בניהו על שבת לא.

עַנְוְתָן הִלֵּל, יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ. נראה לי בס"ד, כל עניו שמור מן עין הרע, כי שמירת עין הרע יהא מן אות ה"א דשמא קדישא, וידוע דאות ה"א דשמא קדישא היא בסוד ענוה ונקראת ענוה. וזה שאמר עַנְוְתָן הִלֵּל , ואם כן יש לך הארה וכח מן אות ה"א דשמא קדישא שה"ס [שהוא סוד] ענוה, ועתה אין לך פחד מן עין הרע, כי אתה שמור בסוד ה"א. והשתא יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשְׁךָ , רוצה לומר בפומבי ובפרהסיא, ואין צריך להתעלם משום עין הרע, דבטלה עין הרע אצלך, מכח אות ה' שמספרה חמשה.

'חָכְמַת' זֶה סֵדֶר קָדָשִׁים. נראה לי בס"ד, בקרבנות כתיב אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם (ויקרא א, ב), שלא צוה בקרבנות אלא לישראל שנקראו אדם (יבמות סא, א) מה שאין כן העכו"ם. ושם אדם נרמז בחכמה שהוא כח מה כנזכר בזוהר הקדוש. ומה שאמרו 'וָדַעַת' זֶה סֵדֶר טָהֳרוֹת , נראה לי בס"ד, בקהלת (קהלת ג) מנה י"ד עתים לטובה וי"ד להיפך, וְעֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת הוא עת ד' כאן וכאן, וזה קאי על טומאה וטהרה דהיינו הטומאה לִפְרוֹץ והטהרה לִבְנוֹת, וזה נרמז בעת הרביעי. וזה נרמז ב'דַעַת' שהוא ד' עת. ואמרו וַאֲפִלּוּ הָכִי 'יִרְאַת ה' הִיא 'אוֹצָרוֹ', רוצה לומר אוֹצָר וא " ו הם וא"ו סדרי משנה הנז'. גם יש לומר 'יִרְאַת ה' היא בסוד העשיה כנודע, וידוע שבעשיה מאיר שם 'אל אדני' [96] שעולה מספר צ"ו, וזהו 'אוֹצָרוֹ' אותיות אוֹר צ " ו [96].

נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה. נראה לי בס"ד, נָשָׂאתָ שעות מן ח' שעות שהם חלק השינה, ומן ח' שעות שהם חלק מלאכה ומשא ומתן, וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה שהוספת אותם על ח' שעות של התורה שנקראת אֱמוּנָה, כמו שאמרו רז"ל על פי דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי (תהלים קיט, ל). ומה שאמרו קָבַעְתָּ 'עִתִּים' לַתּוֹרָה ולא אמרו 'עֵת'? היינו לרמוז על התחברות לילה ויום בשחרית, ויום ולילה בערבית, שהם שני עתים הפכיים, זה יום וזה לילה, שראוי לקבוע בהם תורה. וְעָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה היינו של תורה לחדש חדושי תורה. ומה שאמרו צִפִּיתָ לִישׁוּעָה נראה לי בס"ד, כי עתה, התחלקות כ"ד שעות הם: ח' שעות לשינה, ח' שעות לתורה, ח' שעות למלאכה ומשא ומתן, כמו שאמר הרמב"ם, ועשו להם סימן: 'אָז' תִּישַׁן, 'אָז' תַּשְׂכִּיל, 'אָז' תַּצְלִיחַ (יהושע א, ח) ולעתיד ח' שעות של משא ומתן ומלאכה יתקדשו בעסק התורה, דכתיב 'וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם' (ישעיה סא, ה), ואין עוסקים ישראל בעסק הגשמי וגם ח' של שינה יתקדשו בקדושת התורה, כי בעת שינה אף על פי שהגוף ישן יזכו כל אחד ואחד שתעלה נשמתו למעלה, ותעסוק בישיבות הצדיקים בעסק התורה. נמצא, המקוה על גאולה העתידה הוא מקוה על אלו י"ו שעות של שינה ומשא ומתן, שיתקדשו בקדושת התורה, ואלו נרמזים באותיות 'יְשׁוּעָה' שהוא 'יו שָׁעָה', ולזה אומרים צִפִּיתָ לִישׁוּעָה , רוצה לומר ל'יו שעה' של היום שגם אלו יתקדשו בקדושת התורה לעתיד. ואומרם פִּלְפַּלְתָּ בְּחָכְמָה נראה לי בס"ד, כי עסק התורה רמוז באות אלף במילואו, שתרגום לימוד 'אלוף', וכן הוא אומר אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי (תהלים נד, יד) אֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה (איוב לג, לג) וידוע, דאות 'אלף' כפול באלפא ביתא, שמשמש במספר האחדים שמספרו אֶחָד, ומשמש גם כן במספר האלפים, במשמעותו במילואו שנקרא אֶלֶף, דאחר תת"ק [900] דמספר צד"י דמנצפ"ך נשלם מספר אֶלֶף [1000] באות א' שחוזר חלילה, ונקרא אֶלֶף, על כן הוא כפול שמשמש במספר האחדים ובמספר האלפים בסוד אֶלֶף חָכְמָה אֶלֶף בִּינָה, כי לימוד התורה הוא שתים, בסוד: הא' גרסא, והב' סברא ועיון, והיינו שני אותיות א לף א לף והמילוי שלהם 'פלפל' ולכן אומרים לו פִּלְפַּלְתָּ בְּחָכְמָה , שהוא לשון פלפל בלימוד הגרסא ובלימוד הגרסא והעיון. ואומרם הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר , ואין אומרים 'דָּבָר מִדָּבָר' נראה לי בס"ד, כי בעיון התורה מתבררים ניצוצי קדושה ועולין למעלה, ושם המעלה ניצוצות הוא שם יל " י הרמוז בראשי תיבות לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ, ורמוז בתוך אותיות 'דָּבָר' במילואם כזה ד ל "ת ב י "ת ר י "ש, שתוך ואמצע אותיות דבר הם שם המעלה ניצוצי קדושה בקריאתו. זה שאמר הֵבַנְתָּ דָּבָר 'מִתּוֹךְ' דָּבָר דייקא, והיינו כשתמלאם תמצא תוכם שם יל"י, ושם זה עוזר לך בהבנתך בתורה. או נראה לי בס"ד, דרז"ל (קידושין, לא.): כְּשֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ דִּבּוּר 'אָנֹכִי', וְ'לֹא יִהְיֶה לְךָ', אָמְרוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ', חָזְרוּ וְהוֹדוּ לְדִבְרוֹת רִאשׁוֹנוֹת, פירוש, הודו שמצותיו יתברך בעבור טובת האדם ניתנו, ואין צורך להקב"ה בם, שהם דוגמת גזרת הרופא לחולה, ולא כמו גזרת אדון על עבדו , דהא צוה על כבודו של בשר ודם והשוה אותו לכבודו. נמצא מִתּוֹךְ דָּבָר אחד של עשרת הדברות שהוא דִּבּוּר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ' נלמד על כל דבר ודבר מהמצות שצוה השי"ת, שאין צורך להשי"ת בהם, אלא רק נאמרו לתועלת האדם, ולימוד והבנה זו ישים האדם נגד עיניו תמיד בכל מצוה ומצוה. ולזה שואלין אותו הֵבַנְתָּ דָּבָר של כל מצוה מִתּוֹךְ דָּבָר הידוע שבעשרת הדברות שהוא דִּבּוּר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ'.