בניהו על שבת קטו.

מְפַצְּעִין בֶּאֱגוֹזִים וּמְפַרְכְּסִים בְּרִמּוֹנִים. נראה לי בס"ד, נקיט תרי מינים אלו, לרמוז בהם על קדושת היום שמועלת לשבר כוחות הקליפה הנעשים מן העונות. כי אֱגוֹז גימטריא 'חט' [17] כמו שנאמר מור"ם ז"ל בהגה"ה (או"ח ס"י תקפ"ג ס"ב) בהלכות ראש השנה. וגם מועלת קדושת יום הכיפורים לנקות המצות מן הסיגים הנדבקים בהם, מחמת תערובת איזה פניה רעה וכיוצא. וידוע דהמצות נמשלו לְרִמּוֹן, כמו שנאמר רז"ל (סנהדרין מז.) על פסוק 'כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ' (שיר השירים ו, ז) אפילו ריקנין שבכך מלאין מצות כרמון.

וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹחָנָן הַנָּזוּף. אין הכונה נזוף בנזיפה ח"ו, כי כיון דרבן גמליאל היה יושב על שלחנו ודאי היה אדם גדול, ואם קרה לו מקרה זה מקדמת דנא לא היו מכנים אותו לגנאי אלא ' נָּזוּף' הוא שם משפחה. ובתוספתא הגרסא היא רבי יוחנן בן נזיף, הרי קוראו בשם 'רַבִּי' וגם קאמר 'בן נזיף' משמע להדיא שהוא כינוי משפחה. והא דשקעו בתוך הַנִּדְבָּךְ וגם 'צִוָּה עָלָיו וּגְנָזוֹ' מפני שעדיין באותו זמן לא התירו לכתוב תורה שבעל פה, והיו חושבין התרגומים בכלל תורה שבעל פה, מפני שבעל התרגום מוסיף דברים שבהם מפרש עניינים בתוך דברי התרגום, דאינו כתרגום אונקלוס שהוא מתרגם המילות דוקא, אלא הוא כמו תרגום של יונתן בן עוזיאל שהוא מוסיף דברים, וכיון דמוסיף דברים הוה ליה כתורה שבעל פה, וכיון דעדיין לא התירו לכתוב תורה שבעל פה, לכך שָׁקְעוּ וּגְנָזוֹ.