בניהו על תענית כ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לְךָ אֲהוּבִים בְּעוֹלָמְךָ. פירוש בנס השני יתוודע שיש לך אוהבים בעולמך כי אורח שבא לבית בעל הבית והביא לו תבשיל לאכול אינו ניכר שהוא אהוב שלו כי מה שהביא לפניו הוא דבר מוכרח דאי אפשר להניח האורח ברעב אבל אם הביא לו מותרות שהביא לו שני מיני תבשיל ניכר שהוא אהוב שלו וכן כאן נס הראשון להביא מטר למלאות המעיינות הוא דבר הכרחי שאם לא היה יורד מטר היה מתחייב בי"ב ככרי כסף וגם לא היה בזה קדוש השם ואם כן אינו ניכר בנס של המטר שהיה בסוף אהוב. אך בנס השני ניכר שהוא בסוג אהוב יען כי נס הראשון די לו להנצל מחיוב י"ב ככרי כסף וגם נעשה בו קדוש השם שאם לא היה נעשה הנס השני של זריחת השמש לא היה יכול להוציא ממנו בדין את הכסף וגם הכל יודעים ומודים שהמטר ירד בשביל ישראל ונעשה קדוש השם ורק היה ההגמון מערער ועושה עמו טענה בדין ויהיה צריך לדון עמו והגם דודאי היה נוצח נקדמון עם כל זה היה לו כאב הראש לעמוד עמו בדין אך בנס השני ניצול מן דין ודברים ואין להגמון פתחון פה לדבר כנגדו והיה לו מנוחה גדולה בזה הנה בזה ניכר שנקדמון לפני המקום ברוך הוא הוא בסוג אהוב.

שְׁלֹשָׁה, נָקְדָה לָהֶם חַמָּה, וְאֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ, וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן. נראה לי בס"ד אותיות השלשה [640] בה־א הידיעה כי היו ידועים ומפורסמים בדורם עולה מספר שמש [640] כי יתחברו ב' ההי־ן עם למ־ד ויהיה מ' ואז הוא אותיות שמש רמז כי להשלש צדיקים הידועים נעשה להם נס בשמש.

אֵימָתַי "וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ" (דברים ב, כה) ? בְּשָׁעָה שֶׁנִּקְדְּמָה לוֹ חַמָּה לְמֹשֶׁה! קשה היכא רמיז חמה באומרו מִפָּנֶיךָ? ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (בבא בתרא עה.) פני משה כפני חמה נמצא באומרו מִפָּנֶיךָ נרמזה החמה כי פני משה הם כפני חמה.

טוֹבָה קְלָלָה שֶׁקִּלֵּל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי אֶת יִשְׂרָאֵל, יוֹתֵר מִבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָן בִּלְעָם הָרָשָׁע. נראה בס"ד דדריש (משלי כז, ו) ' נֶאֱמָנִים ' לשון גידול כמו כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר יא, יב) . והענין כאן הוא כמו שאמרו (ערכין טז:) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהַרְבֵּה פְּעָמִים לָקָה עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף עַל יָדִי שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל עָלָיו לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְכָל־שֶׁכֵּן שֶׁהוֹסִיף בִּי אַהֲבָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ (משלי ט, ח) עיין שם. וכן כאן נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב רוצה לומר הפצעים שיהיו מן האוהב נאמנים כלומר מגדלים האהבה להמוכיח וכמו שאמר רבי יוחנן בן נורי אף על פי שהיה מוכיח עקיבא בן יוסף על ידי היה מוסיף בי אהבה ולכך בקללה זו שקללם (מלכים א' יד, טו) כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה סיים עֲלֵי מָיִם שהתורה נקראת מים והם יהיו נדים בגלות בעבור שלא תזוז התורה מהם ולכן שמחו ישראל בדברים אלו של הנביא כי ידעו שהגלות הוא מוכרח להם ושמחו בדבריו שאמר יָנוּד הַקָּנֶה עֲלֵי מָיִם שיוצא מדברים אלו שלא תזוז התורה מהם. אך נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא והיינו נַעְתָּרוֹת לשון רבוי כמו (יחזקאל לה, יג) הַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי והכונה כי הנשיקות אלו הברכות מאחר שהם יצאו מפי השונא הם מגדילים ומרבים את השנאה וכן ישראל אף על פי ששמעו ברכות שברכם בלעם כיון דברור להם שהוא בעל כרחו הוסיפו והרבו שנאה יותר כי אמרו: זה שונא איך יברכנו? אלא ודאי כונתו היתה לקלל ולומר הפך הברכות ורק בעל כרחו הוציא מפיו ברכות! וכאשר היה כן באמת ונמצא נתגלית בזה רעת לבבו לכך נעתרה ורבה השנאה ששנאוהו ישראל.

אֲבָל בִּלְעָם הָרָשָׁע בֵּרְכָן בְּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כד, ו) "כַּאֲרָזִים". פירש רש"י ז"ל הוא אמר כַּאֲרָזִים והמלאך השיבו עֲלֵי מָיִם (במדבר כד, ו) , והקשה מהר"י צרפתי ז"ל והלא מנה שלשה דברים כאן מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין והמלאך השיב עֲלֵי מָיִם דוקא! ותירץ דאם הארז נטוע על המים יהיה אותו ארז גזעו מחליף ושרשיו מרובין ואם כן נכללו כולם בזה הדבר עד כאן דבריו. ונראה לי לפי זה שפיר אמר עֲלֵ י מָיִם ביו־ד ולא אמר עַל מָיִם דידוע יתרון היו־ד בסוף תיבה מורה על רבוי הפעלים כמו הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב (בראשית ד, כא) וכן עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל (תהלים צב, ד) וכן כִּי הֳ' גָּמַל עָלָיְכִי (תהלים קטז, ז) וכן נמי יש יו־ד בסוף תיבה הנקראת יו־ד הרבים כמו אַבְנֵי מַחְצֵב (דברי הימים ב' לד, יא) ולכן אמר כאן עֲלֵי מָיִם הוסיף יו־ד על רבוי הפועליות הנפעלים מצד המים לארז.

עוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. קשה לשון 'עַל פָּנָיו' אין לו ביאור וכי אילן הארז יש בו פנים ואחור? ונראה לי בס"ד לשון מליצה הוא זה כי פנים הוא לשון חשיבות דחשיבות מכונה בלשון פנים וכיון דנעקר הוא מתייבש ואבדה ואזלא חשיבותו. ונראה דרמז גם כן בזה הלשון שנאמר הוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו שאם תהפך אותיות ה ארז על פניהם שתקראם למפרע יהיו נקראם זרא כמו וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא בפרשת בהעלותך (במדבר יא, כ) .

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁזָּכָה קָנֶה לִטֹּל הֵימֶנּוּ קוּלְמוֹס, לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. צריך להבין חשיבות זו של קנה שכותבים בו ספר תורה מה שייכות יש לה בדמיון על ישראל? ונראה לי בס"ד כי הכתיבה בקנה נעשה בה קיום לאותו דבר שכותבין בו שבזה מתאמן ומתחזק קיומו שלא ישתכח וכן כינה הכתוב קיום התורה אצל ישראל שלא תשתכח בכתיבה דכתיב בירמיה (ירמיהו לא, לב) נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה, ונמצא נעשה דמיון בקנה שכותבים בו ספר תורה כדי לשמור קיומו שלא יתאבד לכח הזכרון של התורה שיתקיים ויתחזק אצל ישראל שלא תשתכח מהם כלל.