בניהו על סוכה כט.

בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה, סִימָן רַע לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְכָל הָעוֹלָם. בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע פרשתי בס"ד אף על גב דהלקות הוא טבעי ונודע לתוכנים קודם שיהיה בכמה שנים, אין הכונה לומר דגוף הלקות הוא מורה סימן רע אלא הכונה לומר בעת שיהיה הלקות אז עלול אותו זמן שיהיה בו איזה סימן רע בר מינן, גם הכונה בזמן שיהיה לקות יתעוררו המקטרגים לקטרג על הדור, כך הוא מנהגם וטבעם ומדתם דכאשר יראו מראהו נוטה לדם יתעוררו לקטרג בעבור עונות הדור להביא חרב לעולם, ואם יראו מראהו דומה לשחור יתעוררו לקטרג בעבור עונות הדור להביא רעב לעולם, ואם נראה לזה ולזה יקטרגו להביא זה וזה. ושוב ראיתי להרב בכורי יעקב ז"ל שפירש כיוצא בזה והוא דקדק לחזק ביאור זה ממה שאמר 'בִּזְמַן שֶׁהַחַמָּה לוֹקָה סִימָן רַע' ולא אמרו 'חַמָּה לוֹקָה סִימָן רַע' כדי להודיע שאין גוף הליקות בא לסימן רע, אלא הכונה בזמן שיהיה הליקות יתעוררו המקטרגים לקטרג על דבר רע, ואז יהיה סימן רע בר מינן עיין שם.

בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים חַמָּה לוֹקָה; עַל אַב בֵּית־דִּין שֶׁמֵּת וְאֵינוֹ נִסְפָּד כַּהֲלָכָה. לא קאמר שזה הלקות הנראה בחמה הוא נעשה בשביל ארבעה דברים אלו, כי באמת הלקות הזה הוא טבעי, אלא הכי קאמר בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים ראוי היה שתהיה הַחַמָּה לוֹקָה בשביל איזה סימן רע בר מינן, כלומר לא יהיה בה לקות טבעי דוקא אלא לקות בעבור סימן רע גם כן, וכהאי לישנא נמצא בנביאים מה שאמר דוד המלך ע"ה (שמואל ב' יב, ה) 'חַי הֳ' כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת', ופירש רד"ק ז"ל הכונה ראוי להיות בן מות אך אין שורת הדין מתייבתו במות דממון בלבד חייב לו, וכיוצא בזה גם כן דברו רז"ל (פסחים מט:) באומרם 'עם הארץ מותר לנחרו אפילו ביום הכפורים שחל בשבת' ואין הכונה שמותר לעשות לו כן, וכן הענין כאן, רוצה לומר ראוי שתהא חמה לוקה. והנה בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע , פרשתי בס"ד טעם נכון השייכות שיש לארבעה דברים אלו בחמה, וכאן אוסיף לבאר בס"ד יותר בענין הרביעי שהוא על שני אחים שנשפך דמם כאחד, דנראה הקפידה יותר היא בעבור שהם שני אחים, וגם על אשר נשפך דמם כאחד ולא בזה את זה, ולכאורה אין נראה הפרש בזה. ונראה לי בס"ד בהקדים מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ו על שני אחים פפוס ולוליאנוס הנקראים הרוגי לוד שהם היו משני טיפות של עת מנחה שהם דינים קשים מאד, לכך קרה להם המקרה הזה שנהרגו ביחד, עד כאן לשונו עיין שם. וידוע כי הסיבה הגלויה והפשטית שנהרגו שני צדיקים הנזכרים הוא בעבור דבתו של מלך נהרגה ועשו עלילה להמית כל היהודים אם לא ימצא ההורג ולא יודע מי הוא, ולכן אמרו שהם הרגוה בשביל הצלת ישראל שניצולו על ידי כך וכמו שכתב רש"י ז"ל, ולכאורה קשא לפי ענין זה שהביא רש"י ז"ל היה די שאחד מהם יאמר שהרג ולמה הוצרכו שניהם ולפי דברי רבינו ז"ל ניחא דאלו השני אחים באו משני טיפות של עת מנחה שהם דינים קשים מאד, ולכן מן השמים היתה סיבה שיהיו נהרגים שניהם, ויתכן כל אחד רץ לבית המלך להגיד על עצמו ולא ידע ולא חשב שגם אחיו בא להודות, וכל זה היה סיבה מן השמים, כדי שיהיו שניהם נהרגים ביחד להיות שניהם ממקום דין קשה, ועל זה נאמר (משלי יג, כג) 'וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט' שהיה מספיק להצלת ישראל באחד ונהרגו השניים. והנה כיוצא בזה ימצא בשאר דורות שיהיו ב' צדיקים שהם כמו אחים דמשרש אחד הם, נהרגים בשביל לכפר על עון הדור, ואף על גב דהיה מספיק לכפר באחד מהם וכמו שנאמר 'יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט', ולכן על זה הענין וכיוצא בו קאמר ראוי שתהיה החמה שהיא אותיות חמה לוקה משום דנמצא בזה יֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט. ומה שאמר 'אַחִים' אינו דוקא אחים מאב ואם, אלא אחים שהם בשורש אחד ודומין זה לזה בעניינים ובחינתם. ומה דנקיט זה על חמה פרשתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע משום דחמה היא מאירה להעולם, וגם החמה יש לה אחות שהיא הלבנה שיונקת ממנה.

וּבִשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִכְסֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים נִמְסָרִין לַמַּלְכוּת. אין הכונה שלוקחים ממונם לאוצר המלכות כי זה נזכר אחר כך בארבעה דברים שיורדין לטמיון שפרש הערוך לטמיון לאוצר המלך, והכריח דבר זה מכמה מקומות עיין שם, על כן צריך להבין מה הכונה בזה דקאמר נמסרים למלכות? ונראה הכונה דהערכאות הממונים מן המלכות לוקחים כל ממון ונכסים ושטרות שלו, וגם פנקסיו בשביל שיש לו יתומים קטנים או סיבה אחרת ונמצא נגלים לעיני הכל כל ענייניו וכל מה שיש לו וכמה עושרו, וזה יזדמן הן בעודו בחיים הן אחר מותו, ולכן אם הוא היה מַשְׁהֵי שְׁטָרוֹת פְּרוּעִים שלא קרעם והלוין האמינו בו שיקרעם, ואמר לו שיקרעם ושיקר, ויש לו עתה בזיון הרבה בעיני הכל שידעו שהוא משהה שטרות פרועים ויחשדו אותו שבמזיד עשה כן כדי לגזול, וכן הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית לישראל ואומר שהם של גוי, ועתה כשפותחין פנקסיו נודע דמן ממונו הלוה לישראל ברבית, ולקח רבית קצוצה, ואותם שספק בידם למחות ולא מיחו שרצו להרבות להם אוהבים עתה יקרה להם שיהיה הכל שונאים אותם, וּפּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵין נוֹתְנִין כונתם להרבות להם כבוד בשקר, הנה עתה נפתחים פנקסים שלהם ונודעים שאין להם ממון משלהם אלא כל עסקם משל אחרים ויתבזו בר מינן.