בניהו על תענית כא.

מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי בְּנֵי חֵילָא דִּמְחוֹזָא. פירש רש"י דאיכא עניים טפי וקא מיכלי קרנא. והקשה מהרש"א בני מחוזא עשירים היו וכמו שאמרו בבבא קמא (בבא קמא קיט.) עיין שם. ונראה לי בס"ד דודאי אף על גב דבני מחוזא רובן עשירים אי אפשר לעיר בלא עניים אך אם אנשי העיר בינונים ואין בהם עשירים לא יחזרו העניים על הפתחים כי הבנונים שהם מכניסים רק כדי אכילת בני ביתם אין נותנין פת ומאכל לעני הדופק על הפתח ולכן שם לא ימצא עניים מחזירים על הפתחים אבל בעיר שיש בה עשירים הרבה ודאי העניים של אותה העיר הם מחזירים על הפתחים ואם יכריז כך יבואו בודאי כל אלו המחזרים לביתו לאכול מאחר דהכרוז כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל למה יחזרו על הפתחים הסגורים שצריך לצעוק ולבקש מהם! והא דקרי לעניים אלו בשם חֵילָא כי הם באים בכח הזרוע דחצופים הם ובאים בחזקה כמו חיל המלך הנכנסים לבתים בחזקה לאכול.

וּנְקַיֵּים בְּנַפְשִׁין (דברים טו, ד) "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן". נראה כונתם לשם שמים שאם ישארו בדוחק זה בהיותם חובשי בית המדרש מוכרחים לקבל הספקה מאחרים ובזה ממילא יחלש שכר הנפש ונחשבים אביונים מצד שכר הנפש לפי ערכם. ולזה אמר וּנְקַיֵּים בְּנַפְשִׁין דייקא לֹא יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן דאז תהיה כל תורתם לעצמן ואדרבה הם יחזיקו ביד אחרים ללמוד תורה. והא דיתבי לכתחלה תחת כותל רעוע נראה ודאי דאותו הכותל מצד שהיו יושבים תחתיו היה ישר וזקוף היטב לא נראה בו שום רעותא אך מצדו השני מעבר השני נפל רוב עוביו של הכותל ולא נשאר עומד בו אלא רק חלק קל מצד שהיו יושבים תחתיו.

נִישְׁדֵי עָלַיְהוּ הַאי גּוּדָא וְנִקְטְלִינְהוּ, שֶׁמַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם [הַבָּא] וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. כך הגרסא בעין יעקב ונראה לי בס"ד כי בעסק התורה נעשה זווג ויחוד יסוד ומלכות וידוע שהיסוד נקרא 'כל' והמלכות היא שם אדנ־י שמספרו ס"ה בסוד הכתוב (חבקוק ב, כ) וַהֳ' בְּ'הֵיכַל' [65] קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ, ונרמזים באותיות שקודם אותיות עוֹלָם שהם אותיות כל ואותיות הס שהם יסוד ומלכות. וקראם חַיֵּי עוֹלָם דידוע מה שאמרו המקובלים ז"ל דכל אות מן אלפא ביתא משפיע חיות לאות שאחריו ולכן עשה השם יתברך שאות המשפיע הוא קטן במספרו מן אות הנשפע ללמד שלא יתגאה המשפיע על הנשפע שבאמת אין המשפיע נותן ממנו כלום אלא הוא מקבל מאת השם יתברך שהוא המחיה את הכל. ולכן לאותיות 'כל הס' שהם יסוד ומלכות קרי להו חַיֵּי עוֹלָם כי מהם ישתלשל שפע חיים לאותיות עוֹלָם שבאים אחריהם. אמנם קודם אותיות שָׁעָה יש אותיות סדר שהם רומזים לעולם הזה והוא דידוע כי האכסדרא נקראת סדר כמו שנאמר בשופטים (שופטים ג, כג) וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה, ופירש רש"י ז"ל תרגם יונתן 'אכסדרא' וידוע מה שאמרו רז"ל (בבא בתרא כה:) עולם הזה דומה לאכסדרא שהיא מוקפת שלשה מחיצות ורוח רביעית פתוחה, כן העולם צד צפון בלבד פתוח. ולזה אמר מַּנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם זו התורה שבה נעשה יחוד וזווג ביסוד ומלכות הרמוזים באותיות שהם חַיֵּי עוֹלָם, וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה היא עולם הזה שרמוזה באותיות 'סדר' שהם חַיֵּי שָׁעָה שמהם ישתלשל חיות לאותיות שעה הבאים אחריהם.

נַפִילְנָא מֵאִסְקַרְיָא דִּסְפִינְתָּא וְטָבַעְנָא. קשה אם לא יכול לפשוט איך יאבד עצמו לדעת? ואם לא יקיים דבריו איך אומר שקר חס ושלום? ונראה לי בס"ד כי הוא היה יודע לשוט במים ואלו הלומדים לשוט דרכם לעמוד על מקום גבוה ולהשליך עצמן בנהר בעומק גדול אך תכף ומיד יוצאין ועולין כי הם מלומדים בדבר זה כאשר נמצא פה עירינו בנהר חדקל. ואם כן אם לא היה יכול לפשוט אין הכי נמי היה מפיל עצמו וטובע בנהר אך אין שום סכנה שהיה יוצא ועולה תכף ומיד ואמר כן לעיני הרואין בלשון בדיחות כדי שישמעו החכמים ויבואו אצלו לשאל ממנו. ובזה ניחא לתרץ דקדוק אחר אמאי הלך למקום רחוק עד הספינה היה לו להעלות לגג בית המדרש ויאמר אם לא פשיטנא שישליך עצמו לארץ למטה? ובזה ניחא! כי בכהאי גונא ודאי לא היה עושה כן ואיך יוציא שקר מפיו אך בספינה אין שום סכנה והיה עושה כן כי מלומד בזה. ועוד נראה לי בס"ד לתרץ דקדוק זה השני דנקיט באופן זה משום דהוא נקרא אִילְפָא שהוא רוצה לומר ספינה והלך אצל ספינה אשר יושבת על המים לרמוז אף על פי שהלך לסחורה לא זז מן עסק התורה שנקראת מים אלא הוא עוסק בתורה בינו לבין עצמו תמיד כספינה זו שהיא יושבת תמיד על המים.

אָתָא הַהוּא סָבָא, תָּנָא לֵיהּ: הָאוֹמֵר: תְּנוּ שֶׁקֶל לִבְנֵי וְכוּ'. נראה לי בס"ד בחכמה דבר עמו ההיא סבא ששאל אותו על זו הברייתא ולא שאלו על ברייתא אחרת כי ההוא סבא מפרש טעם הברייתא דאם אמר מתו ירשו אחריהם בין שאמר תנו בין אמר לא תתנו אין נותנים להם אלא שקל היינו טעמא משום דאם יתנו סלע הוי חב לאחרינא אותם אחרים הבאים תחתיהם אם ימותו אלו יען כיון דנותנים להם סלע אפשר דכליא קרנא ואם מתו לא ישאר לאחרים כלום. ורמז לו בזה לא טוב עשיתי לדבר ככה לפרסם ולהודיע גודל השגתך בתורה דאפשר שיגיע פסידא לרבי יוחנן בזה דשמא יעבירו אותו ממלכותו כהך מעשה דרבי מאיר ורבי נתן עם רבן שמעון בן גמליאל (הוריות יג:) , ואפילו אם לא יעבירוהו לא יבצר מלחסר הספקתו כיון דאיכא גברא דעדיף מיניה והוא הרגיש ברמז של והשיב לו הא מני רבי מאיר היא דסבירא ליה מצוה לקיים דברי המת והטעם תלוי בזה ואין הטעם משום דחב לאחרים דלעולם ליכא למיחש בכהן גדול. או יובן הביא לו שאלה כזאת לרמוז לו גם אתה אם מן השמים כתוב לך גדולה המתן ופירש כתרו של רבי יוחנן אחרי זה דאין אדם נוגע במוכן לחבירו.

וְהָיָה מֻטָּל בְּבַיִת רָעוּעַ. נראה בודאי מקודם לא היו מרגישים שהבית רעוע ואחר כך כשהרגישו רצו לפנותו משם תכף. ומה שאמר להם הוא גרם לעצמו רוצה לומר אל תחשבו שהוא עומד בהסתר פנים מלמעלה אלא לא כן אלא הוא גרם לעצמו שבקש זה בפיו.

אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְּכָךְ. קשה מה נתחדש להם עתה שאמרו 'אוֹי' והיה להם לומר כן מעת שראוהו בכך? ונראה לי בס"ד כי בתחלה היו חושבין יסורין אלו באו לכפר בעד איזה חטא חס ושלום ולכן לא אמרו 'אוֹי' כי אלו טובה לו דעבדי ליה כפרה אך אחר ששמעו שהוא הביא על עצמו דבר זה ולא חטא כלל אלא בעבור דבר קל גזר על עצמו לכך אמרו 'אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְּכָךְ' כי עתה יהיה להם דין וחשבון מן השמים אם רבכם קבל על עצמו כל כך יסורין על דבר קל שאינו בו ממש אך אתם לא תקבלו עליכם יסורין קלין בעבור דברים חמורים! ולכן אמרו אוי לנו מיום הדין שראינוך בכך, כי עתה יאמרו לנו בדין ליקח קל וחומר מענין שלך! אי נמי אמר לו 'אוֹי לָנוּ' כי אתה דרכך לקבל היסורין מאהבה ותאמר גם זו לטובה אם כן אצלך ה'אוי' [17] הוא גימטריא טוב [17] אבל אצלם הוא אוי! והשיב להם אם לא ראתוני בכך שאני מקבל מאהבה אז הוה אוי לי אך עתה שאני מקבלם באהבה הוא טוב לי! ואומרו ' גַּם זוֹ לְטוֹבָה ' נראה לי בס"ד דידוע שבעת ימי השבוע בכל יום שולט ספירה אחת מן חג"ת נהי"מ [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] ובכל ספירה יש שם הוי־ה אחת שהם מספר יעקב [182] . ובזה פרשתי בס"ד מה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה לו, ד) אמר הקדוש ברוך הוא לעולמו עולמי עולמי אומר לך מי בראך? מי יצרך? יעקב בראך! יעקב יצרך! והוא תמוה! אך פרשתי רמז בשם יעקב על ז' שמות הוי־ה שעולים מספר יעקב [26×7=182] שהם משפיעים ומאירים בשבעת ימי השבוע. והנה בכל הוי־ה יש אות ו' ובמלוי יודין הוא וי"ו [22] שעולה כמנין טובה [22] ולכן היה אומר גַּם 'זוֹ' רוצה לומר ז' וי"ו יהיו כל א' למספר טוֹבָה.

עַיְּלוּהָ לְבֵי גִּנְזֵיהּ, וּמָלוּהוּ לְסִיפְטֵיהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְשַׁדְרוּהוּ בְּיִקְרָא רָבָא. לפי השערת קוצר דעתי נראה לי דאחר כך נעשה איזה סיבה מן השמים ונפקד זה העפר מן האוצר יען שאם נשאר כמו שהוא ודאי היו נלחמים על ידו ואם היה פועל בנם כאשר פעל בראשונה קשה הדבר לעשות הקדוש ברוך הוא נס לעובדי כוכבים ומזלות כמה פעמים ואם לא היה פועל כלום גם זה קשה מאד דנפיק מזה חלול השם אחר שכבר נתקדש שם שמים בו בפועל הנס.