בניהו על שבת כו.

הַהִיא חֲמָתָא, דַּהֲוָה סְנִיאָה לָהּ לְכַלָּתָהּ. הנה בגיטין (גיטין דף סז:) אמרו: אוֹתִיבוּ קַמֵּיהּ דִיסְתְּנָא דְּחַנְקָא חֲמָתָא וכתבתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע כי אתעביד מעשה בזה, דאשה א' שנאה את חמותה והביאה לה חתיכה זו שיש בה עצם קטן כדי לאכול ונחנקה בה, ולכן היו קורין העולם שם לחתיכה זו בכך על שם המאורע ההוא, עיין שם. ועתה נראה לי בדרך אחר, דאחר אותה מעשה מתה האשה ההיא ונתגלגלה היא וחמותה בהני כלה וחמותה דמכלתין, וסבבו מן השמים בגלגול שתחזור החמות ותמית את כלתה, שכבר חנקה אותה בגלגול הקודם, וכמו שאמר התנא באבות (אבות ב, ו): אַף הוּא רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם, אָמַר לָהּ, עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן, כן יש לומר בדרך אפשר, וברוך היודע.