בניהו על תענית ט:

חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ, אַקְרִיּוּהוּ בְּחֶלְמֵיהּ: (זכריה יא, ח) "וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים". מחמת שהיו מרמזי דגרמי לו בסופה שלשתם ביחד לכן אקריוה פסוק, וכסופה כמו שפיכות דמים לכן הראו עליהם עונש מיתה ולא שאר יסורין ונרמזו שמותם בראשי תיבות הפסוק והוא א' של אֶ ת באחה"ע תתחלף בחי־ת וזו ח' של חייא ושי־ן של שְׁ לֹשֶׁת היא ש' של שמואל וה־א של הָ רֹעִים היא ה־א של הונא, ומן השמים רצו שירגישו וימחול להם ולא יבא עליהם העונש בפועל וכן עשה שבריכם ומחל להם והועיל זה החלום גם על להבא שהם הרגישו בדבר זה ונזהרו דלא למעבד ליה כסופא מכאן ולהבא ובודאי מתחלה לא הרגישו דהוה ליה כסופא כי כונת שהם מרמזי אהדדי חשבו שהוא אינו מרגיש בדבר ולא ידע אך באמת הוא היה מרגיש ויודיע דמרמזי אהדדי.

קַבִּיל עֲלֵיהּ שְׁתִיקוּתָא, וְתוּ לָא אַקְשִׁי לֵיהּ. קשה הוה ליה למימר קביל עליה דלא יקשי ליה? ונראה לי דקא משמע לן קביל עליה משתיקתא שלא ידבר לפניו כלום לא קושיא ולא תירוץ לא הוכחה ולא שאלה כי תושש פן מדבר לדבר יבא להקשות לו ולא ירגיש.

מַאי, "ה' עֹשֶׂה חֲזִיזִים"? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד, שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חָזִיז בִּפְנֵי עַצְמוֹ. פירש רש"י ברישא בעי מאי עושה חזיזים לשון רבים והדר בעי מאי נינהו דאקרי חזיזים. וקשה לפי זה הוה ליה למבעי תחלה 'מַאי חֲזִיזִים?' ואחר כך ישאל על דקדוק הלשון דחזיזים לשון רבים הוא? ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל בגמרא (ירושלמי תענית ג, ג) העב נקרא חזיז ולכן השואל ידע דחזיז הוא הענן ולא הוצרך לשאול מאי נינהו חזיזים אך שאל למה אמר חזיזים לשון רבים הוה ליה למימר חזיז כי הענן בעת ירידת הגשמים נראה כולו עצם אחד ואינו פסקי פסקי, ואחר שהשיב לו דאמר רבי יוסי בר חנינא מְלַמֵּד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לְכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק חָזִיז בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אמר לפי זה צריך לומר דאין רבי יוסי ברבי חנינא מפרש חזיז דהא רוצה לומר עב הענן דהא חזינן בעת ירידת הגשמים כל הענן יהיה עצם אחד ואינו חלוק לחלקים רבים ולמה אמר חזיזים לשון רבים, ובעל כרחו צריך לומר דרבי יוסי ברבי חנינא אינו מפרש חזיז לשון עב הענן ולכן שאל לרבי יוסי ברבי חנינא מַאי חֲזִיזִים? והשיב לו 'פּוֹרְחוֹת' שהוא עב קלוש ההולך אחר עב העליון ופרוס בכל שטח האויר ואלו הפורחות שדרכם להיות מקומטים פסקי פסקי.

לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. פירש רש"י ז"ל ללמדך אקראי דלקמן קאי. ודוחק לפרש דאומר ללמדך קודם שיזכיר הפסוקים דמוכח מנייהו דבר זה דְגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, ומרוצת הלשון נראה דקאי על דבר דנקיט לעיל מזה! ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה טו.) תנו רבנן מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית וראהו בן זומא ולא עמד מפניו. אמר לו מאין ולאין בן זומא? אמר לו צופה הייתי בין מים העליונים למים התחחונים ואין בין זה לזה אלא שלשה אצבעות. אמר לו רבי יהושע לתלמידיו עדיין בן זומא מבחוץ! מכדי 'וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' אימת הוי? ביום הראשון, הבדלה ביום שני הוא דהואי דכתיב (בראשית א, ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם! ושאלו בגמרא אלא כמה איכא בין מים העליונים למים התחתונים ואמר רב אחא בר יעקב כמלא נימא עיין שם. נמצא בבריאת שמים וארץ עשה השם יתברך פלא גדול דקרובים מים למים בקירוב כל כך שהוא כמלא נימא ואין מתערבים זה בזה ולכן בירידת הגשמים עשה השם יתברך פלא גדול שדומה לזה דהטיפות קרובים זה לזה כמלא נימא ואין מתערבים זה בזה ועשה פלא בירידת הגשם דומה לפלא שעשה בבריאת שמים וארץ לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. ולכן אחר שאמר וְאֵין בֵּין טִפָּה לְטִפָּה אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא אמר תלמודא לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ ואמר על זה שנאמר באיוב (איוב ה, ט) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר, וכתיב (איוב ה, י) הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, פירוש שיש רמז במקרא גם כן שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ והוא סמיכות דנקיט קרא זה.