בנפש דוד ריח

יוציא אור אורו מראש אמן. דע שדברי רבינו בחיי עליונים למעלה הם דברי ר"י בעל התוספות כמ"ש התוספות בעירובין סג' עב' ד"ה כל זמן שארון ושכינה שלא במקומן וכו' עש"ב

ד' ראיתי. בהרב ש"ך על התורה בפרשת ויחי שמה שאמרו רז"ל על פסוק שמע ישראל דרוצה לומר ישראל סבא היינו הקב"ה שנקרא ישראל סבא עכ"ל. וכן ראיתי בזהר פרשת מקץ דף קצד' ע"ב וז"ל אלא ויבא ישראל מצרים דא קוב"ה וכו' ע"ש. ועי' עוד פרשת בא דף מג' ע"א דקאמר כי נער ישראל זה ישראל זוטא שמע ישראל זה ישראל סבא. ונ"ל דנקרא סבא כדאיתא בדניאל ז' ח' חזה הוית וכו'. ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר נקא וכו' הרי לך שנראה כזקן וכמו שאמרו רז"ל במקום אחר ישראל ישר אל ולכך נקרא ישראל סבא ה' יזכנו לראותו עין בענין

ה' אמרו. רז"ל באבות אם אין קמח אין תורה. נ"ל דהענין הוא כי מן הידוע כי המאכל והמשתה סיבות גדולות לשמחת הלב ולהרחיק העצבון והדאגה. ומן הידוע ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש ויהיה יותר מוכן להשיג המושכלות כענין האמור באלישע מלכים ב' ג' טו' ועתה קחו לי מנגן וכו' וכענין המטעמים ששאל יצחק לעשיו ואמר בעבור תברכך נפשי ולא אמר בעבור אברכך וכו' עי' רבינו בחיי פרשת בראשית בענין סעודה של לויתן עש"ב. והא דנקט התנא קמח. ולא נקט לחם נ"ל דבא לומר שדי לו לאדם החושק בתורה בקמח בלול בקיתון של מים עם מעט מלח ואינו צריך לחם האפוי וק"ל

ו' הנה. חכמים קראו לשקלא וטרייא של גמרה סוגייא דעלמא. ונ"ל שהוא לשון רבוי דהיינו מקום שהרבו בו תורה בשקלא וטריא כמו סגי לחדא כמו ואחריתך יסגי מאד. וכן תרגם יונתן ב"ע הטתו ברוב לקחה (משלי סי' ז') תרגם ברוב לקחה בסוגייא דמלתא. או מלשון הליכה כמו שאמרו לא מצי גוי לסגויי בהדי ישראל

ז' ביוסף לחק. פרשת כי תצא יום א' כתוב משם הרב ספר חסידים וז"ל אמר לו החכם שמא כשמוכח אתכם אין אתם שומעין לו ואעפ"י שאותם מעשים היו בידכם כשהייתם מצליחים לאחר שאוכיח אתכם מזדים אתם לפיכך אין הצלחה לכם כאותה אלמנה שלא שמעה לאליהו וכתיב כי באת אלי להזכיר עוני. אבל מי ששומע לצדיק תבא עליו ברכה עכ"ל עש"ב

הנה מה שכתב כאותה אלמנה שלא שמעה לאליהו וכו' לא ידענו מי היה לה עמו ובאיזה דבר לא שמעה לאליהו שהרי כתוב מפורש הפך מזה ותלך ותעש כדבר אליהו וכו' ואפשר שהרב מפרש שלא שמעה אל כל דבריו מפני כי אליהו אמר לה עשי כדברך אך עשי לי משם עגה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך באחרונה. הרי אחר שצוה לה לעשות לו עגה בראשונה אמר לה עוד והוצאת לי וכו' רוצה לומר שתתן לו עגה בראשונה לידו שהיא שלו לאכול בראשונה ולברך עליה ולהוריד ולהשפיע בברכתו ברכה על הכד והצפחת מיד והיא עשתה כדבר אליהו בענין שלקחה מהקמח ראשונה לעוגתו. אבל בענין אכילה אכלה היא ראשונה ככתוב ותאכל היא והוא. הרי שלא שמעה בזה לאליהו שאכלה ראשונה ואח"ך הוא

והנה נראה לי לפרש הכתוב במאמר כי באת אלי להזכיר עוני כי לפי משמעות להזכיר עוני משמע העון שעשתה היא כבר. כשבא אליהו אצלה הוזכר עונה בב"ד של מעלה העון שכבר קודם לזה עשתה והא כיצד

ונראה כי הצרפית. צדקת גמורה היית ולכך שלח לה השם אל יהו שבאמצעותיו תחיה היא ובנה מהרעב הגדול שהיה אז. והיא לא היה לה בטחון שלם ואמונת אומן שתחיה היא ובנה למחר שהשם יזמין לה מזונותיה ולא המית ברעב שהשם עז מבטחה והא ראיה שפצתה. פיה לאליהו ואמרה לו והנני מקוששת שנים עצים וכו' ואכלנוהו ומתנו. הרי שלא היה לבה שלם עד שאמר לה אליהו אל תיראי בואי ועשי כדברך וכו. ומדברי הפסוקים הנמשכים משמע הגם דשמעה מאליהו שאמר לה אל תיראי עדיין היה לבה מחשב בדבר ולא האמנה שזה מעשה ה' הוא. שאמרה בלבה שאפשר שזה מעשה כשפים. שהרי אחר שאמר לה אליהו ראי חי בנך אז אמרה עתה זה ידעתי כי איש אלוקים אהה ודבר ה' בפיך אמת וכל זה היה במחשבה ולא הוציאה דבר שלא כהוגן בפיה ואין הקב"ה דן על המחשבה. כדכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' אבל אם תזכיר בפיה שנשמע הדבר למלאכים ולרוחות ירבו המקטרגים כדכתיב כי עוף השמים יולך את הקול. ובעל כנפים יגיד דבר. ואז יעניש ה' על זה. וכשבא אליהו ושאל ממנה ואמר לה לקחי נא לי פת לחם בידך. אז הוציאה מחשבתה לחוץ לדבר. ואמרה ועשיתיהו לי ולבני ואכלנוהו ומתנו. הרי שהזכירה הדברים בפיה מה שהיה מתחלה במחשבת לבה שלא היה לה בטחון שלם ולא היה לה ספק בזה דאם אית לה ספק היתה אומרת ופן נאכלוהו ומתנו. או ופן לא נמצא מה נאכל ומתנו. אלא ודאי היתה שופטת בדעתה כי אחר האכילה ההיא אי אפשר שיחיו והזכירה עונה בפיה בכלי הדבור והיינו שאמר הכתוב ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלוקים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמת את בני כלומר שביאתך אלי היא גרמה לי להזכיר בפי עוני שהיה מתחילה במחשבה דוק'. דעתה שבאת אלי הוצרכתי להזכיר מה שהיה במחשבתי בפי שהוא עוני. ועוני לא כסיתי שאמרתי בפה מלא ואכלנוהו ומתנו והרי אחר שאכלוהו חיו וקמו שישועת ה' כהרף עין

ואפשר שזה כוונת הרב בעל ספר חסידים שאמר שלא שמעה אל אליהו שאמר כ