בניהו על תענית יט

תָּנוּ רַבָּנָן: פַּעַם אַחַת עָלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיָה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת. קשה די לומר עָלוּ לָרֶגֶל וידוע לִירוּשָׁלַיִם כי שם בית המקדש בנוי! ועוד מאי כָּל הוה ליה למימר 'עָלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל'? ונראה לי בס"ד דנזדמן אותה שנה שעלו רוב ישראל ורוב ככל ולכך הוצרך להם מים הרבה זאת ועוד אחרת כל שנה עולין בשביל מצות ראיה ברגל דוקא ולכן אין באין לירושלים אלא רק ערב הרגל ואין שוהין שם אלא ימים מועטין כדי הצורך דוקא אבל אותה שנה רצו להעלות בשביל ישיבת ירושלים שערב להם לישב שם כמה ימים לצוותא וטיול ולכך עלו כמה ימים קודם הרגל כדי לישב כמה ימים בירושלים מלבד ימי הרגל ולכן הוצרך להם מים הרבה לשתות ולא היו מספיקין המים שהיו נמצאים שם אצל ישראל והוכרח נקדימון ללוות מים מן ההגמון וקבע לו זמן שאם לא יבא מטר וימלא לאותם מעיינות יתן לו י"ב ככרי כסף. והנה כפי הנראה אותו הרגל היה חג הסוכות דאותו זמן המים מועטים כי בפסח ובשבועות המים רבים מן הגשמים וכפי הנראה קבע לו זמן עד יום מוצאי החג וכיון שבחג הזה מתפללים ישראל על הגשמים ומרבים תחנונים על המים מפני כי בחג נידונים על המים לכך בטח נקדימון בהקדוש ברוך הוא שיקדים להביא הגשם במוצאי החג ביום שחל בו הזמן כפי התנאי שיתמלאו אותם בורות של אותו הגמון ויהיה קדוש השם שיתברר לעיני העמים שהגשמים יורדין בשביל ישראל. ולזה אמר תנא דברייתא פעם אחת עָלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל כי עלו רובן ורוב ככל ולכך הוצרך מים הרבה ועוד נמי כי עלו לרגל וגם בעבור ישיבת ירושלים עצמה מלבד זמן הרגל שערב להם אותה שנה לישב בירושלים ימים יתרים בעבור אהבתן בירושלים וגם מחמת כן הוצרכו להם מים רבים כי ישבו ימים יתירים שם ולכך הוצרך נקדמון ללוות. ומה שאמר לו הֲרֵינִי נוֹתֵן לְךָ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכְּרֵי כֶּסֶף , נראה כיון במספר י"ב ככרים של כסף שתגין עליו זכות י"ב ככרות של לחם הפנים המסודרים בשלחן בתוך ההיכל וגם זכות י"ב שבטים שבטי י־ה. ומה שאמר כָּל הַשָּׁנָה לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים רוצה לומר לא ירדו כמנהגן בירושלים שדרכן לירד ברבוי עצום למלאות בורות שומין ומערות ונקדמון לא היה משום הפסד ממונו אלא בשביל קדוש השם.