא שיש בספרים והסדורים שחיות קודם לאופני. אבל ביוצר של חול תקנו לומר ממטה למעלה דהיינו בשבח המתחיל תתברך לנצח צורנו וכו' שהוא שייך גם לחול תקנו לומר והאופנים וחיות הקדש וכו'. לעמת השרפים דהיינו ממטה למעלה. ועי' בהגהות מהרח"ו על הזוהר פרשת בלק דף ק"ץ ע"ב

ט' עוד איתא שם תקונא חד ועשרים דף נ"ה ע"א תהא לי מקודשת בטבעת זאת וכו' ע"ש. דע כי נוסחתנו היא הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. וכמה שינוי ביניהם דהזוהר קאמר תהא לי מקודשת במקום הרי את עוד אנו מקדמין מקודשת קודם למלת לי והזוהר מקדים מלת לי למלת מקודשת. עוד שינוי אחר שאנו אומרים זו והזוהר אומר זאת. עוד הזוהר לא הביא סיומא דמלתא שאנו מסיימין בה כדת משה וישראל. והזוהר לא סיימוה קמיה. ע"י בש"ע אה"ע סימן כ"ז ס"א ובמור"ם שם עש"ב

יוד' איתא בהקדמת תקוני הזוהר יו"ד וז"ל כל גוון דאבן דילה חוור נטילת מחסד. ואיהו סגולה דיליה רחימו וכו' אבנא סומקא נטילת מן גבורה וסגולה דיליה למהוי אימתו מוטלת על הבריות בריין דעלמא וכו' עש"ב

יא' שם ע"ב ובגין דא מאן דלא נטיר ברית אתדן בחבוט הקבר בההוא עפרא. ואלין אינון דגופא דלהון אינון לון קבר בחייהון דוחקין