בניהו על שבת סג.

וְלָא הֲוָה יָדַעְנָא דְּאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִדֵי פְּשׁוּטוֹ, עַד הַשְׁתָּא. פירוש היה יודע בודאי שיש במקרא פשט, ויש סוד מלובש תוך הפשט, אך היה חושב שיזדמן לפעמים שהפשט שהוא המשל לא היה בעולם כך, אלא נכתב כך על דרך המשל שאומר אדם מעשה שהיה ולא היה כן כלל, אלא נאמר בשביל הנמשל, כגון פסוקי אֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם (בראשית לו, לא) לא היו מלכים אלו בארץ אדום, ולא היו שמות אלו בעולם, ורק נכתב כן בשביל הסוד שהוא הנמשל שיש בהם. ועתה ידע דלעולם כל מקרא בכל מקום הפשט שלו היה בעולם, ואלו המלכים היו בארץ אדום ואלו שמותם, אך לא נכתבו בתורה בעבור להודיע אותנו בפשט שלהם, אלא נכתבו בשביל הסוד שלהם, ולזה אומר אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִדֵי פְּשׁוּטוֹ, כלומר: מציאות פשט המקראות כולם הם אמת, דהוה הכי והכי.

אַל תִּקְרִי "וַהֲדָרְךָ" אֶלָּא "וְחִדֶּדְךָ". ידוע כלל אַל תִּקְרִי שהוא רוצה לומר אל תקרי כן, אלא אם כן תקרי כן. ונראה לי בס"ד, הֲדָרְךָ עיקר התיבה 'הדר' ובזה נרמז תורה 'לִשְׁמָהּ' שהוא 'לְשֵׁם ה"א' שה"ס [שהוא סוד] לאה ששם מתקן, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל, וזהו: הדר – ה' דר, רוצה לומר לימוד זה דר בה"א שה"ס לאה. וְחִדֶּדְךָ עיקר התיבה 'חדד' שבזה נרמז כללות של תורה שבעל פה, שבכללן הם ח', ובפרטן הם 'דד' שהם: כשר ופסול, אסור ומותר, חייב וזכאי, טמא וטהור, שהם ארבע וארבע, וכללן הם ח' דרגין, וזהו חדד. והלומד תורה לשמה, צריך שילמוד בכל ח' דרגין שהם ד' וד', אבל הלומד שלא לשמה לא ילמוד בהלכות שהם בסדר טהרות ששם שני דרגין טמא וטהור, כי הוא לומד להתייהר בלימודו שדורש בו לפני העולם ומורה להם הלכה לכל שואל, ובדרגין אלו אין שואל ואין מבקש ואין שומע כיון דלא שייכי. וז"ש אַל תִּקְרִי הֲדָרְךָ שלומד תורה לשמה שהיא בסוד ההדר – ה' דר, אֶלָּא אם כן תִּקְרִי חִדֶּדְךָ , שלומד בכל ח' דרגין שרמוזים בחדד כאמור.

לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ, עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִיכָּא, אֹרֶךְ יָמִים לֵיכָּא. קשה, למאי אצטריך תלמודא לפרש האי חלוקה דְמַּשְׂמְאִילִים, כי זה אנחנו יודעים מגופיה דקרא דליכא לַמַּשְׂמְאִילִים אלא רק עֹשֶׁר וְכָבוֹד, ורק על מה דקשיא ליה איך הַמַּיְמִינִים לא יזכו אלא לְאֹרֶךְ יָמִים, בא להשיב דודאי זוכין לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד מכל שכן. ונראה לי בס"ד, דאחר שתירץ שֶׁהַמַּיְמִינִים זוכים גם לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד מכל שכן, השתא יש להקשות בכתוב דלפי זה הוה ליה למימר הכי: בִּימִינָהּ אֹרֶךְ יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאולָהּ, כדי שיהיו מלות עֹשֶׁר וְכָבוֹד חוזרים גם על בימינה, דהכי קרינן בִּימִינָהּ אֹרֶךְ יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד, לכך לפירש תלמודא בהאי תרוצא חלוקה דמשמילים, ואמר להדיא בִּשְׂמֹאולָהּ בכל אופן שיהיה עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִיכָּא, עֹשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא. ולהכי לא נקיט קרא כדאמרן בִּימִינָהּ אֹרֶךְ יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאולָהּ, כדי שלא תטעה לומר לפעמים בִּשְׂמֹאולָהּ נמי אִיכָּא אֹרֶךְ יָמִים וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד שמחברין אֹרֶךְ יָמִים עם עֹשֶׁר וְכָבוֹד, והכי קאמר אֹרֶךְ יָמִים עֹשֶׁר וְכָבוֹד בִּשְׂמֹאולָהּ, ובאמת זה לא יתכן בשום אופן, דְבִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד דוקא אִיכָּא אבל אֹרֶךְ יָמִים לֵיכָּא, ולא משכחת לה, להכי נקיט קרא הכי אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד , דהשתא ליכא למטעי להניח אֹרֶךְ יָמִים לְהַמַּשְׂמְאִילִים. ואם תאמר, איך יתכן שנטעה זה? אי הוה נקיט כדאמרן דאם כן הוה ליה למימר 'בִּימִינָהּ וּבִּשְׂמֹאולָהּ אֹרֶךְ יָמִים וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד'? זה אינו דהוה אמרינן לאו כל מַּשְׂמְאִילִים זוכין לכולהו, אלא רק אותם המתכוונין בשביל שכר עולם הבא דוקא, דהם קרובין למימינים, אבל אותם המתכוונין לשכר עולם הזה בלבד או כדי לקנטר, שהם מַּשְׂמְאִילִים לגמרי, אין זוכין לְאֹרֶךְ יָמִים כלל, ולכך לא אמר קרא 'בִּימִינָהּ וּבִּשְׂמֹאולָהּ אֹרֶךְ יָמִים וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד' ומהאי טעמא היה מקום לטעות לפרש על קצת מַּשְׂמְאִילִים דזוכין לכולהו, לכך נקיט קרא אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד כדי שלא תתן אֹרֶךְ יָמִים לַמַּשְׂמְאִילִים כלל, בשום אופן שיהיה.