בניהו על תענית כג.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם, אֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל לֹא רֹב טוֹבָה וְלֹא רֹב פֻּרְעָנוּת. יש להקשות למה ליה למימר אשר הוצאת בענין זה? ונראה לי בס"ד כוונתו לומר אל תאשים אותם על אשר הם מתחטאים לפניך כבן המתחטא לפני אביו הלא זה הדבר אתה סבבת להם שנהגתה עמהם כמנהג האב עם בנו יחידו שמחבבו ביותר ועושה רצונו אף על פי ששואל שאלות הפכיות ורחוקות והסברת להם פנים הרבה שעל ידי זה היו כבן המתחטא לפני אביו.

בְּמַה נִּמְלַט? בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ הַבְּרוּרִים. נראה לי בס"ד נקיט ברורים לרמוז מעשה ידיך יש בהם כח וסיפוק לעשות בירורים של נצוצי הקדושה כראוי לכן נמלט הדור בזכותם.

כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, הָיָה מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: (תהלים קכו, א) "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". נראה הוצרך לפרש ולומר כָּל יָמָיו לרמוז כי ענין השינה הזאת שישן שבעים שנה היה בה צורך תיקון בעולמות העליונים בימים ההם והתיקון הזה הגיע זמנו בימיו של חוני המעגל וכאשר כתבתי בזה בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע ולכן אמר כאן כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה כי ימיו שראוי להיות בהם תיקון זה של השינה סיבבו שיצטער על המקרא הזה כדי שעל ידי כך יתגלגל הדבר הזה של השינה שישן שבעים שנה.

יָתִיב וְקָא כָּרִיךְ רִיפְתָּא, אַתְיָא לֵיהּ שֵׁינְתָא, וְנַיִים. הנה כפי הנראה מעשה שהיה כך היה דנוטע החרוב היה בתוך שדהו שהיתה בתוך בקעה גדולה והוא הוה כריך רפתא במקום אחר באותו הבקעה סמיך לשדה של הנוטע שהיה אותו מקום מובדל לבדי רחוק מאה אמות מגבול השדה של הנוטע וכשהיה כורך רפתא היתה חמרתה שלו עומדת אצלו בצידו באותו מקום ואחר שישן שם עשה לו הקדוש ברוך הוא נס שאותו המקום שהיה ישן בו הוקף מחיצות של עפר ונתכסה המקום מעיני הרואין מכל צדדיו והרואהו חושב שזה המקום הוא תל עפר וגם חמרתה שלו שהיתה עומדת בצידו נתכסת מעיני הרואין מחמת הקף זה שנעשה בנס. ועשה הקדוש ברוך הוא עוד נס אחר שהיתה אותה הקרקע מעלה עשבים ואוכלים אותם החמרתה וילדיה ואחר שאוכלים חוזרים וצומחים במקומם. והוא כל משך השבעים שנה היה שוכב על צידו וכאשר נעשה זמן הקצתו ונסתלקה ממנו השינה נסתלקה גם המחיצה וההיקף בנס כמו שנעשו בנס ואז פתח עיניו על אותו צד שהיה כנגדו וראה החרוב ודבר עם הנוטע ואחר שדבר עמו הבין שישן שבעים שנה והפך עיניו לצד השני שהיתה עומדת חמרתא שלו וראה דהוו רַמְכֵי רַמְכֵי והוא היה נזון באותו הלחם שאכל שבעים שנה בדרך נס על דרך האמור גבי אליהו זכור לטוב וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה (מלכים א' יט, ח) , והוא נמשך כח האכילה אליו שבעים שנה, וכל אלו מעשה נסים ואין תמיהין על מעשה נסים. אמנם כיון דאלו הם דברי אגדה יש להסכים כמו שאמרו המפרשים דכל זה היה לו במראה החלום שראה כך וכך קרה לו ולפי זה גם מה שאמר אחר כך שהלך לבית המדרש ושמע אומרים כך וכך ואמר לו אנא הוא ולא האמינו וסוף בקש רחמים שיפטר כל זה היה במראה החלום שהיה החלום ארוך עד שראה בו כל המראה הזה מתחלה ועד סוף, וברוך היודע.