בניהו על שבת פח:

אַנָן דְּסַגִּינָן בִּשְׁלֵמוּתָא כְּתִיב בָּן וְכוּ'. פירש בני ידידי כה"ר יעקב נר״ו, אַנָן דנשמתינו מעולם האחדות, ששם הוא השלימות, כְּתִיב בָּן : תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם (משלי יא, ג) שכל אחד ישתלם ממעשה חבירו ונמצא קיימנו הכל. אבל הם דְּסָגָן בַּעֲלִילוּתָא עולם הפירוד אין חסרונו של זה נשלם מזולתו, עכ״ד נר״ו

עֲלוּבָה כַּלָּה מְזַנָּה מִתּוֹךְ חֻפָּתָהּ. נראה לי בס"ד, ארז"ל (סוטה יז.) איש ואשה שזכו שם 'יה' ביניהם, ואם כן המזנה פוגמת בשם 'יה' והוא שם הרמוז תוך אותיות חופה במילואם כזה: ח י "ת ו"ו פ" ה ה"א, דאותיות המילוי שהם תוך אותיות הפשוט של חופה הם אות 'יה' ולזה אומר עֲלוּבָה כַּלָּה שֶׁמְּזַנֶּה ופוגמת במה שרמוז תּוֹךְ חֻפָּתָהּ. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש תּוֹךְ חֻפָּתָהּ יש 'תף' היא פלונית שמספרה ת"ף [480], עכ"ד נר"ו.

הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים. היינו נֶּעֱלָבִים מאחרים בעניינים הנפשיים, שמגנין אותם בשקר וכזב. שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם בעניינים הגופניים בשקר וכזב וְאֵין מְשִׁיבִין. עושין עבודת הקודש מאהבתו יתברך, ועל דרך זו גם כן הם שְׂמֵחִים בְּיִסּוּרִין מאהבתו יתברך. ולא בשביל לקבל שכר בעבורם בעולם הבא. עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ (שופטים ה, לא), שיתקיים בהם יתרון בשכרם על שכר הניתן לכל צדיק בעבור כל מצוה ומצוה, כיתרון שיהיה לשמש באורה לעתיד על מה שהיא עכשיו. והיינו דכתיב וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים (ישעיה ל, כו) ופירש רש"י ז"ל הכונה שיגדל אור השמש לעתיד, שמ"ג [343] פעמים על מה שהוא עכשיו, כן יגדל שכר מצוה שלהם שמ"ג פעמים על שכר אותה מצוה הניתן לצדיק אחד.

מַה נָּגִיד זֶה, יֵשׁ בּוֹ לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת. פירוש בחוקי המלכים יש שהמלך יגזור מיתה על אדם, אף על פי שלא יגישו דינו אצל השופטים בבית המשפט. וכן אם יצא אדם חייב מיתה בבית המשפט מאת השופטים, יוכל המלך לפטרו מן המיתה ולהחיות, שיש למלך כח על פי חוקי המלכות בכך כן דברי תורה תמית להעוסק בה שלא ברשות, דהיינו עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה (סנהדרין נט.) וכן אפילו בישראל כשר אם עסק בדברי תורה שאין ראוי הוא לעסוק בהם ימות וכמו שאמרו בגמרא (חגיגה יג.) בההוא ינוקא שהיה דורש בחשמל בעודו קטן בשנים, ויצאה אש מחשמל ושרפתו. ועוד כיוצא בזה אמרו בגמרא (שבת ב:) מן דיליה דא ליה [רש״י שם: מידו היתה זאת לו שלא היה לו לדרוש במרכבה] וכן יש בהם להחיות, שלפעמים נגזר עליו מיתה ובא מלאך המות להמיתו, ובעבור שהיה עוסק בתורה ניצול, כמו שאמרו רז"ל (מכות י.) 'דברי תורה קולטות' ולכן אמר נְגִידִים לשון רבים ולא אמר נָּגִיד, לרמוז שחוקים אלו נהוגים במלכי אומות העולם שהם רבים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ. יש לדקדק הוה ליה להקשות 'כַּאן' ומאי 'בֵּינֵינוּ'? ונראה לי בס"ד, האדם נקרא יְלוּד שבא על ידי לידה, ומספר יְלוּד [50] גימטריא חמשים, ומספר מַלְאָךְ [91] צ"א, והפרש שיש ביניהם הוא אֵם [41] שהוא כינוי לתורה, דכתיב: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא (משלי ב, ג), אל תקרי אִם אלא אֵם, ולזה אומר מה לילוד אשה בינינו, דשאלת חכם חצי תשובה, כלומר: מַה לִּילוּד אִשָּׁה עסק בתורה הרמוזה במספר שיש בֵּינֵינוּ לבין הילוד? והשיב להם, לְקַבֵּל הַתּוֹרָה בָּא ! לא בא עתה לזכות בה, כי כבר זכה בה במעמד הר סיני בעשרת הדברות לפניכם ואתם שתקתם ולא ערערתם כלום, ועתה לא בא אלא לקבל דבר שזכה ואינו עושה זכיה חדשה, וליטול את שלו בא.