בניהו על תענית ו:

לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּאָתָא טוּבָא, הָא, דְּאָתָא כִּדְמִיבָּעִי לֵיהּ. קשה דהמקשן שהביא הא דרב יהודה אמר רב ששתיהן לקללא בעל כרחו צריך לפרש דאיירי באתא טובא ולכך השחית הזרעים דאם לא אתא באופן שהשחית הזרעים אמאי הוי לקללה במקום שירד וכיון דמפרש דאתא טובא ונשחתו הזרעים מאי פריך מהא דרב חסדא דאמר גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ עַל מִקְצָת מְדִינָה וְעַל מִקְצָת מְדִינָה לֹא יָרְדוּ אֵין מִשּׁוּם 'וְעָצַר' דזה איירי ודאי בהיכא דירדו כמנהגן. ונראה לי בס"ד דהמקשן הוה מפרש הטעם של הקללה שייך גם במקום שירדו כמנהגן וכדמבעי להו ויצאו הזרעים בטוב, והיינו כי מחמת דאיכא עיר שלא ירדו כלל ושם שולט הרעב מאד הנה לא יבצר היות באלו אנשים גזלנים וגנבים מאד אשר אלו עיניהם צופיות באותה העיר שיש בה רוב טובה ואז יגזלו ויגנבו ויחטפו את דגן הנמצא וימסרו בסתר בהוני הונות ונמצא מלבד הקללה שהיתה בעיר שלא ירד בה מטר עוד קללה זו תהיה בעיר שבה מטר חשוב דהזרעים כולם גדלו בשופע וטובה כי יבואו הגזלנים וישוסו הגרונות ויקחו כל טובה בדרך גזלה וגניבה ונמצא בעלי הדגן נשארו בחוסר כל בר מינן ונמצא שניהם לקללה מטעם זה, ככה חשב המקשן ולהכי מקשי אהא דרב חסדא שאמר גְּשָׁמִים שֶׁיָּרְדוּ עַל מִקְצָת מְדִינָה וְעַל מִקְצָת מְדִינָה לֹא יָרְדוּ אֵין מִשּׁוּם 'וְעָצַר' ואמאי אין בהם משום ועצר והלא בכהן גדול יבואו רשיעי ואלימי דמקצת שלו ירד להם עפר ויגזלו ויגנבו דגנם וטובה? ותירץ מה שאמר שניהם לקללה לאו משום הכי דזה אינו חשיב קללה דהא יכול לשמור פירותן אלא היינו טעמא משום שיורד יותר מדאי יקלקל הזרעים ולא יש להם דגן לאכול.

דִּיקָא נַמִּי, דִּכְתִיב: 'תִּמָּטֵר'; תְּהֵא מְקוֹם מָטָר. פירוש דהמטר לא ירד כדמבעי ליה כדי שתבלענו הקרקע ויצאו הזרעים אלא ירד ברבוי דהוה מקום הזרעים מלא מים באמה אחת על פני הארץ דהרואה אינו חושב זה מקום זרע אלא חושב הוא אגם מים שנקווה מן מימי המטר.

מֵאֵימָתַי מְבָרְכִין עַל הַגְּשָׁמִים? מִשֶּׁיֵּצֵא חָתָן לִקְרַאת כַּלָּה. פירש רש"י שירדו כל כך כשהטפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה, רוצה לומר למה דימה זה לחתן וכלה, וכי לא יש יוצאין זה כנגד זה אלא רק חתן וכלה? ולפי פשוטו נראה משום דאיתא בגמרא מַאי לְשׁוֹן 'רְבִיעָה'? דָּבָר שֶׁרוֹבֵעַ אֶת הַקַּרְקַע כִּדְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: מִיטְרָא בַּעְלָהּ דְּאַרְעָא הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נה, י) כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ. ועוד נראה לי בס"ד דאמרינן לקמן דף כ"ה אמר רבה לדידי חזי לי המלאך הממונה על הגשמים דשמיה רידיא דקאים בין הרקיע לים אקינוס ואומר לתהומא עלאה שהם מים העליונים חשור מימיך ברקיע ולתהומא תתאה אומר לו אבע מימיך למטה בקרקע כי כמו שיורדין גשמים מן מים העליונים כן נובעין ויוצאין מים מן התהום להרטיב הקרקע שיורדין עליה הגשמים. ופירשתי דמים העליונים הם בחינת זכר דוגמת החתן שהוא האיש הנותן זרע מיין דכורין ומים התחתונים שבתהום הם בחינת נוקבא דוגמת האשה שמזרעת מיין נוקבין, וכמו שאמרו רז"ל (נידה כה:) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואיש מזריע תחלה יולדת נקבה, כן הענין כאן שאם תהומא דארעא שהוא דוגמת האשה מזריע תחלה שמעלה מים לקרקע קודם שירדו הגשמים ממים העליונים שהם דוגמת זרע האיש אז יולדת זכר רוצה לומר שיצאו הזרעים בברכה, כי זכר גימטריא ברכה [227] , ואם יורדין הגשמים מן מים העליונים שהם הזרעת האיש קודם שמעלה התהום מימיו יולדת נקבה רוצה לומר אין הזרעים יורדין בטוב בברכה ככלי נקוב שבודאי יצאו ממנו מים לאבוד. ולכן כאן דימה ירידת הגשמים על הארץ ליציאת החתן שהיא האיש לפני הכלה שהיא האשה שיש הפרש בזה בין אם יצאה הכלה תחלה ואחר כך יצא הזכר לקראתה לבין יצא הזכר שהוא החתן תחלה ואחר כך יצאה הכלה ופגעה בו. ולכן יצחק אבינו ע"ה ורבקה אמנו ע"ה דכתיב בהם (בראשית כד, סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים שפגע ברבקה שהיא יצאה תחלה מבית אביה לבא אליו דומה הכנה זו לאשה מזרעת תחלה שיולדת זכר ולכך ילדה אחר כך זכרים בלבד כפי ההכנה שנעשית בתחלת הזווג שלהם כשבאו להנשא ולהתחבר זה בזה. וכן ההכנה שנעשית להתחברות יעקב אבינו ע"ה עם רחל אבינו ע"ה גם כן היתה בסוג שהוא בעודו חוץ לעיר על הבאר בשדה והנה רחל באה לקראתו שהיה גם כן בזאת ההכנה דוגמת אשה מזרעת תחלה לכך אלא אם כן לא ילדה לו אלא רק זכרים וכן בלידת יששכר כתיב (בראשית ל, טז) וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא וילדה זכר שהוא יששכר. ועוד נראה לי בס"ד דימה זה לחתן וכלה דאמרינן לעיל אמר לך רבי יוחנן גשמים היינו פרנסה, ואמרו רז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, ועוד אמרו רז"ל (סוטה ב.) על חתן וכלה קשה לזווגם כקריעת ים סוף ולכן כתוב בספרים סגולה למצוא בת זוגו יאמר שירת הים בשמחה גדולה ולכן דימה כאן ירידת הגשמים לחתן וכלה שדומים זה לזה מצד הקושי כי הגשמים שהם פרנסה קשים כקריעת ים סוף וזווג תתן כלה קשה כקריעת ים סוף.

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ ה' אֱלֹהֵינוּ, עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ. דקדקו לומר 'עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה' ואין אומרים 'עַל הַגֶּשֶׁם שֶׁהוֹרַדְתָּ לָנוּ' נראה לי בס"ד על פי מה שאמר בגמרא דבתרא (בבא בתרא טז.) על פסוק (איוב לח, כה) מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה, דאיוב אמר רבונו של עולם שמא נתחלף לך בין איוב לאויב? ואמר לו הקדוש ברוך הוא הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טפה וטפה בראתי לה דפוס בפני עצמה שלא יהיו שתים בדפוס אחד שאלמלא שתים בדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה עושה פירות בין טפה לטפה לא נתחלף לי בין איוב לאויב נתחלף לי?! בתמיה עיין שם. נמצא מלבד החסד שעושה הקדוש ברוך הוא עם הבריות שמוריד להם מטר הנה הוא מוריד המטר בדרך פלא באופן נאות שלא יקלקל הזרעים והיינו שכל טפה יורדת בדפוס אחד בפני עצמו ועל זה אנחנו אומרים מודים אנחנו על כל טפה שמזכירים החסד הזה גם כן שיורדים הגשמים כל טפה וטפה בפני עצמו.