בניהו על יומא עו.

אָמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָהּ, כַּסָּא דְּדָוִד לְעָלְמָא דְּאָתֵי מָאתַן וְעֶשְׂרִין וְחַד לוּגָא מַחֲזִיק. יש להקשות לשון זה דשמע מינה הוא סתום, דמשמע דקאי על ענין זה שמדבר בו דשמעינן מיניה הכי על כוס של דוד המלך ע"ה, ולכאורה אין לזה שייכות בזה? ונראה לי בס"ד דקאמר כאן 'מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה' ואיסי בן יהודה אומר 'מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב' פירוש מלכים הדרים במזרח ומערבא של ארץ ישראל, והדבר הזה יפלא, והלא המן היה יורד עומר לגלגולת וכל עומר נבדל בפני עצמו שאין העומרים מתערבים יחד ונעשים תל? וגם ידוע דהעומר עשירית האיפה, ואיך עומר שהוא עשירית האיפה יהיה גובה ס' אמה? וגם מלכים הדרים סביבות ארץ ישראל יראו אותו? על כן מוכרח לומר כל עומר שהוא עשירית האיפה היה נתפח במקומו בתחלת ירידתו בדרך נס כדרך שנתפח לובן הביצה כאשר מכים בו כן זה נתפח בירידתו עד שיגבר הנפח שלו שיעור ששים אמה כדי שיראוהו הרחוקים ויתקדש בזה שם שמים, ואין הכי נמי כשיבא כל אחד לטלטל עומרו תנוח ותשתכך נפיחתו לשיעור עשירית האיפה ויטלטל אותו בעליו. וכיון דאופן זה הוא מוכרח לאומרו במן, לכן עשה דמיון לזה הכא בכוס של דוד המלך ע"ה שיהיה בו נס כיוצא בזה, כי לעולם אינו מוטל יין בכוס אלא רק רביעית אך הכוס גדול מחזיק רכ"א לוגין ואחר שיניחו בתוכו רביעית יין היה בו נפח שיתגבר ויעלה אותו היין ויתמלא כל הכוס ההוא כולו ממנו, יען כי אין מניחים בכוס אלא רביעית מפני שהוא תיקון המלכות שהיא רביעית באותיות שם הוי"ה שהוא סוד ה"א אחרונה שבשם, ועוד יש טעמים אחרים בזה כנודע, וכאן רמז הכתוב בתיבת רְוָיָה על שיעור רכ"א כמנין 'רְוָיָה' [221] ואיך יהיה משקל רביעית שיעור רכ"א דהא כוס של ברכה צריך שיהיה מלא על כל גדותיו דכתיב (דברים לג, כג) וּמָלֵא בִּרְכַּת הֳ' אלא גם זה הוא כדרך האמור במן דמשקלו עשירית האיפה, אך כמות שלו נראה גובה ס' אמה כן כאן משקל היין רביעית, אך כמות שלו היה שיעור רכ"א לוגין על ידי הנפח כמו נפוח דלובן ביצה, ונמצא בזה משקל הרביעית יתמלא כל הכוס המחזיק רכ"א לוגין מחמת רתיחה ונפיחה של היין.