בניהו על תענית ז:

גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ כו',. נראה לי בס"ד דידוע ירידת הגשמים הוא כמו ענין הרבעת זכר ונקבה וכמו שאמרו בגמרא 'עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה' וקאמר בגמרא מַאי לְשׁוֹן 'רְבִיעָה'? דָּבָר שֶׁרוֹבֵעַ אֶת הַקַּרְקַע כִּדְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מִיטְרָא בַּעְלָהּ דְּאַרְעָא הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נה, י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ, וכמו שאמרנו לעיל. נמצא במטר יש ענין הזרעה והריון ולידה כאשר נמצא אצל זווג האיש עם אשתו. ולכן בירידת הגשמים שהוא עת רצון לכך יהיה עת רצון גם להריון איש ואשתו שימשך שפע לאיש ואשתו בזווגם זה בזה. ולכן אותו חסיד שהיה נזהר לבלתי יזדווג עם אשתו אלא בליל שבת עם כל זה כאשר יזדמן בלילי חול לילה שיורדין בה גשמים היה מזדווג עם אשתו בעת ירידת הגשמים באומרו דמבואר בזוהר הקדוש (פרשת אחרי דף נט:) כאשר יזדווגו תפארת ומלכות פנים בפנים שהוא סוד זווג דגדלות אז ירדו גשמים להיות שבע בעולם, דאיתא התם זמנא חדא הוה צריכה עלמא למטרא אתו לקמיה דרבי שמעון רבי ייסא ורבי חזקיה ושאר חברייא ואמר להון חמינא דאתוך אתיתון על דדכורא לא שרייא בנוקבא, אמר אי להא אתיתון גבאי תיבו דהאי יומא אסתכלנא דיתהדר כולא למשרי אנפין באנפין ואי לדאורייתא חתיתון שרו גבאי אמרו ליה לכלא אתינא לגבי דמר. ישתמיט חד מינן לבשרא לאחנא שאר חברייא ואנן נתיב קמיה דמר עד כאן. ולכן בעת ירידת הגשמים בלילה היה אותו חסיד מזדווג עם אשתו באומרו לענין זה של הזווג חשובה עת זו כמו ליל שבת אשר מזווגם נולד נשמות כמו זווג ליל שבת. ולזה אמר גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ, ישועה קאי על הזווג של איש ואשתו כי ראש וסוף י שוע ה הוא שם י־ה ובאמצע יש שוע מלשון וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר (ישעיהו כב, ה) , שעולה ביניהם הארת שם י־ה כמו שאמרו (סוטה יז.) איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם והזווג של איש ואשתו המכונה בשם 'ישועה' פרה ורבה בזמן ירידת הגשמים שנולד בו נשמות קדושות כמו זווג של ליל שבת כיון שהוא עת רצון לירידת הגשם שהוא גם כן כמו ענין זווג איש ואשתו. ואמרתי רמז נכון בס"ד קודם אותיות גשם יש אותיות ' רלב ' ואחר אותיות גשם יש אותיות ' תנד ' והיינו ששפע הגשם נמשך על ידי יחוד שם הוי־ה ב"ה בארבע מילואיו שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים רל"ב, לכן קודם גשם יש רל"ב לרמוז כי מן יחוד רל"ב הנזכר יורד הגשם אבל שפע הריון של איש ואשה נמשך משם אהי־ה בארבע כשלש מלואיו שהם יודי"ן ואלפין וההי"ן שעולים תנ"ד עם הכולל שגם שפע זה של הריון הנשים נעשה בזמן ירידת הגשם מן בחינת אהי־ה במלואו שעולה מספר תנ"ד! ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרו יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ, והוא על פי מה שפרשתי בס"ד בדרשותי על התורה בפסוק עָזִּי וְזִמְרָת יָ־הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה (שמות טו, ב) , כי התפלה נקראת שועה דכתיב (תהלים לט, יג) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הֳ' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אך אין זאת בשלימות יען כי 'שועה' הוא שוע ה' שהוא על ידי המשכת אורות מוחין מן הבינה שהיא ה"א ראשונה ואין זה בשלימות אלא צריך שימשיכו בתפלה אורות מוחין גם מצד חכמה שהיא סוד יו"ד דשמא קדישא כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל במאמר רבי אליעזר הגדול לתלמידיו וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין, דהיינו מי היא הבינה שנקראת 'מי' ולא תספיק המשכה מן הבינה לבדה אלא צריך שתמשיכו אורות מוחין גם מן החכמה שהיא למעלה מן הבינה וזהו לפני 'מי' היא חכמה אתם מתפללים עיין שם. ונמצא התפלה כשהיא בשם ' שועה ' אין בה המשכת שפע אורות מן החכמה שהיא סוד יוד ואין זו שלימה ואם יהיה בה המשכה גם מן החכמה שהיא יוד אז נקראת ' ישועה ' ואם תהיה התפלה בצירוף עשרה יהיה מנין העשרה עזר להמשכת אורות החכמה שהיא יו"ד שמספרה עשרה. ובזה פרשתי בס"ד עָזִּי וְזִמְרָת יָ־הּ , דהיינו עזי עז יוד שהמתפללים הם עשרה וזמרת יה הוא נוסח התפלה על ידי כך וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה שהשועה נעשית ישועה ביוד. נמצא היו"ד של ישועה שהיא עומדת בקרן של תיבת יְשׁוּעָה תשתלם מכח תפלת צבור שהם עשרה המתפללין ביחד אך יזדמן לפעמים עת רצון דאפילו יחיד המתפלל לבדו תהיה תפילתו שלימה באותיות ישועה שיוכל להמשיך שפע אורות גם מן החכמה שהיא יוד דאז השועה תהיה ישועה. ולכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים סט, יד) וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ הֳ' עֵת רָצוֹן, פירוש אף על פי שאני לבדי עומד בתפלת עם כל זה לְךָ הֳ' יש שלימות שם הוי־ה בתפלה זו כי אמשיך מוחין גם מן החכמה שהיא יוד שבה נשלם שמך ה', וזהו לְךָ הֳ' דייקא שיש בזה שלימות שם הוי־ה יען כי העת הזה שאני מתפלל בו הוא עֵת רָצוֹן. ובזה פרשתי בס"ד בָּרוּךְ אַתָּה הֳ' מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה , פירוש השועה שהיא התפלה תשתלם באות יו"ד שהיא קרן של תיבת יְשׁוּעָה ושזה נשלם שם הוי־ה כולו וזהו בָּרוּךְ אַתָּה הֳ'. והנה ידוע דיום הגשמים הוא עת רצון, ולכן כתוב בספר כ"מ דבעת ירידת הגשמים נכון לאדם להתפלל ולבקש צרכיו מאת ה' כי הוא עת רצון. ובזה פרשתי בס"ד בְּעֵת רָצוֹן עֲנִיתִיךָ וּבְיוֹם יְשׁוּעָה עֲזַרְתִּיךָ (ישעיהו מט, ח) דקאי על יום הגשמים שהוא עת רצון והוא יום ישועה שבו תשתלם השועה להיות ישועה ביו"ד גם בתפילת יחיד. ובזה מובן המאמר כאן 'גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים שֶׁאֲפִלּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרָבָה בּוֹ' פירוש צירוף אותיות ישועה שפרה ורבה תהיה בו מחמת שהוא עת רצון ואותיות שועה פרים ורבים כי להיות צירוף ישועה בתוספת יו"ד.

אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ: (מלכים א' ח, לד) "וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת". נראה לי בס"ד השמים אותיות בגשמים כי תשבר אות ה"א לעשותה אותיות ב"ג. ומה שאמר נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה יובן דאמרו רז"ל במדרש בעשרה מקומות חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל וקראם כלה, ולכן אם אין עושין רצונו של מקום אז אות יוד שמספרה עשרה שהיא כנגד עשרה מקומות שקראם כלה תכנס בתוך אותיות כַּלָּה ויהיה צירוף כְּלָיָה בר מינן.