בניהו על תענית יח:

פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה וְיָדַיִם שֶׁהָיוּ מְנִיפוֹת עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם תַּעֲשֶׂה בָּהֶם נְקָמָה. קשה והלא הם תלו רק בהונות ידיו והפה שהיה מדבר בגאוה לא עשו לו לבדו נקמה בפני עצמו? והן אמת הביא מהרש"א ז"ל מירושלמי שחתכו ראשו ובתלמודא דידן לא נזכר כל זה. ונראה לי בס"ד שהם רצו לעשות לו נקמה זו בעודו חי לקצוץ בהנות ידיו ידיו לצערו ולתלותם נגד עיניו ובעת שקצצו אותם בודאי היה צועק וי במרה מרוב הצער ונמצא גם בפה נעשה נקמה שהיה מדבר בגאוה ועתה צועק וי במרירות. ועדיין קשה אמאי לא קצצו כל ידיו ותלאום כי היה מניף בכל ידיו ולא בבהונות בלבד? נראה לי בס"ד כי רצו אחר שהרגו אותו לצלוב אותו בשער ירושלים בגובה כמו צליבת המן ולכן לא קצצו ידיו כולם כי רצו לצלבו בכל גופו בשלימות כדי שיהיה ניכר היטב לעיני הרואין כמו שהוא ולכך לא חתכו ידיו בחיים אלא רק הבהונות ותלו אותם לבדם כי אם יהיה גופו הצלוב אחר כך חסר בהונות אין זה מחסור הניכר בגוף. ומה שאמרו בירושלמי שחתכו ראשו אפשר דלא חתכו לגמרי אלא נשאר מחובר בגופו כדי שיהיה ניכר.

אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם, יָבוֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּילְכֶם מִיָּדִי. נראה לי בס"ד נקיט מידי ולא אמר וְיַצִּילְכֶם בסתם מפני שזה היה מאדום מבני עשו שנתברך בחרב שבידו אך קיימא לן כְּשֶׁהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו (בראשית כז, כב) והוא היה מלעיג על קבלה זו ומכחש בה באומרו שאין קול תורה מציל מידי עשו לכן אמר לו בלעג יָבוֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּילְכֶם 'מִיָּדִי' דייקא שהוא מכחיש קבלה זו דאין הידים ידי עשו וחושב דגובר בברכת החרב שבידו בכל אופן! והא דְּפָצְעוּ מֹחוֹ , לפי ששני צדיקים אלו שהרג היו מן זיוג דמנחה ואותיות מנחה הוא הן מוח, דחולם משמש במקום וא"ו ופצעוהו ב' מקל ' שהם סופי תיבות שמות האבות אברה ם יצח ק וישרא ל שתקנו שחרית מנחה וערבית וצדיקים אלו הם מן זויג דמנחה שהיא סוף התפלות כי סדרן ערבית שחרית מנחה דהיום הולך אחר הלילה כי ערבית תיקן יעקב אבינו שהוא בחיר שבאבות ונכללים בו.