בניהו על יומא עא.

מְחַיֵּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים. נראה לי בס"ד טוֹבִים בצדקות וּמְתֻקָּנִים שישלים בהם תיקון נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שלו בגלגול אחר. אי נמי טוֹבִים מצד עצמן וּמְתֻקָּנִים מצד זולתן אלו נשמות הבאים בעיבור.

וְאָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה: הָרוֹצֶה שֶׁיְּנַסֵּךְ יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן. נראה לי בס"ד כי שתיית היין תפקח האדם כמו שאמר רבא (יומא דף עו:) 'חמרא וריחני פקחין', וגם על ידי שתיית יין ישמח הלב ויוציא האדם דברי תורה מלבו, וכמו שאמרו (סנהדרין לח.) 'נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד' והכי אתמר דאמר רבי על בניו של רבי חייא הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלמרו מילי, וכן עשו ואבסום וגילו חדושי תורה, ולכן כיון דממלא גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַיִן אז יוציאו דברי תורה מפיהם, ואלו הדברי תורה נחשבים כמו יַיִן נְסָכִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, דהא כתיב בתורה (משלי ט, ה) 'וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי'. והא דתלה הדבר במלוי הגרון, נראה לי בס"ד דכוס היין אם יהיה מתוק ישתו אותו בבת אחת, וכמו שאמרו בגמרא (פסחים פו:) השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן שתים דרך ארץ ונתנו לרבי ישמעאל ברבי יוסי כוס ושתהו בבת אחת, והקשו לו מזה והשיב לא אמרו כן ביין מתוק. וידוע דהנאת הגרון היא אם ישתה האדם את הכוס פסקי פסקי, וכמו שאמרו בגמרא (סוכה מט:) דרבא בכוס של מצוה מגמע גימועי משום חיבוב מצוה, וידוע דיין מתוק אינו משכר, ולכן אין יוצא סוד על ידו, אבל אם אינו מתוק משכר ומוציא סוד, ולכן אמר יְמַלֵּא גְּרוֹנָם שמשקה אותם יין שאינו מתוק שאז ישתוהו פסקי פסקי שבו מתמלא גרונם. וממילא אבסום ביה ונכנס יין יצא סוד.