בניהו על שבת ל:

מִפְּנֵי שֶׁתְּחִלָּתוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְסוֹפוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה. אף על גב דודאי כולו דברי תורה, וכמו שאמרו לרז"ל במדרשים ובזוהר הקדוש דדרשי כמה דרשות בפסוקי קהלת, מכל מקום נקיט כאן תְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ מפני שדברי תורה אלו דתחלתו וסופו מהם היו החכמים עושין סיוע לדברי תורה, בעת שהיו מתווכחים עם המינין, במה שהיו מכחישין במה שלמעלה מן השמש, וגם במה שהיו מכחישין במעלות בעלי תורה ובעלי מצוות, ולכן בעבור פסוקים אלו דתחלה וסוף דחביבי להו, לא רצו לגנזו.

מַאי "כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא, אֶלָּא בִּשְׁבִיל זֶה. נראה לי בס"ד, דְרַבִּי אֶלְעָזָר קאי על עולם התחתון שהוא כולל הדומים והצומח והחי, וְרַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא קאי על בני אדם שכל אדם נקרא עולם קטן, כמו שאמרו במאמר (תענית כה.) ניחא לך דאחרביה לעלמא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי איירי בעולם הגלגלים ששם השמש והירח והרוחות המנשבות בכל יום, כי בלעדם לא יתקיים האדם, ולזה אומר 'לְצֶוֶת לָזֶה'. ובהכי ניחא דנקיט דברי רבי שמעון בן עזאי דהוה תנא אחר רבי אבא בר כהנא דהוה אמורא, והיינו משום דנקיט דבריהם כפי סדר מעלות עולם הזה מתתא לעילא. ובסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע על ברכות דף וא"ו פירשתי בענין אחר, ומה שפירשתי כאן נראה לי נכון יותר. ולכאורה יש להקשות בדברי רבי אלעזר שאמר העולם בשביל הצדיק, והלא יש כמה צדיקים בדור ביחד, ועל כל אחד מהם ראוי לקרוא עליו המקרא הזה של 'זֶה כָּל הָאָדָם' ובמי נתלה הדבר, ואם כן יאמר בשביל יחידי זה נברא? ונראה לי, דכונת רבי אלעזר לומר כאילו לא נברא אלא בשביל זה, אם היה רק הוא לבדו בעולם. ודע דמה שאמר רבי שמעון בן עזאי 'לְצֶוֶת לָזֶה' היינו צוותא בלשון ערבי חנאסיא או ונסיא, כלומר יסתאניס ויתוואנס ביהום.

נָפַק, אַחְוִי לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת. קשה בכלהו אפשר אותו תלמיד לא היה יודע אותם, לכך אמר 'אַחְוִי לֵיהּ' אבל תַּרְנְגוֹלֶת מטלת ביצה בכל יום זה ידוע לילדים ומצויה בכל מקום בכל ימות השנה, ולא היה צריך לומר 'אַחְוִי לֵיהּ' אלא יאמר לו הא איכא תרנגולת? ונראה לי, דאף על גב דאותו תלמיד יודע שהתרנגולת מטלת ביצה בכל יום, היה חושב שזו הביצה ילדה אותה ביום שנתעברה בה, ואי אפשר שתתעבר בביצה אם היא מעוברת בביצה אחרת, והוא דרש שתלד בכל יום, ואי אפשר לפרש כונתו שכל יום תתעבר בלילה ותלד ביום, ואחר שתלד תתעבר בלילה שאחריו ותלד למחר ביום, דנמצא היא מתעברת בעת שאין עובר בבטנה, דזה אינו, דאם כן הוה ליה למימר, עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתִּתְעַבֵּר בְּכָל יוֹם וְתֵלֶד בְּכָל יוֹם, דעיקר הוא על העיבור שלה שתהיה יכולה להתעבר בכל יום, וכאן דלא נקיט הכי משמע דהיא מתעברת עשרים או יותר עוברים בזה אחרי זה, שבכל לילה מתעברת בולד אחד, וכל אחד ישהה בבטנה כ"א יום לפחות, ואחר כ"א יום תלד בכל יום ולד אחד כסדרן, וכן על זה הדרך באין הפסק תלד בכל יום. ועל זה הוקשה לתלמיד אֵין כָּל חָדָשׁ? דקיימא לן כל זמן שיש עובר בבטן האשה לא תתעבר בולד אחר, ועל זה אַחְוִי לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת ששחט תרנגולת והראה לו כמה ביצים בבטנה, גדולים ובינונים וקטנים וקטני קטנים, וזה מורה שלא נתעברה בעשרה ביצים בביאה אחת, אלא כל ביצה נתעברה בה בביאה אחת, ולכן אינם שוים כשיעורן, ולפי זה נמצא דגם בהיותה מעוברת שהעובר עודנו בבטנה תוכל להתעבר עוד עובר חדש.