בניהו על יומא יח.

"וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו", שֶׁיְּהֵא גָדוֹל מֵאֶחָיו, בְּנוֹי, בְּכֹחַ, בְּעֹשֶׁר וּבְחָכְמָה. נראה לי בס"ד כל ד' אלו נרמזו בד' אותיות הַכֹּהֵן , ה"א ראשנה באחה"ע היא ח' וזו חָ כְמָה, ואות כ' כֹ חַ, ואות ה' שניה הון זה הָ עֹשֶׁר, ואות נו"ן נ וֹי, ובתורת כהנים חשיב עוד בְּמַרְאֶה, ותלמודא דידן לא פליג אלא כלל בְּמַרְאֶה בְּנוֹי, כי נוֹי קאי על תכונת האיברים שהם יפים בתכונה ומראה לובן ואודם. אך מקשין העולם, למה הביא כאן דברי 'אֲחֵרִים' שאמרו ' גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו ' דאין זה נוגע לקושיא שהיא רק מדברי תנא קמא? ונראה לי בס"ד דבלאו דברי 'אֲחֵרִים' הייתי מפרש דברי תנא קמא שאמר 'גָדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי וּבְחָכְמָה' קאי על אחיו הכהנים, ולפי זה מאי קושיא איך מוקמי ליה, דיש לומר בעת שמינו אותו היו כל אחיו הכהנים חסרים בחכמה והוא עדיף מנייהו, אך עודנו חסר וצריך ללמדו ואומרים לו שמא לא למדת, ולכן הביא דברי אחרים דאמרי שיהיו אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ, וקשה למה הוצרכו לפרש בדבריהם 'אֶחָיו הַכֹּהֲנִים' והוה ליה למנקט בסתמא שיהיו 'אֶחָיו מְגַדְּלִין אוֹתוֹ' וכדנקיט תנא קמא שיהיה גָדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי וכו', ולא פירש 'מֵאֶחָיו הַכֹּהֲנִים'? אלא ודאי משום דתנא קמא קאי באומרו 'מֵאֶחָיו' על כל ישראל דקרי לכל ישראל 'אֶחָיו' ובעי שיהיה גָדוֹל בְחָכְמָה מכל החכמים הנמצאים בישראל בירושלם, ולכן אחרים דמפרשי מ'אֶחָיו הַכֹּהֲנִים' לא אמרו שאם אין לו אחיו מגדלים אותו, אלא פרשו דבריהם ואמרו שֶּׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ, אם כן שמע מינה 'אֶחָיו' דנקיט תנא קמא קאי על כל ישראל. ולפי זה מקשי שפיר שאם אינו חכם איך מינו אותו והא בעינן שיהיה חכם מכל חכמי ישראל, ואם הוא גדול מכל הנמצאים אם כן אין חכמים יותר ממנו כדי שיהיו מלמדים אותו עתה.

אִי הָכִי, פָּרִים נַמִּי, עַל חֵטְא הוּא דִּאַתִּי וְחָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ. פירוש שחושש שיש להם חטאים הרבה וירבו המקטרגים לקטרג ואז לא יצליח במעשיו בעבודת היום.