בניהו על יומא י.

גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא שֶׁיִּפְּלוּ בּוֹנִים בְּיַד סוֹתְרִים. נראה לי בס"ד הטעם לגזרה זו, להודיע כי הבונים אף על פי שבגלוי תמצא פעולתם רצויה וטובה, שבנו בית המקדש שראוי שתעמוד להם מצוה זו לדורות עולם שיצליחו בכל מלחמותיהם, הנה תוכיות לבם מעת הבנין עבר בם מחשבה רעה, דחשבו לסתור הבנין הזה אחרי זה, ואצל האומות מחשבה רעה מצרפה למעשה, שמצינו בגמרא דראש השנה (ראש השנה ד.) הטעם שצוה כורש במכתב שנתן לאדונינו עזרא הסופר ע"ה שיהיו בונים שלשה שורות אבן ושורה של עץ, דכתיב 'נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע חֲדַת' (עזרא ו, ד) היינו מפני שחשב לשרפו באש אם ימרדו בו היהודים, נמצא חשב על המקדש מחשבת רע לשלוח יד בו, ולכן גזר השי"ת דאלו הבונים שהיה להם מחשבה רעה זו של סתירת בית המקדש יפלו ביד הסותרים, להודיע שגם הם חשיבי בכלל הסותרים. ודע כי עתה פרס נשתנו בדתם אחר שיצאה דת הישמעלים והם אינם עובדים עבודה זרה כאשר היו בתחילתם אלא נעשו בכלל דת הישמעלים, ואפשר כי גם עניינים אלו נשתנו כאשר נשתנו כמה עניינים של חבלי משיח מחמת אורך הגלות וברוך היודע. וכן נמי מה שאמר כאן 'אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת אֲרָם תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ' לא נוכל לדעת אם ענין זה נשתנה באורך הזמן הרב אשר נתאחרה מלכות בן דוד שנים מרובות כאשר נשתנו הדברים האמורים בחבלי משיח בודאי, או אם עדיין יש קיום לדברים אלו האמורים כאן וברוך היודע, ומעיקרא ענין זה עצמו של התפשטות מלכות ארם, לא נודע לנו ביאורו באמיתות, כי יש לפרשו באופנים שונים, וברוך היודע.