בניהו על תענית ח:

נִיבָּעִי רַחֲמֵי אַכַּפְנָא, דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שׂוֹבְעָא, לְחַיֵּי הוּא דְּיָהִיב. קשה כיון דגזרת מותנא נמסרה ביד מלאך בפני עצמו דאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות אם כן אם נסתלק מלאך שנתמנה על כפיא מחמת תפילתם איך יסתלק מלאך של מותנא כיון שנצטווה מאת ה' באותו שליחות דודאי אין לו לבטל שליחותו מחמת טענה זו דְּכִי יָהִיב רַחֲמָנָא שׂוֹבְעָא, לְחַיֵּי הוּא יָהִיב אלא צריך שהקדוש ברוך הוא יבטל שליחותו בפירוש ואם כן צריכין להתפלל תפלה מיוחדת על בטול גזרה זו והדרא קושיא לדוכתא דְּאַתַּרְתֵּי לָא אֶפְשָׁר לִיבָּעִי? ונראה לי בס"ד כיון דהתפלל על הכפנא אז אותו מלאך עצמו שנתמנה על הרעב יתהפך לטובה שישלחו הקדוש ברוך הוא להביא שבע או שימנה מלאך אחר על השבע ולכן אין צריך להתפלל שיבטל הקדוש ברוך הוא שליחותו מלאך דמותנא אלא זה המלאך שנצטווה להביא השבע הוא יעכב ביד מלאך דמותנא שיבטל שליחותו כי אומר לו כיון שאני נצטוויתי להביא שפע למי אביא השפע אם אתה ממית אותם ואם כן כיון שצוני השם יתברך בשליחות זו של השבע הרי הוא יתברך ביטל שליחותך ואין צריך לומר לך בפירוש. אי נמי כיון שהתפלל על השבע וענה אותם השם יתברך אז אם יחזרו להתפלל על ביטול מותנא אין זו תפלה על דבר חדש אלא היא טענה להשלים דבר ה' באומרם כבר עניתנו שתתן לנו שבע ואם ימותו איך תתקיים הבטחה זו ומתנה זו של השבע שנתת לנו? וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים כב, כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה שבא עתה שבא עתה לפני ואין זו תפלה שנית אלא בדין הוא שתענני יען כי מִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי בתפלתי להצילני מן הראם ואם יהיה מאכל לאריה מאי אהניא לי? יותר טוב שהייתי נשאר על גב הראם! וכן הדבר הזה.

אִי לָא דְּצָרִיךְ לִבְרִיתָא, בָּעִינָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ, וּמְבַטְלִינָּן לֵיהּ. פירוש שמבטלינן ליה מערבי שבתות דוקא שלא ירד בערב שבת כלל אך כיון דצריך לברייתא לא נוכל לבטלו מערב שבת כי שמא יזדמן לפעמים ירידתו בערב שבת מכוונת לברכה שיהיה ברכה בירדתו יותר מיום שלפניו ויום שלאחריו ואיך דוחין הברכה מן הבריות? לכך לא מבטלינן ליה כלל.

שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת, צְדָקָה לָעֲנִיִּים. נראה בס"ד שרמז לפי דרכו בזה דהנה נודע מה שכתוב בספרי המוסר דהנותן צדקה לעניים בערב שבת זוכה להתברך בפריה ורביה! ונראה לי בס"ד הטעם כי חיוב עונה יש על כל ישראל בלילי שבתות כקטון כגדול ולכן עזרא הסופר ע"ה תיקן לכל ישראל לאכול שום בליל שבת מפני שהשום מרבה הזרע להורות שיש חיוב עונה על כל ישראל בליל שבת ונרמז זה באותיות שַׁבָּת שהוא למפרע ראשי תיבות ת אכל ב ו ש ום, גם שַׁבָּת ראשי תיבות ב לילי ש בת ת שמש. מעשה בעני בן טובים בא אצל עשיר אחד בערב שבת ויאמר לו תן לי שלשה דינרים לקנות צרכי שבת. ויאמר לו למה לך כל כך? סגי לך בחד! אמר לו כדי לקנות בשר ודגים ופירות על כן צריך שלשה דנרים. ויאמר לו כל לילה מה אתה אוכל? אמר לו לחם וירק ובצלים כי רק כנגד זה עולה שכר מלאכתי ביום. אמר לו גם בשבת תאכל כדרך שאתה אוכל בחול! לא כך אמרו חכמים עשה שבתו חול ואל תצטרך לבריות? ויכלם אותו העני ויצא מאתך ריקם אך אשתו של אותו עשיר לא ערבו לה הדברים האלה שדבר עם אותו עני והוציאו ריקם והנה אותו עשיר היה דרכו לאכול שום הרבה בלילי שבת כדי שיוכל לשמש ואם לא יאכל שום כדרכו לא היה לו כח גברא לשמש מטתו והיתה אשתו מתקנת לו בערב שבת שום בחומץ ותבלין חשובין באופן שיהיה ערב לו לאכל ממנו הרבה ואותו ליל שבת לא הביאה לפניו כלי של השום ויתכעס בלבו הרבה על הדבר הזה ויאמר לה בדרך כעס 'שום אין כאן תשמיש אין כאן'! אמרה לו אתה רוצה הנאת תשמיש בליל שבת ואחרים אינם רוצים! אתמהא? למה למה לא נתת דינרים לאותו עני בן טובים חד לקנות בשר באומרך אליו שיאכל ירק כשאר ימי החול הלא גם הוא יאמר 'בשר אין כאן תשמיש אין כאן'! וכי מן ירק יהיה לו כח גברא לשמש? ולא מצא פתחון פה להשיב על דבריה. ובזה מובן הטעם למה הנותן צדקה לעניים בערב שבת זוכה שיתברך בפריה ורביה היינו מפני דעניים מאכלם כל הלילות ירק ואין להם בזה כח גברא לשמש לקיים מצות עונה ההכרחית לעשות פריה ורביה אבל אם נותנים צדקה בערב שבת קונים בשר ודגים ובזה יהיה להם כח גברא לשמש ולעשות פריה ורביה ולכן הנותן להם צדקה יתברך בפריה ורביה מדה הנגד מדה. והנה אם תצרף אותיות שֶׁמֶשׁ עם אותיות שַׁבָּת בזה את זה כזה" 'שבתשמש' יהיה מהם צירוף שני תיבות אלו והוא 'שב תשמש' והיינו שב רוצה לומר שבעה כמו שב שמעתתא דאתמר בגמרא (חולין מב:) , כלומר שבליל שבעה תשמש שזה חיוב עונה על כל איש ישראל אין פוטר, שצריך לשמוח אשתו בעונה בליל שבעה בכל שבוע! ולכן צריך להרבות באותו זמן צדקה לעניים. וזהו שאמר שֶׁמֶשׁ בְּשַׁבָּת רוצה לומר בעבור כי אתה שב תשמיש צריך אתה להרבות צְדָקָה לָעֲנִיִּים באותו זמן כדי שגם הם ישמשו ויקיימו מצות עונה וכמו שאמרה אותה אשה לבעלה אם אתה רוצה הנאת תשמיש אחרים לא ירצו? ולמה לא נתת דינרים לאותו עני כדי שגם הוא יקיים מצות עונה כמותך!