בניהו על תענית ח.

אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁתַּלְמוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, בִּשְׁבִיל רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים. נראה לי בס"ד פנים לשון הטיה כמו וַיִּפֶן וַיֵּצֵא (שמות י, ו) , והיינו דאם רוצה הרב לחדד התלמיד מטהו מדרך האמת בלימודו לדרך עקש ופתלתול כדי לחדד שכלו לראות אם ירגיש ויוציא עצמו מדרך זה ויבא לדרך האמת כי הטעות בדברי תורה נקראת הטייה מדרך הישר כמו שאמר סבא קדישא לר"ח בפרשת משפטים, וכן דרכן של חכמי התלמוד להתנהג עם התלמידים וכמו שאמרו בגמרא (ברכות לג:) 'ורבה לחדודי לאביי הוא דבעי' שהיפך לו דברי המשנה כדי לחדדו וכן שכח לפניו אותו שירד לפני התיבה ואמר וכו' כדי לידע אם ירגיש בכך. וזהו שאמר כאן שאינו מסביר לו פנים לשון נטייה רוצה לומר אינו עושה לו סברות להטותו בהם מדרך האמת כדי לנסותו אם ירגיש בכך כדי שבזה יתחדד שכלו והיינו משום שאינו רוצה לאבד זמן עם התלמיד לנסותו בחידות לחדדו לכן ירבה עליו ריעים לרצותו בכך.

אִם רָאִיתָ דּוֹר, שֶׁהַשָּׁמַיִם מִשְׁתָּכִין עָלָיו כִּנְחֹשֶׁת מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, בִּשְׁבִיל לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת שֶׁאֵין בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר. נראה לי בס"ד הכונה אם האדם יבקש על טובת הדור בפירוש ירבו קטרוגים של המקטרגים לקטרג על אותה תפלה בשביל עונות הדור אך חכם שיודע בסוד יתפלל על המשכת השפעת בעולמות העליונים ופרצופים העליונים ובסוף יבקש שמשם ימשך השפע לתחתונים וכאשר תמצא בתפילת יהא רעווא שכולה מיוסדת על פרצופים של הספירות העליונות ובסוף מבקש לתחתונים, וכן תמצא בסוף שער רוח הקודש תפלה נפלאה מרבינו האר"י ז"ל על ספירות ופרצופים העליונים והיא ארוכה ובסוף מזכיר המשכת השפע גם לנו, וכן תמצא לרבינו הרש"ש בקשה נפלאה לאומרה אחר תיקון חצות שכולה מיוסדת על העליונים, ולבסוף מזכיר גם לתחתונים, ויש חכם ומבין מדעתו בסודות השם יתברך שיודע מין טובה הצריכה לתחתונים באיזה מקום ובאיזה ספירה ובאיזה פרצוף היא שרשה ויתפלל על השפעה ותוספת אור במקום ההוא העליון ואז ממילא ימשך מן השפע ההוא לתחתונים ולא ירגישו המקטריגים לקטרג מאחר דעיקר בקשתו היא על העליונים. וזהו שאמר כאן 'אִם רָאִיתָ דּוֹר שֶׁהַשָּׁמַיִם מִשְׁתָּכִין עָלָיו כִּנְחֹשֶׁת מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר' שכל בקשות אשר בקשו בעד המטר אין נענים, כל זה הוא 'בִּשְׁבִיל לוֹחֲשֵׁי לְחִישׁוֹת' אלו המסדרים תפילות ותתנות ובקשות שאין באותו הדור מי שיודע לתקן הלוחשות על טובת העליונים אלא הם לוחשין על טובת התחתונים בלבד להדיא ולכן יבואו המקטרגים לקטרג ולעכב התפילות! 'מַאי תַּקָּנָתָן? יֵלְכוּ אֵצֶל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְחֹשׁ' שהוא יודע בסוד ה' ומבין היכן הוא שורש ירידת הגשמים ושייכותו באיזה פרצוף ובאיזה עולם והוא מתפלל על העליונים וממילא יתברכו התחתונים, וכמו שנאמר דוד המלך ע"ה וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם (שמואל ב' ז, כט) , כלומר מִבִּרְכָתְךָ בעליונים וספירות שבקדושה יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ למשה לְעוֹלָם, לעלם כתיב רוצה לומר כל זה יהיה ויתברך בדרך העלם ונסתר.

לֶעָתִיד לָבוֹא מִתְקַבְּצוֹת וּבָאוֹת כָּל הַחַיּוֹת אֵצֶל הַנָּחָשׁ. יש להקשות למה יהיה זה לעתיד לבוא ולא עתה? ועוד איך יהיו כל החיות מדברים מה להם לריב זה ולתוכחה זו? ונראה לי בס"ד דידוע כל מה שתמצא עתה בטבע החיות רע להזיק בו כל זה נעשה בהם מכח זוהמת הנחש אשר נתפשטה בכולם אחר אכילץ עץ הדעת כי חוה האכילה את כולם בפתוי הנחש ומזאת הזוהמה נולד בחיות טבע להזיק, ולכן תמצא דלעתיד כאשר יתקיים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ (זכריה יג, ב) , שתתבער זוהמת הנחש מכל הנבראים אז כל החיות לא ירעו ולא יזיקו ולא ישחיתו אלא גר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה ואריה כבקר יאכל תבן ביחד באבוס אחד ואפילו הנחשים לא יזיקו דכתיב וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן (ישעיהו יא, ח) . ולכן החיות שעתה דרכם להזיק יש להם טענה ותביעה עם נחש הקדמוני שהוא שטן הוא יצר הרע על רעת הטבע של הנזק שגרם להם בפתוי חוה, אך עתה אין יכולין לתבוע ולטעון עמו כי יאמר אין אני הגורם לכם טבע זה הרע אלא אתם נבראתם בטבע הרע הזה להזיק, אבל לעתיד לבוא אשר יוסר הטבע הרע הזה אחר העברת הזוהמה שהיא רוח הטומאה כדכתיב 'וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ' בזה נתברר כי הזוהמה אשר סיבב נחש הקדמוני היא שגרמה להם הרע מקודם ולכן לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות לדון עם הנחש על גרמה זו שגרם להם! ואין הכונה שהחיות עצמם באים ודנים ומדברים עמו אלא הכונה הוא על הממונים אשר עליהם כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בפרקי שירה שיש על כל מין בהמה וחיה ועוף ועל כל דבר שנברא בעולם מלאך ממונה עליו ואפילו על עשבים אין לך עשב שאין עליו ממונה ואלו הממונים אשר עליהם מתקבצות ובאים אצל הנחש הקדמוני להתווכח עמו על אשר גרם רעה זו בטבע החיות, ובכלל הויכוח אומרים לו ארי דורס ואוכל וכו' אתה מה הנאה יש לך בפתוי אשר תפתה את הבריות להחטיאם כי פתוי זה הוא נשיכה רוחנית שאתה נושך אותם כי נחש הקדמוני הוא שטן הוא יצר הרע.

כָּל הַמַּצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מַצְדִּיקִין עָלָיו אֶת הַדִּין מִלְּמַעְלָה. נראה לי בס"ד שאם חטא מצדיק עליו את הדין לומר כך וכך דין אני חייב על חטא זה יותר מחטא שחטאו אחרים כי הוא מעריך עצמו לגבי אדם הקטן ממנו בחכמה לכן אומר אחרים אין להם חכמה כמוני ולכן אין נידונים כמוני דנחשב להם חטאם כשוגג אבל אני מבין ומכם השוגג נחשב לי מזיד כמו שאמרו רז"ל (בא מציעא לג:) על פסוק (ישעיהו נח, א) 'וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם' אלו תלמידי חכמים דשגגתם נחשבת פשע 'וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם' אלו עמי הארץ דזדונם נחשב לשוגג. וכן זה מעריך עצמו לגבי קטן ממנו בחכמה לכן מצדיק עליו את הדין בעבור חטאו, אז הקדוש ברוך הוא יעשה עמו חסד להצילו מעונש תוקף הדין כי יעריך אותו לגבי אנשים הגדולים ממנו במעלת החכמה שאז לגבי דידם נחשב הוא כעם הארץ שזדונם יחשב לשוגג ובזה מצילו מדין קשה וכמו שנאמר 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ' (הושע יא, א) שאני דן אותם כנער שאין לו דעת שלם דאז חטאם נידון כשוגג. ולזה אמר מַצְדִּיקִין עָלָיו אֶת הַדִּין הצדקה זו לשון זכות היא רוצה לומר מזכין אותו בדינו מצד בני אדם שהם למעלה ממנו בחכמה דאי חושבים אותו כדין עם הארץ שזדונו נחשב כשוגג. ועוד נראה לי בס"ד למטה מאותיות הדין יש אותיות ' כו הס ' שהם מספר הוי־ה אדנ־י שהוא סוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. וזהו שאמר כל המצדיק עליו את הדין שלו שעושה בעבורו וידוי וחרטה ותשובה מלמטה מן אותיות הדין ששם יש רמז לקודשא בריך הוא ושכינתיה כלומר שהתשובה עושה אותה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ולא בשביל יראתו מן העונש אז מצדקין עליו את הדין מלמעלה הצדקה זו היא לשון מיתוק שימתקו לו כוחות הדין שהם מלמעלה שעל ידי כך לא יבואו עליו יסורין מחמת תגבורת כוחות הדינים כי יתמתקו ויהיה הקיטגור סניגור.

בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁמַיִם נֶעְצָרִין מִלְּהוֹרִיד מָטָר, דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁמְּחַבֶּלֶת וְאֵינָהּ יוֹלֶדֶת. יש להקשות מה ענין חבלי יולדה במטר, דבשלמא לידה שייכה בהו כי מי המטר בעננים כעובר בבטן האשה וירידתם למטה זו היא לידה אך חבלים היכא משכחת לה בהו? ונראה לי בס"ד, כי ידוע דהגשם הוא חלקי המים הדקים הנופלים מן העננים והנשיאים ויהיה הגשם על הארץ על כי נלחצים אל אויר הקר אשר עליהם המקררם ומורידם כמו שכתוב בספר הברית מאמר יו"ד פרק ט' עיין שם, וזהו ענין החבלים שהעננים והנשיאים הם נלחצים באויר הקר מפני כי כל קל מכווץ ולוחץ ועם כל זה אין יורדים שירידתם היא הלידה, ונמצא החבלים הם הלחיצה שנלחצים באויר הקר שזו להם כמו חבלי יולדה.