בניהו על יומא עה:

מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן דָּבָר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה. מקשים מָּן מאן דכר שמיה הכא, והלא כאן בִּשְּׂלָו איירי קרא וְהַשְּׂלָו לא ירד מן השמים אלא (במדבר יא, לא) 'רוּחַ נָסַע מֵאֵת הֳ' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה' ואיך קאמר שֶׁיָּרַד לָהֶם עִם הַמָּן? ונראה לי בס"ד קבלה יש בידיה דרבי יהושע בן קרחה ' שֶׁיָּרַד שְּׂלָו עִם הַמָּן ' ולאו לכלהו ירד אלא למקצת מהם לאנשים הזוכים בלבד, כמו ירידת אבנים טובות ומרגליות, דמסתמא לאו לכלהו ירד, ויש סמך לקבלה זו שירד להם שליו עם המן שהוא מין עוף, ממה שנאמר (תהלים עח, כז) 'וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף' לא שייך לומר וַיַּמְטֵר אלא לדבר היורד מן השמים כמו מָּן, אבל לדבר שהובא על ידי הרוח לא שייך למנקט וַיַּמְטֵר, והנה כאן גבי שְּׂלָו כתיב (במדבר יא, לב) 'וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ' וקשיא ליה שָׁטוֹחַ למה לי? אלא דרש דהכי קאמר: וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם 'שָׁחוֹט' כלומר מאותו המין החשוב והיקר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה שהיה להם כבר, ומתי היה להם דבר יקר שטעון שחיטה? הוי אומר זה השליו שירד להם עם המן! הנה מאותו המין הביא להם הָרוּחַ מִן הַיָּם וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם ואמר לו רבי יוסי וכי מכאן אתה למד שֶׁיָּרַד לָהֶם עִם הַמָּן דָּבָר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה, והלא מפורש בקבלה בתהלים להדיה שירד להם עוֹף כָּנָף דכתיב 'וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם עוֹף כָּנָף' וכיון דאמר 'וַיַּמְטֵר' שמע מינה דירד עם המן, דירידת המן מהשמים נקראת בלשון מטר, ושחיטת עוף נרמזה בפסוק (דברים יב, כא) 'וְזָבַחְתָּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ' דאמר רבי מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֵּשֶׁט וְעַל הַקָּנֶה וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף ואם כן למאי אצטריך ללמדנו זה בתיבת שָׁטוֹחַ' שהוא רוצה לומר 'שָׁחוֹט'.

מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן דָּבָר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה. נראה כיון דירד מן השמים עם המן אין טעון שחיטה מן הדין, כיון דאינו בעלי חיים הנולדים מן אב ואם, מיהו אפשר דטעון שחיטה מפני מראית העין, ובספר לקט שמואל (ערך אבות דף כו' אות לב) איתא וזה לשונו (בראשית לז, ב) 'וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם' שאכלו אבר מן החי דאחיו בראו עגלא תלתא בשמות על ידי ספר יצירה ולאו מתולדות אב ואם ואין צריך שחיטה ויוסף לא ידע, וכן בראו אשה ומטיילין עמה, לכן אמר חשודין בעריות לפסלם מכהונה עיין שם, ומצינו בגמרא דסנהדרין (סנהדרין סה:) רבי חנינא ורבי אושעיה הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומברו להו עגלא תלתא ואכלו ליה, ואפשר דהיו שוחטין אותו מפני מראית העין, ומצינו עוד שם בדף נ"ט דאדם הראשון היה אוכל בשר היורד מן השמים, ושאל תלמודא מי איכא בשר יורד מן השמים, והשיב אין, כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעי ביה הנך אריותא והוו קא נהמי באפיה אמר (דרך בקשה ותפלה) 'הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף' (תהלים קד, כא) נחיתו תרי אטמאתא חדה אכלוה וחדא שבקוה, אייתי ואתא לבי מדרשא בעו עלה דבר טמא הוא זה, או דבר טהור, אמרו ליה אין דבר טמא יורד מן השמים, וידוע דאטמאתא הוא רוצה לומר ירך כמו אטמאתא דשורא בערובין דף ע' שהוא רוצה לומר חתיכות של חומה וכנזכר בערוך, ויש לדבר עוד בענין זה ואי"ה בסנהדרין נכתוב בזה.

מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֵּשֶׁט, וְעַל הַקָּנֶה, וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף. יש להקשות היכא רמוז זה בכתוב? ונראה לי בס"ד כף של ' כַּ אֲשֶׁר' (דברים יב, כא) שימוש ועיקר התיבה אֲשֶׁר ראשי תיבות ש חיטת ר וב א חד. גם עוד אשר ראשי תיבות א ף ר וב ש נים, ומוכרח לאוקמה רוב שנים בבהמה גסה, ושחיטת רוב אחד בעוף שהוא דק, גם מלוי אותיות אֲשֶׁר א ל " ף ש י " ן ר י " ש עולה ת"ף כמנין הַוֶּשֶׁט הַקָּנֶה שעולים ת"ף [480] .